פרק ב

שאלה: האם חייל שמפאת עייפותו אינו זוכר אם כבר ברך ברכת המזון, צריך לברך?

כיצד ינהג חייל שנמנם באמצע ברכת המזון וכשנתעורר אינו זוכר באיזו ברכה עמד?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "כל הברכות אם נסתפק אם ברך אם לאו, אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף[2], חוץ מברכת המזון, מפני שהיא של תורה", והעירו האחרונים[3] שדוקא כשאכל כדי שביעה חלה עליו חובה מן התורה לברך ברכה זו.

ע"פ זה כתבו הפוסקים[4] שהנרדם באמצע ברכת המזון וכשנתעורר אינו זוכר היכן אחז, צריך לחזור לראש ברכת המזון, אולם אינו צריך לחזור אלא על ברכות שמסופק בהן, על כן אם למשל ברי לו שסיים ברכת 'הזן' יתחיל מברכת 'הארץ'.

פשוט וברור שאין דינים אלה מתייחסים לבקשות הנוספות שבסוף ברכת המזון (הפותחות ב"הרחמן"), שכן אינן מעיקר דין הברכה. ולענין ברכת 'הטוב והמטיב' (הפותחת ב"ברוך אתה ה' אמ"ה האל אבינו מלכנו") נחלקו הפוסקים, יש שכתבו שהואיל והוסיפוה חז"ל בתקופה מאוחרת אינה מעיקר הברכה ואין לחזור עליה במצבי ספק, וכן מנהג הספרדים[5], ויש שכתבו שלאחר שתיקנו לאומרה, הרי שהיא חלק בלתי נפרד מהברכה ודיני ברכת המזון חלים אף עליה, וכן מנהג האשכנזים[6].

סיכום: המסופק אם ברך ברכת המזון, וכן המנמנם באמצע ברכת המזון וכשהתעורר אינו זוכר היכן אחז, חוזר לראש הברכה, למנהג הספרדים אין דינים אלה אלא בג׳ הברכות הראשונות שבברכת המזון (עד ״בונה ברחמיו ירושלים״), ואילו מנהג האשכנזים לחזור אף על ברכה רביעית (עד ״אל יחסרנו״).

[1] סימן רט סעיף ג, וכעין זה בסימן קפד סעיף ד. עיין בספר הלכה ברורה סימן קפד סעיף י שדברים הללו אמורים באיש, אבל אשה לא תחזור לברך מספק, ומאידך, עיין במשנה ברורה סימן קפו ס"ק ג ובביה"ל שם ד"ה אלא מדרבנן, שהסומך על דעת גדולי הראשונים ומצריך לאשה לחזור לברך, לא הפסיד:

[2] ומ"מ ראוי להשתדל להוציא עצמו מן הספק, כגון שיאכל מאכל אחר שלא היתה דעתו עליו מתחילה ויפטור בברכותיו את המאכל המסופק, או כגון שיבקש מחבירו שיוציאנו בברכותיו:

[3] משנה ברורה סימן רט ס"ק י וסימן קפד ס"ק טו:

[4] ברכי יוסף סימן קפח אות ח בשם מהר"י מולכו:

[5] כף החיים סימן קפד ס"ק טו, בן איש חי שנה א פרשת חוקת אות ט:

[6] משנה ברורה שם ס"ק יג, ערוך השולחן שם סעיף ה: