פרק ו

שאלה: האם חייל שידיו מלוכלכות רשאי להסתפק בקינוח ידיו במטלית וכד' קודם שיתפלל?

האם חייל שידיו אינן מלוכלכות, אך בידו כמות מים מצומצמת, רשאי להתפלל ללא נטילת ידים?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב, "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'", ומבואר עוד בגמרא שיש לחזר אחר המים בכדי הילוך מיל (כקילומטר) ממקומו, או אם הוא מהלך בדרך יש לו לחזר אחריהם בכיוון הליכתו עד פרסה (כארבעה ק"מ), ושמ"מ מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר או שאר דברים המועילים לנקיון, ולמרות חשיבות דין זה הורה רב חסדא שאין לחזר אחר מים בזמן תפילה.

יש מהראשונים[2] שכתבו שכל חיוב נטילת ידיים במים קודם תפילה הוא דוקא כשידיו מלוכלכות[3], ויש מהראשונים[4] שכתבו שחובה זו חלה תמיד, הואיל וסתם ידיים עסקניות הן ומן הסתם ניטנפו, ויש שנקטו[5] שאמנם חלה חובה על נקיות סתם ידיים, אך למרות זאת מסקנת הגמרא שאין לחזר אחר מים בזמן התפילה אלא אם כן יודע שידיו ניטנפו וגם אז בתנאי שלא יפסיד זמן תפילה, אך בלא זה אין לחזר אחר מים אלא אם מצויים לו ישתמש בהם, ואם לאו יקנח ידיו בשאר דברים.

וכן נקט השו"ע[6]: "(מי שידיו מלוכלכות[7]) צריך לרחוץ[8] ידיו במים כו' וצריך לחזר אחריהם עד פרסה (זמן הליכת כארבעה ק"מ והוא כ־72 דקות), והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו, אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום המים (או שהוא בביתו) - עד מיל (זמן הליכת כקילומטר והוא כ־18 דקות) חוזר, יותר ממיל אינו חוזר, ואם מתיירא שיעבור זמן התפילה (או שיפסיד תפילה בציבור[9]) ינקה ידיו בצרור או בעפר כו'. צריכים נטילה לתפילה אם יש לו מים אע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך כו', ואם אין לו מים מזומנים אין צריך לחזר (אלא יקנח ידיו במידי דמנקי[10])".

סיכום: היו ידיו מטונפות, חייב לחזר אחר מים לנטילה עד כדי הילוך 18 דקות ממקומו, ואם מתיירא שיעבור זמן תפילה (או יפסיד תפילה בציבור), יקנח ידיו בעפר וכד׳. ומכל מקום אף כשאינו יודע להם שום לכלוך, אם יש לו מים מזומנים, לכתחילה עליו לנוטלם, אך אם אינם מזומנים לו, אין צריך לחזר אחריהם ויקנחם ב'מידי דמנקי'.

[1] ברכות טו ע"א:

[2] ר"ן פסחים כה ע"א מדפי הרי"ף:

[3] מלשון המשנה ברורה (סימן צב ס"ק כד כו, ועיין גם בדברי השו"ע שם סעיף ז) נראה שדוקא נגיעה בדבר מיאוס כצואה וזיעה חמורה יותר, אך אם ידיו מלוכלכות מלכלוך ואבק ניתן להקל, וכן משמע קצת מלשון הגמרא "כל הנפנה ונוטל ידיו כו'", וכן הורה לנו הגר"א נבנצל שבמקום צורך יש להקל בענין זה:

[4] רמב"ם פ"ד מתפילה ה"ב, טור סימן צב בשם הראבי"ה.

[5] עיין תוס' שם ד"ה 'אמאן דמהדר' ותוס' פסחים מו ע"א ד"ה 'ולתפילה':

[6] סימן צב סעיפים ד- ה (וכעין זה בסימן רלג סעיף ב):

[7] כן העמיד דבריו במשנה ברורה שם ס"ק טו, וכדמוכח בסוף דברי השו"ע שבסתם ידיים אין צריך לחזר אחר מים:

[8] עיין רמב"ם (פ"ו מברכות ה"ב וה"ו) שהשווה דין נטילת ידיים לתפילה כנטילת ידיים לסעודה וחייב אף לברך עליה וכדבריו פסק הגר"א (מעשה רב סעיף ג), ומשמע ששווים לכל דיניהם וצריך לנטילה לתפילה כלי כשר וכו', וכן מבואר בשו"ת ושב יעקב (סימן א) שלכתחילה יש להקפיד ככל דיני נטילה לסעודה. אולם לדעת שאר ראשונים ופוסקים נראה שאינו כן ועיקר החיוב משום נקיות גרידא, ועיין משנה ברורה סימן ז ס"ק ג וחיי אדם כלל ז סעיף ד ועוד. ונראה שמ"מ ראוי להדר כדיני נטילה אם מתפלל לאחר שעשה צרכיו (עיין משנה ברורה סימן צב ס"ק כו, ועיין משנה ברורה סימן רלג ס"ק יט שאפילו נטל ידיו לסעודה ולא הסיח דעתו מהן צריך לחזור וליטול לתפילה, ואולי לפי שקשה לשמור ידיו נקיות בסעודה):

[9] משנה ברורה סימן צב ס"ק כ, וע"ש ס"ק טז שבשעת דחק אין צריך לחזר אחר מים כלל. וכעין זה בשו"ע המקוצר סימן יא סעיף ו:

[10] משנה ברורה שם ס"ק כו, ועיין ביה"ל שם ד"ה 'ואם אין לו':