פרק א

שאלה: האם חייל ש'הוקפץ' באמצע ברכת המזון ולאחר זמן ממושך התפנה לסיים הברכה, צריך לחזור לראש ברכת המזון או להמשיך מהמקום שפסק?

כיצד ינהג קצין שנאלץ לענות באמצע ברכת המזון לשאלה דחופה?

תשובה: יש אומרים[1] שחמור דין הפסק בברכת המזון כדין הפסק בתפילת שמונה עשרה, שהוא כעומד לפני המלך, על כן לכתחילה מאוד יש להיזהר מהפסק באמצע ברכת המזון, בין בדיבור בין בשהייה, ברם, בדיעבד כתב השו"ע[2] "אם עברו ושחו בין ברכה לברכה כו' - יצאו", אמנם יש שפירשו[3] שכן הדין דוקא בשוגג, ואילו כשהפסיק בדיבור במזיד חייב לחזור לראש ברכת המזון, אולם למעשה הורו הפוסקים[4] שאינו חוזר לראש ברכת המזון ואפילו כששח באמצע הברכה, או ששהה שהייה ממושכת בין ברכה לברכה, אבל אם שהה שהייה ממושכת באמצע הברכה, חוזר לראש הברכה שפסק בה[5].

לפיכך חייל הנאלץ לדבר או להשתהות באמצע ברכת המזון, ישתדל לסיים תחילה עד "אל יחסרנו" (שכן בקשות "הרחמן" אינן מעיקר ברכת המזון), או לכל הפחות עד "בונה ברחמיו ירושלים" (שכן עיקר ברכת המזון בשלושת הברכות הראשונות), ואם אין בידו לסיים, יכוון להפסיק בין ברכה לברכה, ואף אם נאלץ לדבר באמצע הברכה - ימשיך לאחר מכן ממקום שפסק. ואם הוקפץ באמצע ברכת המזון, ולאחר שהייה ממושכת שב למקום אכילתו, יחזור לראש הברכה שפסק בה.

סיכום: מאוד יש להיזהר מהפסק בדיבור או בשהייה באמצע ברכת המזון. חייל הנאלץ בשל צרכים מבצעיים וכד׳, לדבר או להשתהות באמצע ברכת המזון, ישתדל לסיים תחילה עד ״אל יחסרנו״, או לכל הפחות עד ״בונה ברחמיו ירושלים״, ואם אין בידו לסיים, יכוון להפסיק בין ברכה לברכה, ואף אם נאלץ לדבר מעט באמצע הברכה - ימשיך לאחר מכן ממקום שפסק. חייל ש'הוקפץ' באמצע ברכת המזון ולאחר זמן ממושך (שיכול היה לסיים את שלש הברכות הראשונות של ברהמ"ז) התפנה לסיים את הברכה, יחזור לראש הברכה שפסק בה.

[1] שו"ע סימן קפג סעיף ח בשם האורחות חיים, ועיין כסף משנה (פ"י מתפילה הט"ז) שכתב: "כיון דבאמצע תפילה אפילו בין ברכה לברכה באמצעיות לא יפסיק, כל שכן דלא יפסיק באמצע שום ברכה משאר ברכות מברכת הנהנין או ברכת המצוות":

[2] שם סעיף ו:

[3] מגן אברהם שם ס"ק יא, ועיין ערוך השולחן (שם סעיף ז) שכשדיבר באמצע הברכה - חייב לחזור:

[4] משנה ברורה שם ס"ק כה ושער הציון שם ס"ק כג, וראה ספר ברכת ה' ח"א פ"ג סעיף יא:

[5] שהייה ממושכת בכדי לגמור את כולה, כתב בשער הציון שם ס"ק כד, שהוא כדי לגמור את  שלש הברכות הראשונות שהן מן התורה, בשונה מברכה רביעית שנתקנה על הרוגי ביתר כברכה בפני עצמה, ולכן קבעו שיענה אמן אחר ברכה שלישית, כדי להראות שכאן הוא סוף הברכות. כאשר שהה שיעור זמן שהיה יכול לגמור את כולה כנ"ל, למנהג האשכנזים עליו לחזור לראש הברכה שאחז בה, ובאר בביאור הלכה (שם ד"ה 'אפילו אם שח') שאינו חוזר לראש ברכת המזון, שכן לדעת חלק מהראשונים והפוסקים אין הברכות בברכת המזון נידונות כחטיבה אחת: