פרק טו

שאלה: האם ניתן ליטול ידיים בכיור הנמצא בשרותים?

תשובה: בשו"ע[1] מבואר שעצם הכניסה לבית הכיסא או לבית המרחץ מחייבת בנטילת ידיים, ומשום הרוח רעה השורה במקומות אלו, וא"כ פשוט שלא תועיל נטילה שם.

אכן כבר כתבו פוסקי זמננו[2] שדין זה אמור דוקא בבתי המרחץ הקדומים שהיו משמשים רבים והיו מצויים שם הבל וזוהמא, אך בימינו אין חדרי האמבטיה במעמד זה, מה גם שבדרך כלל אינם 'בתי מרחץ' גרידא אלא משמשים לעוד תשמישים, לפיכך אין עצם הכניסה לשם מחייבת נטילה, וממילא מעיקר הדין אף מותר ליטול ידיים שם.

עוד כתבו הפוסקים[3] שאפשר שבית הכיסא שלנו דינו כדין 'בית כיסא פרסי' המוזכר בגמרא שמותר לקרוא בו ק"ש הואיל והיה עומד במקום מדרון והלכלוך היה מתגלגל לאלתר למקום רחוק, וא"כ הלא אף בתי הכיסא שלנו נשטפים לאלתר והנקיון נשמר בהם, אולם למעשה נטו הפוסקים[4] להחמיר אף בבית הכיסא שלנו, אם לא בשעת דחק שאז התירו אף ליטול בהם ידיו. ברם, מסתבר שבשרותים שאין מקפידים על נקיונן, כפי שמצוי לעיתים בצבא, אין להקל, אך רשאי ליטול בכיור שמחוץ לתא שבו האסלה, תוך שיקפיד שתאי השרותים יהיו סגורים.

סיכום: במקום צורך ניתן להקל וליטול ידיים בחדרי מקלחות, ויש המקילים בשעת הדחק ליטול אף בחדרי שירותים נקיים שיש בם אסלה, אך ינגבם ויברך עליהם בחוץ, ומכל מקום אין להקל בחדרי שירותים שמצויה זוהמא באסלותיהם אלא אם סוגר את דלת תא השרותים, שאז רשאי ליטול ידיו בכיור שמחוץ לתא.

[1] סימן ד סעיף יח:

[2] שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן ה, שו"ת יביע אומר ח"ז או"ח סימן כז:

[3] עיין באריכות בענין זה בשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סימנים א-ב:

[4] שו"ת יביע אומר שם וספר הליכות שלמה פרק כ סעיף כד: