פרק יב

שאלה: האם חוליית לוחמים שהתגברו על מארב אויב, שהו בעמדה שנזרק אליה רימון שלא התפוצץ, ספגו פגיעה ישירה בכלי רכבם ובחסדי שמים רק נשרטו, הותקפו ע"י כוחות עודפים ובאורח פלא הזדמן לאיזור כח גדול שהבריח את התוקפים, חייבים לברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "הרואה מקום שנעשה (לו) נס כו' מברך 'שעשה לי נס במקום הזה', וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין 'שעשה נס לאבי במקום הזה'". ועוד כתב[2]: "יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם, אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול כו', אינו חייב לברך, ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות", וכן המנהג[3].

ומבואר באחרונים[4] שדעה ראשונה נוקטת שאין לברך אלא כשניצל ע"י שינוי סדרי הבריאה, כגון שהלך במדבר ונבקע לו מעין, או שהיה במצב שע"פ דעת מומחים אין יוצאים ממנו בחיים ובחסדי שמים נחלץ ממנו[5], כגון שנדרס על ידי רכב, או שנפלה עליו אבן כבדה, שבדרך הטבע נהרגים מכך, וכן אם שהה במבנה רב קומות שהתמוטט ובחסדי שמים ניצל, ואפשר אף כשנפל מסולם גבוה וניצל, וכן חייל שהותקף מטווח קצר ע"י חוליית אויב ובאורח פלא לא נפגע כלל למרות היותו חשוף לחלוטין, ואילו דעה שניה נוקטת שאמנם אין לברך על הצלה בדרך הטבע, כגון שבאו עליו גנבים והזעיק עזרה ובאו בני אדם והצילוהו, וכן חולה קשה שהחלים וכד', אך מ"מ כשניצל מסכנה כדרך העולם אלא שניכר לעין כל שעיתוי הדבר באורח פלאי בדיוק בזמן הנצרך לו מורה שה' בטובו זימן לו הצלה זו, וכגון חייל שבמהלך ניסיון כח אויב לחוטפו הזדמן לאיזור באורח פלא רכב סיור מגיזרה אחרת שהבריח את התוקפים – עליו לברך.

וכאשר נפלה אבן סמוך לראשו, או שנתקע ברזל סמוך לעינו, לדעה ראשונה אינו מברך ואילו לדעה השניה אפשר שעליו לברך, היות שהיה קרוב לסכנה וניצול, ולכן יברך בלא שם ומלכות, וכן ינהגו חיילים שספגו פגיעה ישירה בכלי רכבם ובחסדי שמיים רק נשרטו, או ששהו בעמדה שנזרק אליה רימון שלא התפוצץ.

סיכום: הרואה מקום שניצל בו באורח פלא ובניגוד לסדרי הבריאה, מברך ׳שעשה לי נס במקום הזה׳, ונראה שבכלל זה חייל שהותקף מטווח קצר ע"י חוליית אויב ובאורח פלא לא נפגע כלל למרות היותו חשוף לחלוטין. אבל כשניצל בדרך הטבע כגון חוליית לוחמים שהתגברו על מארב אויב, אינו מברך. אומנם, כאשר ניכר לעין כל שעיתוי הצלתו היתה באורח פלאי בדיוק בזמן הנצרך לו – דבר שמורה בחוש שה׳ בטובו זימן לו הצלה זו, כגון חייל שבמהלך ניסיון כח אויב לחוטפו הזדמן לאיזור באורח פלא רכב סיור מגיזרה אחרת שהבריח את התוקפים, עליו לברך בלא שם ומלכות, ולעומת זאת, חיילים שספגו פגיעה ישירה בכלי רכבם ובחסדי שמיים רק נשרטו, וכן חיילים ששהו בעמדה שנזרק אליה רימון שלא התפוצץ, טוב שיברכו בלא הזכרת שם ומלכות. כל הנאמר לעיל, אמור רק לגבי ברכת הנס, אך ברכת הגומל יש לברך גם על נס שאינו נס גמור.

[1] סימן ריח סעיף ד, ע"פ הגמרא בברכות נד ע"א. בכל המצבים שהובאו בגוף התשובה עיין במשנה ברורה ובשער הציון על שו"ע שם סעיף ט:

[2] שם סעיף ט, ע"פ אבודרהם (שער ח דיני ברכות השבח וההודאה) בשם הרא"ש מלוניל:

[3] ילקוט יוסף שם סעיף ד:

[4] ביאור הלכה שם ד"ה 'ויש חולק':

[5] עיין בנשמת אדם (כלל סה אות א) שלמד חיוב ברכה על הצלה בנס גלוי מסוגיית הגמרא (שם) שהביאה דין זה לענין מר בריה דרבינא שבהיותו צמא במדבר נבקע לו מעין, וכשהותקף ע"י גמל משתולל נפל באורח פלא קיר הבית הסמוך אליו וחסה בצילו, אלא שהוסיף שמהגמרא שם המחייבת ברכה לאדם שבדרך נס ניצל מארי שתקפו, ומהמדרש (ב"ר פרשת ויחי פרשה ק אות ח, ע"פ פירוש המתנות כהונה שם) המספר שיוסף בשובו מקבורת אביו ברך ברכה זו בעוברו על פי הבור, מוכח שאף על הצלה בדרך הטבע ממצב חסר סיכוי יש לברך, וכגון שהותקף ע"י כוחות עדיפים בהרבה של האויב וחולץ בשלום בידי כח חילוץ. אולם בשער הציון (ס"ק כו) נקט שיש לברך דוקא כשההצלה היתה בדרך נס, ומ"מ אף הוא מודה שכל שנקלע למציאות חסרת סיכוי ושרד באופן פלאי עד שחילצוהו, כגון שהתמוטט עליו בנין או נפל למאורת נחשים, אף שלבסוף חילצוהו בדרך הטבע, מ"מ עצם שרידותו עד החילוץ חשובה נס גמור: