פרק ה

שאלה: כיצד ינהג חייל הנאלץ מסיבות מבצעיות להיכנס למתחם הר הבית? והאם דין חיילת שווה לחייל בענין זה?

האם טייס מסוק שטס באיזור העיר העתיקה צריך להימנע מטיסה מעל הר הבית?

תשובה: כתב הרמב"ם[1]: "מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר "ומקדשי תיראו", ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציוה על יראתו. ואי זו היא יראתו, לא יכנס אדם להר הבית במקלו או במנעל שברגליו (העשוי עור) או באפונדתו או באבק שעל רגליו או במעות הצרורין לו בסדינו (אך ניתן להיכנס עם ארנק המוצפן בכיסו), ואין צריך לומר שאסור לירוק בכל הר הבית כו', ולא יכנס לו אלא לדבר מצוה כו'. אע"פ שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו, לא יכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם ולא ישב בעזרה ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח כו', שאע"פ שחרב בקדושתו עומד", וקדושתו נמשכת לרקיע[2].

ומ"מ יש להבחין בדרגות הקדושה השונות שבחלקיו השונים של מתחם הר הבית, וכפי המבואר ברמב"ם[3]: "הר הבית מקודש כו' שאין זבין וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית ואין צריך לומר טמא מת שהוא נכנס לשם. החֵיל מקודש ממנו שאין גוי וטמא מת ובועל נידה נכנסים לשם, עזרת נשים מקודשת מן החֵיל כו', עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים וכ"ו", ומבואר בגמרא[4] שאף בעל קרי (שיצא ממנו שכבת זרע, בין בתשמיש בין בדרך אחרת) אסור בכניסה להר הבית.

וא"כ מעיקר הדין אף בזמנינו שהכל בחזקת טמאי מתים, ניתן להיכנס לדבר מצוה כתפילה וכד' להר הבית עד החֵיל, אלא שיש לטבול קודם לכן כראוי[5] במקוה טהרה בכדי להיטהר מטומאת קרי, אולם למעשה, לדעת רבים מגדולי פוסקי דורנו[6], רוב בנין ורוב מנין, אין להתיר כיום כניסה להר הבית אף באופן זה, זאת מאחר ואין בידינו זיהוי ברור לגבולות הר הבית והעזרות, ואף יש לחוש שייכנסו בטעות לתחום האסור, ומנימוקים נוספים שאין כאן המקום להאריך בהם.

לעומת זאת, חיילים הנאלצים בשל צורכי ביטחון להיכנס למתחם ההר ויודעים על כך מראש (וכן כוננים שקיימת סבירות שיוזעקו להיכנס להר[7]לה), יטבלו במידת האפשר קודם לכן במקוה, ובמהלך שהותם שם יקפידו על כל דיני מורא מקדש[8]. כמו כן במידת האפשר ישהו בחלקו הדרומי של ההר (באיזור 'כיפת הכסף'), ולכל הפחות ישתדלו להתרחק כדי חמש עשרה מטר מהמרחב המוגבה של כיפת הסלע ('כיפת הזהב'), מלבד מזרחית לאותו מרחב, שם יש להתרחק ככל הניתן ולהיצמד לחומת ההר[9]. ואין צריך לומר שהנכנסים באופן פתאומי לצורך השלטת סדר וריבונות, רשאים להיכנס ללא כל הכנה.

ולענין כניסת חיילת, הרי שסדר טהרתה סבוך יותר, וישנם מצבים שכיחים בהם לא תועיל לה טבילה[10], על כן מאוד יש להימנע מכך, ובמקום צורך בטחוני גדול יש להיוועץ במורה הוראה.

סיכום: חיילי צה"ל לא יעלו להר הבית שלא לצורך מבצעי. חיילים הנאלצים בשל צורכי ביטחון להיכנס למתחם הר הבית ויודעים על כך מראש, יטבלו במידת האפשר קודם לכן כראוי במקוה טהרה, ויברכו על טבילה זו ״ברוך כו׳ אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה״, אולם כוננים שרק קיימת סבירות שיוזעקו להיכנס להר, לא יברכו על טבילתם.

במהלך שהותם שם יראו עצמם כעומדים לפני המלך ויהלכו שם באימה וביראה, ובמידת האפשר אף יימנעו מאכילה ושתייה בהר, ומישיבה באיזור כיפת הסלע, ובאם ניתן הדבר אף יימנעו מנעילת נעלי עור. כמו כן במידת האפשר ישהו בחלקו הדרומי של ההר (באיזור ׳כיפת הכסף׳), ולכל הפחות ישתדלו להתרחק כדי חמש עשרה מטר מהמרחב המוגבה של כיפת הסלע (׳כיפת הזהב׳), מלבד מזרחית לאותו מרחב, שם יש להתרחק ככל הניתן ולהיצמד לחומת ההר.

ולענין כניסת חיילת, הרי שסדר טהרתה סבוך יותר, על כן מאוד יש להימנע מכך, ובמקום צורך בטחוני גדול יש להיוועץ במורה הוראה.

טייס מסוק שטס באיזור העיר העתיקה שלא לצורך מבצעי, צריך להימנע מטיסה מעל הר הבית.

[1] פ"ז מהלכות בית הבחירה:

[2] עיין שו"ת הרדב"ז ח"ב סימן תרצא, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן כו אות ט:

[3] שם:

[4] ראה פסחים סז ע"ב, תמיד כז ע"ב, ובאריכות בספר אל הר המור בירורי הלכה פ"א:

[5] קודם הטבילה יש לרחוץ את הגוף ביסודיות ולהסיר כל דבר החוצץ, לאחר מכן יש לבדוק ביסודיות ובמתינות שאין כל חציצה ע"ג הגוף ושאין בגופו שערות הקשורות וסבוכות זו בזו, רק אחר כך יש לטבול במקוה הכשר לטבילה שחיובה מן התורה, ולדעת רבים (עיין בספר אל הר המור שם) יש אף לברך "בא"ה אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וציונו על הטבילה":

[6] עיין באריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"י סימן א מאות מט ואילך, ובשו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן כו, וכן גילו דעתם הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם. ואף שיש המורים להיתר, הן מצד חיבת מקום הקודש, והן מצד מצות כיבוש וישוב הארץ ושלא נעזבנה ביד צר, עיין באריכות בספר אל הר המור עיקרי הלכה פ"י, מאחר שבצה"ל נוהגים על פי הוראת הרבנות הראשית לישראל, חיילים לא יעלו להר הבית:

[7] מאחר וחל איסור מן התורה להיכנס בטומאה, הרי שאף כשקיים חשש שמא יאלץ להיכנס למתחם הר הבית, יש לו לטבול קודם לכן, אלא שבמקרה זה לא יברך על הטבילה:

[8] ועל כן יראו עצמם כעומדים לפני המלך ויהלכו שם באימה וביראה, ובמידת האפשר אף יימנעו מאכילה ושתייה בהר, ומישיבה באיזור כיפת הסלע, ובאם ניתן הדבר אף יימנעו מנעילת נעלי עור:

[9] שכן שטח הר הבית המקודש הינו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, ובמהלך הדורות (בעיקר בזמן הורדוס) הרחיבוהו עד שכיום מתחם הר הבית גדול כמעט כפליים, ולדעת רבים עיקר התוספת בדרום ההר אינה מקודשת כלל. כמו כן רבים (עיין בספר אל הר המור עיקרי הלכה פ"ז, ובאריכות בספר בחצרות בית ה' ועוד) מזהים את הסלע שתחת הכיפה כאבן השתייה, וע"פ זה ניתן לקבוע שעזרת ישראל וההיכלות שכנו ב'רמה' (המרחב הגבוה והבולט בראש ההר, בו נמצאת כיום כיפת הסלע), ואילו עזרת נשים שכנה מזרחית למרחב זה, ועל כן מאוד יש להיזהר מלהגיע לאיזור קדוש זה, ומאחר ותחום החיל אינו ברור, יש להתרחק 'טווח ביטחון' של כחמש עשרה מטר ממרחב זה. (לעומת זאת יש לציין שהגר"ש גורן וחוקרים נוספים מזהים את הסלע שתחת הכיפה כיסוד המזבח, ולפי זה התחום המקודש נמצא כשבעים מטר מערבית לשיטה הראשונה, וממילא יש להתרחק אף מהמרחב שבין ה'רמה' לחומה המערבית).

יתר על כן, בילקוט יוסף (מועדים, דיני איסור הכניסה להר הבית סעיף כ) כתב בשם הגר"ע יוסף שאסור לטוס מעל הר הבית שלא לצורך מבצעי, היות שקדושת אויר העזרה וההיכל נמשכת עד לרקיע והרי הוא כעזרה:

[10] מחשש זיבה ומעוד חששות. עיין בספר אל הר המור עיקרי הלכה פ"ה: