פרק ד

שאלה: האם מותר לחייל שאין לו מקום ראוי לשמירת נשקו, להתפלל כשהנשק נישא על גופו?

האם חייל חבוש קסדה וחגור אפוד קרב רשאי להתפלל כך, או שמא חובה עליו להסירם בשעת תפילה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "תנו רבנן, לא יאחוז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל כו' (לפי שאין דעתו מיושבת עליו), אמר שמואל, סכין ומעות וקערה וכיכר הרי אלו כיוצא בהן", וכן פסק השו"ע[2].

יש מהראשונים[3] שבארו טעם הטירדה לפי שבשל חשיבותם ירא שייפלו מידו, ואכן לשיטתם אין מניעה לאחוז בשעת התפילה חפצים פחותי ערך שאינו טרוד לשומרם, אולם יש מהראשונים[4] שנקט שחל איסור לאחוז בידיו כל חפץ[5] בשעת התפילה והגמרא רק נקטה מספר דוגמאות מצויות, ויש מהפוסקים[6] שחשו לדבריו.

עוד נאמר בגמרא[7]: "תניא, הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפילה, פחות מארבעה קבין[8] - מפשילו לאחוריו ומתפלל, ארבעה קבין - מניח על גבי קרקע ומתפלל (רש"י – לפי שכובדן מונע ממנו מלהתכוון)", וכן פסק השו"ע[9], ברם כבר כתבו האחרונים[10] שלכתחילה אין לשאת כל משא על גופו בשעת התפילה, ורק במקום צורך כגון שחושש שיגנבו ממנו רשאי לשאתו כל שהוא פחות מד' קבין, ויש אף שכתבו[11] שמוטב במקרים מעין אלו שיישא את החפץ עליו מאשר שיניחהו ותיטרד דעתו.

לפיכך לכתחילה יש להסיר מעליו כל משא בשעת התפילה, אולם אם בכך שיניח את הנשק ושאר הציוד בצד תיטרד דעתו, וכל שכן אם הסרתם נוגדת את הנהלים, מוטב שישאירם עליו ויתפלל בכוונה. וכעין זה יש להימנע מהסרת ציוד הלחימה בשעת תפילה במהלך תרגיל הנועד לדמות מצב מלחמה, מצד שהדבר פוגע בלקח וההישג הנדרשים מתרגיל זה, וכשם שנמנעים במהלך תרגיל זה מהסרת הציוד בזמן האכילה והשינה.

סיכום: אין לאחוז חפצים בידיו ואין לשאת משא משמעותי על גופו בשעת תפילה, בכדי שלא תיפגם   כוונתו. ברם, חייל אשר הנחת הנשק וציוד הלחימה בצד תגרום לו לטירדה, וכל שכן אם הסרתם נוגדת את  הנהלים, מוטב שישאירם עליו ויתפלל בכוונה.

[1] ברכות כג ע"ב:

[2] סימן צו סעיף א:

[3] רש"י שם:

[4] רבינו יונה שם יד ע"ב מדפי הרי"ף:

[5] מלבד סידור וחפצי מצוה כלולב בשעת הלל, שהואיל ואוחזם לצורך התפילה אינם טורדים אותו, עיין שו"ע שם סעיף ב:

[6] ט"ז שם ס"ק ב, ולפי שאין ראוי לעמוד כך בפני המלך (ראה פמ"ג שם):

[7] ב"מ קה ע"ב:

[8] יש המשערים כנפח 5.5 ליטר ויש המשערים כנפח 9.5 ליטר:

[9] סימן צז סעיף ה:

[10] ערוך השולחן שם סעיף ז:

[11] כף החיים סימן צו ס"ק ז, וראה עוד משנה ברורה שם ס"ק ו שהסתפק בכך: