פרק ח

שאלה: האם חיילים השוהים בחורשה המשמשת להם 'שטח כינוס', רשאים לשנות את מקום אכילתם בתוכה באמצע הסעודה?

האם חיילים שעצרו לחניית ביניים בפונדק דרכים רשאים לאחר מכן להמשיך באכילתם באוטובוס?

האם מפקד שנחפז לצאת לסיור בוקר לאורך גדר המערכת, רשאי להתחיל את אכילת הכריך בחדר האוכל ולהמשיך לאוכלו במהלך הנסיעה?

האם מפקד שנקרא מחדר האוכל באמצע הארוחה, רשאי להסתמך על חבריו לשולחן שישמרו על קביעות הסעודה עבורו, ובכך יהיה רשאי לצאת לכתחילה בלא ברכה אחרונה?

האם קצין שבמהלך סעודה משותפת לקציני מטה החטיבה יצא מהמסעדה כדי לשוחח בפלאפון, צריך לברך בחזרתו ברכה ראשונה פעם נוספת?

האם חיילי חפ"ק שסעדו בג'יפ מחמת הגשם, רשאים להמשיך לאכול מחוץ לג'יפ כשפסק הגשם?

תשובה: כבר הארכנו לעיל[1], ששינוי מקום האכילה מחייב פעמים לחזור לצורך הברכה האחרונה למקום האכילה הראשון, ופעמים נחשב כהיסח דעת המחייב את הרוצה להמשיך באכילה לברך שנית ברכה ראשונה. והנה בגדר שינוי מקום מצינו בדברי הפוסקים התיחסות למספר מצבים:

חדר גדול: אולם רחב מימדים או חצר גדולה המוקפת מחיצות נידונים כמקום אחד והעובר מפינה לפינה במקומות אלה, אף שאין המקום הראשון נראה משם, לא נחשב כמשנה מקומו[2].

מעבר מחדר לחדר: נחלקו הפוסקים[3] אם מעבר מחדר לחדר בבית אחד נחשב לשינוי מקום, ועל כן לכתחילה ראוי להימנע מכך, מלבד אם רואה ממקום האכילה את המקום השני, או שהיתה דעתו מתחילה לעבור בין חדרים אלה. לפיכך הורו האחרונים[4] שאם המדובר בחדרים שמורגלים לעבור ביניהם באמצע האכילה, כגון מעבר מחדר האוכל למטבח, אין לראות במעבר כזה משום שינוי מקום.

מעבר מבית לבית: יציאה מפתח הבית[5], וכל שכן מעבר מבית לבית, נחשבים לשינוי מקום, אלא אם היתה דעתו בשעת ברכת המוציא לכך[6], אולם אם קיים 'קשר עין' בין שני הבתים ואין רשות הרבים מפסקת ביניהם, יש המקילים להחשיבם למקום אחד, ולמעשה אין להקל בכך לכתחילה[7].

 שדה פתוח: לדעת רבים[8], שטח פתוח המוקף מחיצות (כגון גינה ציבורית) נידון כמקום אחד שניתן לעבור בו מפינה לפינה באמצע האכילה, ואילו אם אינו מוקף מחיצות, דינו כמעבר מחדר לחדר, שאם רואה את מקומו הראשון, או שדעתו מתחילה היתה לעבור בו מאתר אחד למשנהו, אינו מוגדר כשינוי מקום האכילה.

 הולכי דרכים: כתבו הפוסקים[9] שאכילה ארעית במהלך תנועה בדרכים (ובכלל זה אף המתחיל לאכול בארעיות בביתו על דעת להמשיך לאכול בדרך) אינה חשובה כאכילה במקום קבע, והוסיפו האחרונים[10] שאף לאכילה ברכב אין מעמד של אכילת קבע (למעט כאשר אוכלים בו בשעת חנייה ומתוך כוונה של קביעות מקום). לפיכך האוכל באופן זה ועובר בדרך ממקום למקום, כגון מרכב לשטח פתוח או מנקודת מנוחה למשנֶהַ, אינו חשוב כעקירת קביעות האכילה, ולא חלים על כך דיני שינוי מקום האכילה.

אכילה משותפת: בני חבורה האוכלים יחד יוצרים בכך קביעות משותפת, לפיכך אם יצאו מקצתן על דעת לחזור, ואפילו נותר רק אחד לסעוד במקום אכילתם, לא פקעה קביעותם בכך, וכשישובו למקומם לא נחשב להם הדבר כשינוי מקום[11].

סיכום: אין במעבר מפינה לפינה באותו חדר, או במעבר מחדר לחדר במקומות שמורגלים בכך, משום שינוי   מקום, ואף שינוי מקום האכילה בשטח שאינו מוקף מחיצה, אינו נחשב שינוי מקום, אם רואה את מקומו הראשון, או שהיתה דעתו לעבור ביניהם. לפיכך, חיילים השוהים בחורשה המשמשת להם 'שטח כינוס', רשאים לשנות את מקום אכילתם בתוכה באמצע הסעודה.

אכילה עראית במהלך תנועה בדרך אינה במעמד של אכילת קבע, וממילא אין במעבר במהלכה ממקום למקום משום שינוי מקום הסעודה. לפיכך, חיילים שעצרו לחניית ביניים בפונדק דרכים רשאים לאחר מכן להמשיך באכילתם באוטובוס, ועל דרך זו, מפקד שנחפז לצאת לסיור בוקר לאורך גדר המערכת, רשאי להתחיל את אכילת הכריך בחדר האוכל ולהמשיך לאוכלו במהלך הנסיעה.

חיילי חפ"ק שסעדו בג'יפ בשעת חנייתם, רשאים להמשיך את אכילתם בו במהלך נסיעתם, ואין הדבר נחשב לשינוי מקום. כמו כן, אם סעדו בתוך הג'יפ מחמת הגשם, רשאים להמשיך לאכול מחוץ לג'יפ כשפסק הגשם.

בני חבורה האוכלים יחדיו יוצרים קביעות סעודה משותפת, ועל כן אם יצאו מקצתם על מנת לחזור, אינם חשובים כעוקרים ממקומם. לפיכך, מפקד שנקרא מחדר האוכל באמצע הארוחה, וכן קצין שבמהלך סעודה משותפת לקציני מטה החטיבה יצא מהמסעדה כדי לשוחח בפלאפון, רשאים להסתמך על חבריהם לשולחן שישמרו על קביעות הסעודה עבורם, ובכך יהיו רשאים לצאת לכתחילה בלא ברכה אחרונה, ואינם צריכים לברך בחזרתם ברכה ראשונה פעם נוספת.

[1] בתשובות הקודמות:

[2] ראה שו"ע (סימן קעח סעיף א): "קראו חבירו לדבר עמו כו', אם דיבר עמו בתוך הבית (משנה ברורה - כלומר, באותו חדר), אע"פ ששינה מקומו מפינה לפינה - אין צריך לברך", ועיין משנה ברורה (שם ס"ק ט) שכן הדין אף כשאין 'קשר עין' בין שני המקומות. אולם בהערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע (סימן נא הערה יב) החמיר שלכתחילה לא יעבור אף מפינה לפינה בחדר גדול:

[3] עיין ברמ"א (שם) שכתב: "אם היתה דעתו לאכול במקום אחר, לא מיקרי שינוי מקום, והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד", משמע שאם לא היתה דעתו לכך מתחילה, אינו רשאי לעבור אף מחדר לחדר באותו בית. ברם, עיין באריכות בביאור הלכה (שם ד"ה 'בבית אחד') שהביא מן הראשונים הנוקטים שאין מעבר מחדר לחדר חשוב שינוי מקום, והכריע להלכה שלכתחילה יש להיזהר בכך, אך בדיעבד אין לחזור ולברך, ושהנוהג להקל יש לו על מי לסמוך. וכן פסק ילקוט יוסף שם סעיפים ו, יז, ושו"ע המקוצר סימן כט סעיף יט:

[4] עיין ילקוט יוסף שם סוף סעיף א, ספר פסקי תשובות שם אות ז, וספר וזאת הברכה פרק ו אות א, ועיין עוד בשו"ע המקוצר (שם סעיף כ) שיציאה לצורך הסעודה כגון להביא דבר מאכל אינה חשובה כלל להפסק הסעודה. אולם בהערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע (שם הערה יא) החמיר אף במעבר מהחדר למטבח כל שלא היתה דעתו מתחילה לכך:

[5] ראה שו"ע (שם סעיף א): "היה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר, הואיל ושינה מקומו - צריך לברך", ומשמע שאפילו יציאה לענין קצר חשובה עקירת מקומו, וכן נראה במשנה ברורה (שם ס"ק כו) שאפילו יציאה לעשיית צרכים קטנים בכלל זה, ברם, עיין שו"ע הרב (שם סעיף ח) וכף החיים (שם ס"ק כד) שהורו למעשה שיציאה לענין קצרצר אינה חשובה הפסק:

[6] עיין ברמ"א (שם סעיף ב) שכתב: "אם היתה דעתו לאכול במקום אחר, לא מיקרי שינוי מקום, והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד", וא"כ לענין מעבר מבית לבית אין דעת מועלת להחשיבו כנשאר במקומו, ועיין ילקוט יוסף שם הערה ב. אולם במשנה ברורה שם ס"ק לג כתב, שאפילו מבית לבית מועילה מחשבתו אף לכתחילה, ושכן נהגו כשהולכים לסעודת נישואין שמכוונים מתחילה לאכול שם. ובפסק"ת סימן קעח אות יא הערה 58 כתב, שלצורך מצוה עוברת, התירו לגמור סעודתו במקום אחר, אפילו אם מתחילה לא היתה דעתו לכך:

[7] עיין משנה ברורה (שם ס"ק יב) ושער הציון (שם ס"ק ט) שנחלקו הפוסקים אם ראיית מקום הראשון מועלת בין בית לבית, ועיין משנה ברורה (סימן רעג ס"ק ז) שהכריע למעשה שלכתחילה אין להקל בכך, ורק בדיעבד אם עבר, אין צריך לחזור ולברך:

[8] דין זה אינו מבואר לחלוטין ותלוי במחלוקת אחרונים. עיין שו"ע (שם סעיף ב) שכתב: "אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה - צריך לברך", ובאר במשנה ברורה (שם ס"ק כה) שמדובר בשדה שאינה מוקפת מחיצות ואף לא ניתו לראות ממערבה של התאנה את מזרחה. ובהמשך כתב השו"ע (שם סעיף ג): "יש מי שאומר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן - כיון שברך על אילן אחד אין צריך לברך על האחרים, והוא שבשעה שברך היתה דעתו לאכול מאותם האחרים", ובמשנה ברורה (שם ס"ק לז לח ומב) ושער הציון (שם ס"ק ל ולא) הביא דעות שונות בביאור דין זה, ומ"מ נראה שהכרעתו למעשה שאם השדה מוקפת מחיצות נחשבת למקום אחד, ואילו אם אינה מוקפת מחיצות אינה חשובה למקום אחד אך מ"מ גם אין להחשיב את אתריה כמקומות נפרדים לגמרי, אלא הוא כמעבר מחדר לחדר שאם רואה את מקומו הראשון, או שהיתה דעתו לעבור ביניהם - לא נחשב לו לשינוי מקום. ועיין עוד בהערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע (שם הערה יג) ובשו"ע המקוצר (שם סעיף כב):

[9] ראה שו"ע (שם סעיף ד): "הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם, יושבים ומברכים במקום סיום אכילתם", ומשנה ברורה (שם ס"ק מב) שבאר הטעם, הואיל ולא קבעו כלל מקום לאכילתם. והוסיפו בשו"ת אגרות משה (ח"ב סימן נז) ובילקוט יוסף (שם סעיף ט) שבכלל זה אף המתחיל אכילה ארעית זו בבית על דעת להמשיכה בדרך:

[10] עיין שער הציון שם ס"ק לח, ובאריכות בשו"ת בצל החכמה ח"ו סימנים עב-עד (ועוד מבואר שם שאף כשקבע סעודתו ברכב בשעת חנייה, רשאי להמשיך באכילתו לאחר מכן תוך כדי נסיעה, שכן חשוב כקובע מקום האכילה ברכב, ולא במקום שהרכב חונה). אולם בספר ברכת ה' (פרק יא סעיף יח) החמיר לענין אכילה ברכב, שהואיל ויש לו מחיצות, יש לראותו כבית בפני עצמו:

[11] ראה שו"ע (שם סעיף ב): "חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, אם הניחו שם מקצתן - חוזרים למקומם וגומרין סעודתן ואינם צריכים לברך שנית", ובשער הציון שם ס"ק א. ועיין עוד בשו"ת בצל החכמה (ח"ו סימן עא) שהוכיח מלשון הגמרא והראשונים שקביעותם נשמרת דוקא אם יוצאים על דעת לחזור והנשארים ממתינים להם ולא מסיימים אכילתם: