פרק יא

שאלה: האם ראוי יותר שכל אחד מחיילי פלוגה ששבה מהמערכה יברך 'הגומל', או שמא עדיף שאחד יברך לכולם?

תשובה: נפסק בשו"ע[1]: "אם בירך אחד הגומל לעצמו, ונתכוין להוציא את חבירו, ושמע חבירו וכיוון לצאת, יצא". ברם, לכתחילה עדיף שכל אחד יודה בעצמו, וכדין כל ברכה שעדיף שיברכה בפני עצמו[2].

אולם אם נעשה נס לרבים, יש נוהגים[3] שאחד מברך לכולם בלשון רבים ("ברוך כו' שגמלנו כל טוב") ואף הם עונים לברכתו בלשון זו, ובכך מודים ברוב עם, ונראה שכן ראוי לנהוג במסגרת הצבאית שפעמים הרבה יש צורך להוציא ידי חובה חיילים שאינם יודעים לברך.

סיכום: כאשר מספר חיילים התחייבו בנסיבות שונות בברכת 'הגומל', לכתחילה עדיף שכל אחד יברך על הצלתו, ואם אין כולם בקיאים בברכות, ראוי שהבקי יאמר ברכת הגומל ׳ברוב עם׳ ויתכוון להוציא את השומעים ידי חובתם, וכן ינהגו לכתחילה כשנעשה נס לרבים.

[1] סימן ריט סעיף ה:

[2] עיין משנה ברורה סימן ריג ס"ק יב, ובשו"ת דבר חברון סימן קצח כתב, שלמניעת טרחא דציבורא יכול אחד להוציא את חבירו:

[3] כן הורה הציץ אליעזר (ח"י סימן י) לבני ישוב שניצלו במלחמה, ע"פ עדות החת"ס שכן נהג לאחר שניצלו הוא ובני קהילתו מן הסכנה, וכ"כ בשו"ת משיב מלחמה ח"ב סימן קלט, בעניין נס שנעשה לקבוצת חיילים: