פרק א

שאלה: האם מפקד פלוגה רשאי להשתתף בישיבת מטה קודם שהתפלל תפילת שחרית?

האם מותר לערוך מסדר חלוקת כומתות בתום 'מסע' קודם תפילה?

האם תורני מטבח רשאים להכין את ארוחת הבוקר קודם תפילה?

האם מותר להתארגן למסדר לפני התפילה?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיאן אסור לו לאדם לעשות חפציו (בבוקר[2]) קודם שיתפלל שנאמר "צדק לפניו ילך וישם לדרך פעמיו", וכן פסק השו"ע[3]. ומבואר בראשונים[4] ובפוסקים[5] שאף שיש המקילים לעשות חפציהם לאחר אמירת ברכות השחר, מ"מ משמעות הגמרא שאין לעשות חפציו קודם שיתפלל תפילת שמונה עשרה.

איסור זה אינו רק בגלל החשש שאגב עיסוקו תוסח דעתו וישכח מלהתפלל, אלא בעיקר מפני שאין להקדים את חפציו לחפצי שמיים ושאין לו לפנות לעניניו קודם שיעמוד בתפילה, לפיכך אסור אף בעסקים שאין בהם משום חשש שיהוי וטירדה[6], אולם אין בכלל האיסור פעולות פשוטות וארעיות כסידור מיטתו[7] וכד', כמו גם סידור הופעתו קודם התפילה ברחיצה קלה, ויש אומרים שאף גילוח מותר לרגיל בכך[8]. על דרך זו הורו מפוסקי דורנו[9] שאף שמצד הדין יש להמנע מעריכת מסדרים וטקסים בתום 'מסעות' קודם שיתפללו, מ"מ למעשה ניתן להקל בעריכת מסדר חפוז, ואף בחלוקת סמלים וכומתות במסגרת זו.

עוד מבואר בפוסקים[10] שאם החל בעיסוקיו קודם עלות השחר, רשאי לסיימם כל שתהיה לו שהות לאחר מכן להתפלל כדין[11], ואף אם בדיעבד החל בעיסוקיו לאחר עלות השחר, גם אז אין צריך להפסיק לאלתר אלא לקריאת שמע שחיובה מן התורה, ולא לברכות או תפילה שחיובן מדרבנן.

כתבו הפוסקים[12] שאין האיסור משהגיע הזמן אלא בעיסוק בחפציו, אך אין איסור להקדים ולעסוק בשאר מצוות, כל שהוא מקום צורך כגון שלא יוכל לקיימן לאחר זמן, שהרי אף הם בגדר 'צרכי שמיים'. לפיכך חיילים הנצרכים לעיתים בשל אילוצי המערכת הצבאית לעסוק בענינים שונים קודם התפילה רשאים להקל במקום צורך, שהרי אף צרכי ציבור כלולים בגדר 'חפצי שמיים'[13], ברם, יש לציין שלרוב ניתן להסדיר מראש את סדר היום באופן שיפתחוהו בתפילה, ועל כן במקרים חריגים שחייל נצרך לעסוק בענינים אחרים קודם תפילה, יש להיוועץ ברב היחידה ולשקול בזהירות ומתינות את מידת נחיצותם ודחיפותם של מקרים אלה.

עוד יש להעיר שכל ההיתר הוא רק לענינים הנצרכים, אך פשוט שאין כל היתר אגב זה לבלות זמנו בשיחות חולין וכד'.

חייל הנאלץ להקל בכך, ישתדל ראשית לומר ברכות השחר וכשיטת המקילים להסתפק בכך קודם עשיית חפציו[14], וכן ישתדל גם לקרוא קריאת שמע[15], ואף אם החל לעסוק בעניינים הנחשבים 'צרכי ציבור' טרם הגיע זמנה, ישתדל[16] לכשיגיע הזמן, להפסיק מעיסוקיו ולקרותה, ולכל הפחות יקרא פסוק ראשון ו"ברוך שם כבוד כו'".

סיכום: אסור לאדם לעסוק בעניניו בבוקר קודם שיתפלל, אולם אין בכלל איסור זה עיסוק בענינים מבצעיים, או בצרכי מצוה וציבור שלא ניתן לדחותם. לפיכך ,חיילים הנצרכים לעיתים חריגות בשל אילוצי המערכת הצבאית לעסוק בענינים שונים קודם התפילה, וכל שכן כשהתחילו בפעילותם מבעוד לילה, רשאים להקל במקום צורך בענין זה, ומכל מקום ישתדלו לומר תחילה ברכות השחר וקריאת שמע.

ברם, יש לציין שככלל ניתן להסדיר מראש את סדר היום באופן שיפתחוהו בתפילה, ועל כן למעשה יש להיוועץ ברב היחידה ולשקול בזהירות ומתינות את מידת נחיצותם ודחיפותם של מקרים החורגים מכלל זה.

[1] ברכות יד ע"א:

[2] מעלות השחר, ועיין משנה ברורה סימן פט ס"ק יז וס"ק לז שיש מחמירים אף בחצי שעה שקודם עלות השחר במלאכות שרגילים לעשותם בהשכמה ושיש חשש שיתמשכו וישכיחוהו חובת תפילה, וכעין האיסור בחצי שעה שקודם זמן מנחה. ובאם דרכו להתפלל במנין בשעה קבועה, עיין בספר הליכות שלמה (פ"ב הערה ח וטז) שהסתפק שמא כלל לא חל עליו איסור עיסוק בחפציו קודם שעה זו. ועיין בשו"ת דבר חברון (סימן פא) שהורה, שככלל במידה וניתן הדבר, יש להעדיף תפילה ביחידות קודם עיסוקים אלה, על פני תפילה בציבור לאחריהם. ע"ש. אם כי נראה שבשל חשיבות השפעתה של התפילה הציבורית על עיצוב האווירה התורנית במסגרת היחידתית, אין לנהוג כן:

[3] סימן פט סעיף ג:

[4] תרומת הדשן סימן יח, הובא ברמ"א שם:

[5] ערוך השולחן שם סעיף כא, שו"ע הרב שם סעיף ד:

[6] ובכך שונה דין זה מאיסור עיסוק בענייניו קודם תפילת מנחה או ערבית, שם האיסור רק מחשש שאגב טרדתו ישכח מלהתפלל ולכך אסור דוקא בעסקים שיש בהם חשש שיהוי וטירדה, ולכך אף מועיל שם 'שומר' שיזכירהו להתפלל, משא"כ כאן. עיין משנה ברורה סימן רלב ס"ק ט:

[7] ראה ספר הליכות שלמה שם הערה ז, וכן פסק בילקוט יוסף סימן פט סעיף לג:

[8] עיין שו"ע שם סעיף ז ובמשנה ברורה שם ס"ק לו שאסר רחיצה וגילוח לאחר עלות השחר, ברם כבר הורו פוסקי דורנו להקל לנצרך ורגיל בכך כל שעושה כן דרך עראי וכהכנה לתפילה, וכדמצינו בגמרא (שבת נ ע"ב) "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו" (ראה לענין רחיצה בשו"ת שבט הלוי ח"ט סימן א, שו"ת אז נדברו ח"ו סימן מג וספר הליכות שלמה שם סעיף ח, ולענין גילוח בספר הלכה ברורה סימן פט בירור הלכה ס"ק כט), ועל דרך זו נראה שאף ניתן להקל בריצת התרעננות קצרה:

[9] כן הורה לנו הגר"ד ליאור, ולפי שמסדר זה מהווה קצת כהמשך למסע שנעשה בהיתר (כמבואר להלן), מה גם שלרוב המסיימים מסע בין כך נמצאים במעמד של אנוסים הזקוקים למנוחה קודם שיעמדו בתפילה:

[10] עיין שו"ע סימן ע סעיף ה ומשנה ברורה שם ס"ק כג-כד, אולם שונה הדין לענין אכילה, שאף אם התחיל בהיתר קודם זמן האיסור חייב לפסוק לאלתר לק"ש שחיובה מן התורה, עיין שו"ע סימן פט סעיף ה.

[11] ועיין משנה ברורה (שם) שרשאי לסיים עניניו אף אם ע"י כך יפסיד תפילה בציבור, וכעין זה מבואר בביאור הלכה סימן רלב סעיף ב ד"ה 'ואם התחיל':

[12] ערוך השולחן סימן פט סעיף כב לענין איסוף צדקה, שערי תשובה שם ס"ק ב ומשנה ברורה סימן רנ ס"ק א לענין הכנת צרכי שבת ביום ששי לפני תפילה:

[13] עיין שו"ע סימן צג סעיף ד:

[14] עיין משנה ברורה סימן פט ס"ק יח וס"ק לז:

[15] משום קבלת עול מלכות שמיים תחילה, עיין ביה"ל ריש סימן רנ:

[16] ראה שו"ע סימן ע סעיף ד שהעוסק בצרכי ציבור והגיע זמנה אינו צריך להפסיק לאלתר ולקרותה (ובמשנה ברורה (שם ס"ק יז) כתב בשם הפמ"ג שכן הדין אף אם התחיל לעסוק בצרכי ציבור לאחר הגיע זמנה), וע"ש במשנה ברורה ס"ק יח - יט שמ"מ ראוי להשתדל להפסיק ולכל הפחות לאמירת הפסוק הראשון: