פרק ו

שאלה:האם חיילים שבשל סיבות מבצעיות נאלצו לאכול ביום תענית ציבור, מברכים ומצטרפים לזימון?

האם חיילים שמסיבות מבצעיות נאלצו לאכול מאכל אסור מצטרפים לזימון?

תשובה:שנינו במשנה[1]: "שלושה שאכלו כאחת חייבים לזמן כו', אכל טבל (או שאר דבר האסור באכילה[2]) כו' אין מזמנין עליו", יש מן הראשונים[3] שנקטו כפשט לשון המשנה שאין מזמנין על אכילת איסור לפי שאינה חשובה לקביעות ושיתוף הסועדים, אך מ"מ חייב לברך, אולם ראשונים רבים[4] חלקו על כך ונקטו שאף אין לברך על דבר איסור לא בתחילה ולא לבסוף, לפי שאין זו ברכה אלא נאצה, וכן פסק השו"ע[5].

כתבו ראשונים[6] שחולה הנצרך לאכול ביוכ"פ ע"פ הדרכת רופאים צריך לברך, ואדרבה מצוה הוא עושה להציל נפשו, מכך הסיק השו"ע[7] שאף האוכל דבר איסור במקום סכנה צריך לברך (אולם יש מי שכתב[8] שדוקא ביוכ"פ צריך לברך הואיל והמאכל עצמו מותר באכילה, ואילו האוכל דבר איסור אף במקום פיקוח נפש אין לו לברך, וכן הורה הגר"ע יוסף[9], ברם, נראה שאף לשיטה זו יש לברך על אכילת דבר איסור בשעת מלחמה, שכן יש מן הראשונים[10] שנקט שבשעת כיבוש הארץ מותרים באכילת איסורים אף שלא במקום פיקוח נפש).

ולענין זימון על אכילת דבר איסור במקום פיקוח נפש, נחלקו הפוסקים[11] אם ניתן להחשיב אכילה זו עד כדי קביעות סעודה המועילה לענין צירוף לזימון, אמנם לענין אכילה משום סכנה של דבר היתר בשעה אסורה, יותר מסתבר שאף מצטרפים לזימון, ומ"מ הורו האחרונים[12] שביוכ"פ בגלל חומרת איסורו (ואף בשאר תעניות) יימנעו לכתחילה מלאכול יחד בכדי שלא יתחייבו בזימון.

סיכום: הנאלצים בגלל סיבות מבצעיות לאכול בזמן שאסור באכילה, כגון בצום וכד׳, מברכים על האכילה,    ולדעת רבים אף מצטרפים לזימון, ומכל מקום הורו האחרונים שביום כיפור, בשל חומרת איסורו, יימנעו לכתחילה מלאכול יחד, וכן ראוי לנהוג אף בשאר התעניות.

חיילים בזמן מלחמה שאין מצוי להם מזון כשר, רשאים לאכול דבר איסור ואף לברך עליו, אולם נחלקו הפוסקים אם נחשבת לסעודה המחייבת בזימון, ועל כן יימנעו מלאוכלו ביחד.

[1] ברכות מה ע"א:

[2] כן מבואר בגמרא (שם) שכן הדין אף בשאר מאכלים ואפילו איסורם מדרבנן, ועיין משנה ברורה (סימן קצו ס"ק א) שהוכיח מאיסור זימון עם נזיר השותה יין, שאיסור הברכה חל אף על מאכלים שאינם אסורים מחמת עצמם אלא מחמת נדר וכד'. ברם, אם עבר ואכל מאכל היתר בשעת איסור אכילה (כגון בתענית או בשבת קודם קידוש) ודאי צריך לברך (ראה שו"ע סימן רעא סעיף ה), אולם נחלקו הפוסקים אם ניתן לזמן על אכילה זו, עיין ספר מטה אפרים סימן תרב סעיף כד, שו"ת אגרות משה ח"ד סימן סט אות ו, ספר ברכת ה' ח"ב פרק ו סעיף כ, ושו"ת משנה הלכות ח"ז סימן כח:

[3] ראב"ד שם:

[4] רמב"ם פ"א מברכות הי"ט, ועוד:

[5] סימן קצו סעיף א. ולענין אם אכל דבר איסור בשוגג, דעת הט"ז (שם ס"ק א) שחייב לברך עליו, ורק לענין קביעות סעודה לזימון אינו מועיל, ואילו בכף החיים (שם ס"ק ג) הביא דעות חולקות הנוקטות שאף על אכילת איסור בשוגג אין לברך:

[6] טור בשם הרא"ש סוף סימן תריח:

[7] סימן קצו סעיף ב:

[8] ב"ח סימן רד אות ז:

[9] ראה ילקוט יוסף סימן קצו סעיף ב, ומשום ספק ברכות להקל:

[10] רמב"ן (דברים פרק ו פסוק י), וכפשט דרשת הגמרא (חולין יז ע"א): "דבר טמא אישתרי להו (בשעת ביאתם לארץ), דכתיב, לתת לך ערים גדולות כו' ובתים מלאים כל טוב". ועיין עוד רמב"ם (פ"ח ממלכים ה"א) שכתב: "חלוצי צבא כו' מותר להם לאכול נבלות וטרפות כו' אם ירעב ולא מצא מה יאכל", ופירשו הכסף משנה והרדב"ז שאין כוונתו שהותרו בכך במקום פיקוח נפש, דהא פשיטא הוא, ואפילו אינו מחלוצי הצבא רשאי לאכול איסורים בשעת סכנת רעב, אלא חידוש התורה שכשאין מזון היתר מצוי לפני חלוצי הצבא, אינם צריכים לחזר אחריו אלא רשאים לאכול דבר איסור:

[11] לדעת הפמ"ג (משבצות זהב שם סוף ס"ק א) אינו מצטרף, ולדעת הלבוש (שם סעיף ב) מצטרף, ובספר ברכת ה' ח"ב פ"ו סעיף יט הכריע, שאינו מצטרף לזימון היות שאינו מברך על אכילתו:

[12] ספר שמירת שבת כהלכתה פרק לט סעיף לא, ספר מקראי קודש פ"ט הערה קסד, ספר פסקי תשובות שם אות ו: