פרק ב

שאלה: האם האוכלים בשולחנות נפרדים בחדר האוכל מצטרפים לזימון?

תשובה: נפסק בשו"ע[1] שאפילו בעל הבית עם בני ביתו לא חשוב כקביעות אלא א"כ ישבו בשולחן אחד, וביאר בביאור הלכה[2] שכאשר יש שולחן בבית ובכל זאת לא יושבים סביבו, הרי שניכר הדבר שאינם קבועים לאכילה.

אולם הגר"א[3] חלק על דעה זו וכתב שכל שקבעו יחד ואוכלים כאחד, אף שאינם יושבים סביב שולחן אחד, חשובה קביעות.

למעשה הורו האחרונים[4] שבסעודה גדולה כחתונה וכד' שהסיבה שאינם יושבים סביב שולחן אחד היא רק בשל חוסר מקום, הרי שחשובים כאוכלים יחד[5]. מאידך, במסעדה שסועדים שם בכוונה על שולחנות נפרדים, לא מצטרפין.

בחדרי אוכל מוסדיים כבצבא, יש לאמוד את דעת הסועדים בהגדרת הקביעות, ונראה שבדרך כלל באותם חדרי אוכל שאין זמן קבוע לאכילה, אחד מקדים והשני מאחר, וכל מי שסיים לאכול שב לעיסוקיו, בזמן שאחרים נמצאים בתחילת סעודתם, אין דעתם לאכול יחד עם הסועדים בשולחנות האחרים, אלא אם כן החליטו יושבי שני שולחנות או יותר בתחילת אכילתם להצטרף יחד לברכה. אולם אם רק חיילי שולחן אחד החליטו להצטרף לחיילי שולחן אחר, אך חיילי השולחן האחר לא כיוונו לכך, אינם מצטרפים לזימון שלושה או עשרה, אלא אם יש עשרה בכל שולחן וכולם רואים זה את זה, שאז לדעת המשנה ברורה, הגר"א והרבה אחרונים, יכול אחד לזמן לכולם, גם אם לא התכוונו לאכול יחד.

לעומת זאת באותם חדרי אוכל שכולם סועדים בחדר אוכל אחד, באותו הזמן ומאותם מאכלים, כגון חיילים הסועדים את סעודת שבת בחדר אוכל ביחד, אפילו הם מיחידות שונות, וכן בעת שמתקיימת סעודה חגיגית לציון ארוע מיוחד וכד', מכיון שאז ניכר שמקפידים לאכול באותה שעה נראה שמצטרפים כולם לזימון אחד, אף אם לא סיכמו בפירוש בתחילת הסעודה להצטרף יחד[6]כב, ואף אסור להם להחלק ללא סיבה מיוחדת, אלא שחייל הנחפז לצאת לצורך חיוני, יכול לזמן בשלושה.

סיכום: האוכלים בחדר האוכל בשולחנות נפרדים אינם מצטרפים לזימון, אלא אם כן סיכמו ביניהם לאכול יחד ולהמתין אלו לאלו עד גמר סעודתם, ואין צורך שיסכמו כן בכל אכילה, אלא די שיסכמו כן פעם אחת לכל האכילות שבמהלך השנה. ומכל מקום בסעודה חגיגית, בסעודות שבת חג וכדומה, שכולם מתחילים לאכול והדתיים שביניהם ממתינים זה לזה עד גמר הסעודה, מצטרפים כולם לזימון אחד, אפילו אם לא סיכמו בפירוש בתחילת סעודתם להצטרף יחד.

ברם, שלושה, ארבעה, או חמישה, שאכלו ביחד לחם, חלה עליהם חובת זימון ואינם רשאים ליחלק בברכה. אבל ששה עד עשרה רשאים ליחלק, היות שישאר זימון לכל חבורה. אולם עשרה אינם רשאים ליחלק כיון שנתחייבו בזימון בשם, עד שיהיו עשרים ואז רשאים ליחלק.

[1] סימן קסז סעיף יא לענין צירוף לברכת "המוציא", וכתב בשער הציון סימן קצג ס"ק טו שהסכמת הפוסקים שגדרי קביעות של "ברכת המוציא" ושל זימון שווים:

[2] סימן קסז סעיף יא ד"ה 'אלא א"כ', ע"פ המגן אברהם:

[3] שם, וכתב שלשון השו"ע "בשולחן אחד", אינה בדוקא:

[4] ראה בספר וזאת הברכה פרק יד ובספר פסקי תשובות סימן קצג אות ז. אולם בספר ברכת ה' ח"ב פרק ו סעיף טז כתב, שחבורות שאוכלים באולם שמחות בסעודת שמחה ויושבים בשולחנות נפרדים, אע"פ שהם אורחיו של בעל השמחה, אינם מצטרפים לזימון אחד, אא"כ סיכמו ביניהם בתחילת אכילתם לאכול יחד ולהמתין אלו לאלו עד סיום אכילתם:

[5] השו"ע (סימן קצה סעיף א) נקט ששתי חבורות שאכלו בבית אחד והתכוונו להצטרף - מצטרפים, וביאר בשו"ע הרב (שם סעיף ב) שאף שאינם אוכלים על שולחן אחד, מ"מ דעתם להצטרף מועילה, אולם בביה"ל (שם ד"ה 'שתי') נקט כשיטת הרשב"ש (סימן לז) שאין הכוונה שהסועדים בשולחנות נפרדים יכולים לזמן יחד, אלא דוקא כאשר בכל שולחן בפני עצמו חייבים לזמן - יכולים לזמן יחד:

[6] ספר וזאת הברכה פרק יד, ספר ברכת ה' פרק ו סעיף יז, ועיין ילקוט יוסף סימן קצב סעיף י. ברם, בשו"ע ברמ"א סימן קצג ובמשנה ברורה שם ס"ק ו, ט, י, מבואר ששלושה, ארבעה, או חמישה, שאכלו ביחד לחם, חלה עליהם חובת זימון ואינם רשאים ליחלק בברכה. אבל ששה עד עשרה רשאים ליחלק, היות שישאר זימון לכל חבורה. אולם עשרה אינם רשאים ליחלק כיון שנתחייבו בזימון בשם, עד שיהיו עשרים ואז רשאים ליחלק, ועיין עוד במה שכתב הגר"א נבנצל בהערות "ביצחק יקרא" למשנה ברורה סימן קצג סעיף א: