פרק ו

שאלה: האם חייל שהוזעק בדחיפות ונאלץ לצאת ממקום אכילתו קודם שיברך, ולאחר זמן קצר התפנה לעניניו, מחויב לשוב למקום האכילה לצורך הברכה, או שמא רשאי לברך במקום הימצאו?

האם חייל שאכל פירות, חטיף וכד', או ששתה ויצא ממקום אכילתו, מחויב לחזור לשם בכדי לברך?

תשובה: שנינו במשנה[1]: "מי שאכל ושכח ולא ברך, בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר", ונאמר בגמרא[2]: "אמר רב זביד ואיתימא רב דימי בר אבא: מחלוקת בשכח, אבל במזיד - דברי הכל יחזור למקומו ויברך".

ומבואר בראשונים[3] שכל דין זה נאמר דוקא במאכלים חשובים (י"א דוקא לחם, וי"א אף מיני מזונות, וי"א אף יין ופירות משבעת המינים[4]), שברכתם האחרונה מיוחדת וחשובה, אך שאר מאכלים שאין אכילתם חשובה כל כך, אף שלכתחילה יש לברך עליהם במקומם, מ"מ אם אכלם ויצא ממקומו – אינם טעונים ברכה במקומם ורשאי לברך במקום שנזכר[5].

ובפסיקת ההלכה נחלקו ראשונים, והובאו הדברים בשו"ע[6]: "מי שאכל (מאכל חשוב) במקום אחד, צריך לברך קודם שיעקור ממקומו. ואם יצא ממקומו ולא בירך: אם היה במזיד, יחזור למקומו ויברך[7], ואם ברך במקום שנזכר, יצא (הגה, ודוקא לדעת הרמב"ם[8] (שפסק כבית הלל), אבל לדעת הרא"ש[9] דס"ל (כבית שמאי[10]) דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחילה, במזיד אף בדיעבד לא יצא (משום קנס)[11]), ואם היה בשוגג, להרמב"ם יברך במקום שנזכר, ולהר"ר יונה והרא"ש גם הוא יחזור למקומו ויברך".

עוד כתב השו"ע[12]: "במה דברים אמורים (שבשוגג חוזר למקומו[13]), כשאין לו פת עוד, אבל אם יש לו פת עוד, יאכל במקום השני מעט[14] (כהמשך לאכילה הראשונה) ויברך, רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה". ומכיוון שטעם החיוב לחזור למקומו כשהזיד הוא מטעם קנס, פשוט הדבר שחיילים שיצאו ממקומם מחמת אילוץ מבצעי אינם צריכים לחזור למקומם.

לפיכך האוכל מאכל כלשהו צריך להקפיד לברך ברכה אחרונה קודם שיצא ממקומו, שמא ישכח מלברך. ובדיעבד אם יצא קודם שברך: אם היה המאכל מן המאכלים הפשוטים שאינם טעונים ברכה במקומם – יברך במקום שנזכר. ואילו אם היה מן המאכלים החשובים - אם יש בידו עוד מעט מהם, ימשיך אכילתו ויברך שם (למנהג הספרדים[15] דוקא אם יציאתו היתה בשוגג, ולמנהג האשכנזים[16] אפילו היתה במזיד). אך אם אין באפשרותו להמשיך אכילתו שם, הכריעו האחרונים[17] שלכתחילה אם אין שעתו דחוקה, יש לו לחזור למקומו אף כשעקר בשוגג (כרא"ש), אך בדיעבד אם ברך במקומו עלתה לו ברכה אף אם עקירתו היתה במזיד (כרמב"ם). ונראה שיותר להקל כאשר נאנס לעזוב את מקומו.

סיכום: אין לצאת ממקום האכילה קודם שיברך ברכה אחרונה, ואם יצא, אם היה המאכל מן המאכלים הפשוטים (כמשקה ופירות), יברך במקום שנזכר, אך אם היה המאכל חשוב (כלחם ומיני מזונות), אם יש באפשרותו, ימשיך האכילה ויברך שם (לספרדים דוקא אם יציאתו היתה בשוגג, ולאשכנזים אף אם יצא במזיד), אך אם אין באפשרותו להמשיך לאכול שם, לכתחילה יש לו לחזור למקום האכילה, ואם אינו יכול לחזור למקום האכילה, או בדיעבד שבירך שם, עלתה לו הברכה, ופשוט הדבר שחיילים שיצאו ממקומם מחמת אילוץ מבצעי אינם צריכים לחזור למקומם.

[1] ברכות נא ע"ב:

[2] שם נג ע"ב:

[3] תוס' פסחים קא ע"ב ד"ה 'אלא בדברים', ועוד:

[4] עיין שו"ע סימן קעח סעיף ה:

[5] ראה משנה ברורה שם ס"ק כא, ס"ק לו ושער הציון שם ס"ק כז, ביאור הלכה שם סעיף ב ד"ה 'דחיישינן', וילקוט יוסף שם סעיף ו:

[6] סימן קפד סעיף א:

[7] אלא אם כן משער שעד שיחזור למקום האכילה יעבור זמן עיכול, שאז פשוט שיברך לאלתר במקומו. משנה ברורה שם ס"ק ג:

[8] פ"ד מברכות ה"א:

[9] ברכות פ"ח סימן ה:

[10] וזה אחד מששת המקומות שפסק רב עמרם גאון כבית שמאי, ולפי שכן משמעות הגמרא בהמשך שם: "הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כב"ש ו(כשחזר למקומו) אשכח ארנקא דדהבא, וחד עביד במזיד כב"ה ואכלו ארי". ראה תוס' סוכה ג ע"א ד"ה 'דאמר לך מני':

[11] שמאחר ופשוט שאף לרא"ש חמור המזיד מן השוגג, ע"כ צריך לומר לשיטתו שהחילוק הוא אם למרות חיובו לחזור, עבר וברך במקום שנזכר, שאם עקירתו ממקומו היתה במזיד, אזי אף בדיעבד לא עלתה לו הברכה, משא"כ אם עקירתו ממקומו היתה בשוגג, שאז בדיעבד אם ברך במקום שנזכר - עלתה לו הברכה, ועיין בפמ"ג (סימן קפד מש"ז ס"ק א) שמה שכתבנו שהחמירו במזיד הוא משום קנס:

[12] שם סעיף ב ע"פ הטור בשם רבינו פרץ:

[13] כן באר המגן אברהם (שם ס"ק ג, ועיין מחצית השקל שם) לדעת השו"ע, שהרי השו"ע בסימן קעח סעיף א פסק כרמב"ם שאף בדברים הטעונים ברכה במקומם חל דין עקירת הסעודה ביציאתו ממקומה, וא"כ כיצד פוסק כאן שניתן להמשיך סעודתו ע"י אכילה נוספת, הלא האכילה הראשונה כבר נעקרה. אלא שדברי השו"ע נסובים רק על מקרה שיצא ממקומו בשוגג והואיל וממשיך האכילה במקום החדש, לא נעקרה הסעודה:

[14] ואפילו פחות מכזית. משנה ברורה שם ס"ק ט. ומ"מ לכתחילה ראוי לאכול כזית וכדעת המחמירים בכך, ראה באר היטב שם ס"ק ד:

[15] ילקוט יוסף סימן קפד סעיף א, ועיין בספר הלכה ברורה סימן קפד סעיף ג:

[16] משנה ברורה שם ס"ק ח, ולפי שממילא הרמ"א בסימן קעח סעיף ב פסק כרא"ש שבדיעבד אין שינוי מקום במאכלים הטעונים ברכה במקומם נחשב להפסק בסעודה:

[17] משנה ברורה סימן קפד ס"ק ה, ז. ועיין ילקוט יוסף (שם) שאף שנקט שדעת השו"ע לפסוק כרמב"ם שבשוגג מברך במקום שנזכר, מ"מ סיים בסוף דבריו שהמחמיר לחזור למקומו תבוא עליו ברכה, וכעין זה בשו"ע המקוצר סימן לב סעיף יא וסימן לז סעיף יד: