הקדמה

נטילת ידיים שחרית אינה לנקיות בלבד אלא מהווה נדבך בסיסי בעבודת הבורא, וכפי שניכר מדברי חז"ל[1] "אמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה - יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה". עוד מבואר בראשונים[2]: "שלפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה שנאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך" וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו ועל דבר זה תיקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר, ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי, ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו".

חשיבות וסגולה גדולה יש בה במצוה זו אף בסילוק רוח הטומאה השורה על האדם בשעת השינה, שהרי אמרו חכמים 'השינה אחד מששים ממיתה', היינו, בהיבטלות פעולת האדם מתיקון העולם יש מעין מוות, ולימדונו הפוסקים שבקיום מצוה זו בזריזות מיד עם קומו משנתו - טהרה וקדושה שורה על האדם.

[1] ברכות טו ע"א:

[2] שו"ת הרשב"א ח"א סימן קצא: