פרק ד

שאלה:חייל שאכל דבר מאכל קל כחטיף, פרי וכד', או שתה משקה כלשהו, ושהה (במקום האכילה) ולא ברך לאלתר, עד מתי יהא רשאי לברך?

תשובה:כפי שהתבאר[1], ניתן לברך ברכה אחרונה עד שיתעכל המזון שבמעיו ויתחיל לחוש רעב, ושיערו חכמים שזמן העיכול אף באכילה מועטת אינו פחות מ־72 דקות.

פשטות הסוגיה שכן הדין בכל דבר מאכל ומשקה, וכן נקטו רבים מן הפוסקים[2], ברם, יש שהעירו[3] שניכר בחוש שישנם מאכלים קלים המתעכלים במהירות, כפרי קל, חטיף או מים, אשר אם אוכל מהם מעט, הרי שזמן קצר לאחר אכילתם כבר חוזר לרעבונו, ולפיכך הורו שמאוד יש להקפיד לברך עליהם ברכה אחרונה מיד ובסמוך לתום אכילתם.

למעשה נראה שלכתחילה באכילה מועטת ודאי יש להקפיד לברך עליהם מיד בתום האכילה ולכל היותר תוך חצי שעה, אך בדיעבד ששהה יותר מכך ואין ביכולתו לשער כעת את מידת שביעתו מהם, ישתדל לאכול כזית נוסף מאותו מאכל ללא ברכה ראשונה או לצאת בברכת חבירו, ואם לא ניתן הדבר, אינו רשאי לברך אלא תוך שבעים ושתיים דקות[4] משעת האכילה.

סיכום: האוכל מעט פירות, חטיף וכד׳ (לפחות בשיעור כזית כדי שיתחייב בברכה אחרונה), יזדרז לברך ברכה אחרונה מיד בתום האכילה ולכל היותר תוך כחצי שעה, ובדיעבד ששהה יותר מכך, יאכל כזית נוסף בכדי שתחול עליו חובת ברכה ודאית, ואם אין הדבר באפשרותו, נראה שאינו רשאי לברך אלא תוך 72 דקות משעת האכילה, וכן הדין לענין שתיה, אולם האוכלם אכילה מרובה כדי שביעה, דינם כפי שנתבאר בתשובה הקודמת.

[1] בתשובה הקודמת:

[2] כן מבואר ברא"ש (ברכות פ"ח סימן ה, הובאו דבריו בשו"ע סימן קפד סעיף ה) שאף ביין ופירות מברך כל זמן שאינו רעב, ובפשטות אף בהם שיעור העיכול הוא לכל הפחות בכדי הליכת ד' מילין, וכן משמעות רבים מן הפוסקים שלא הזכירו כלל חילוק בין סוגי המאכלים, ועיין שו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן קמה) שהוכיח משיעור שהייה בין בשר לחלב שאין חילוק בין מאכלי בשר קלים למאכלים כבדים. ודין השותה מיני משקים שווה לעניין זה, ע"פ המבואר בשו"ע (סימן קפד סעיף ה), וראה בספר ברכת ה' (ח"ג סימן ז סעיף סז), שלמד שהשותה מים אין לו לברך אחר יותר מחצי שעה אף בדיעבד:

[3] ראה כף החיים שם ס"ק כט, שו"ת אור לציון ח"ב פרק מו אות כד, שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן טו אות ה, ועיין משנה ברורה סימן קצ ס"ק ח, ובאריכות בקובץ בית אהרון וישראל גליון מט:

[4] ראה שו"ת יחוה דעת ח"ו סימן יא: