פרק ב

שאלה:האם ראוי לחיילים המשכימים בעלות השחר, לעסוק תחילה במטלות צבאיות כגון טיפול ברק"מ, עד הגעת זמן תפילה, או שמא עדיף שיתפללו לאלתר, ואף שאינו זמן תפילה אלא בשעת דחק?

תשובה:כפי שהתבאר[1], מעיקר הדין מותר לעסוק במצוות ובצורכי רבים קודם תפילה, ועל כן היה מקום לומר שחיילים המתחילים פעילותם עם שחר צריכים להעדיף לעסוק במטלות צבאיות, כטיפולי טנקים וכד', עד הגעת זמן התפילה הראוי לכתחילה (סמוך לשעת הנץ), ואז לחדול מעיסוקיהם ולהתפלל, אעפ"כ הורו מפוסקי דורנו[2] שאם כבר עומדים כשעה קודם הנץ, יש להעדיף להתפלל תחילה, ואף שאינו זמן תפילה אלא בשעת דחק[3].

 סיכום: חיילים המשכימים בעלות השחר לצורך ביצוע מטלות צבאיות, יעדיפו להתפלל תחילה, ואף שקודם הנץ החמה אינו זמן תפילה אלא רק בשעת דחק, ובמיוחד יש לנהוג כך כשיש לחוש שלא יתפללו לאחר מכן.

[1] בתשובה הקודמת:

[2] כן הורו לנו הגר"א נבנצל והגר"ד ליאור, ולפי שמצב זה נידון כשעת דחק, מה גם שלעיתים הטיפול ברק"מ ימנע מהם להופיע בצורה ראויה ומכובדת לתפילה, ועוד מצד חשיבות העיקרון שסדר היום מתחיל בתפילה. אולם שהלכה זו תלויה בגורמים נוספים, כגון דחיפות המטלה, תמהיל האוכלוסיה (דתיים וחילוניים), זהות השואל (חייל או מפקד), סוג המטלה (אימון, תעסוקה מבצעית או מנהלה) ועוד אין להנחות כך באופן גורף, אלא תוך הוועצות עם רב היחידה:

[3] ראה פרק יב תשובה א: