פרק י

שאלה: כיצד ינהג חייל המחויב בברכת הגומל, ואינו מוצא מנין לברך בפניהם?

האם חייל שניצל מסכנה רשאי לדחות את אמירת הברכה במספר ימים בכדי שיוכל לאומרה ברוב עם?

תשובה: מהפסוק האמור בענין ההודאה על הנס "וירוממוהו בקהל עם"[1], דורשת הגמרא[2] שיש לברך בפני עשרה, שכן אין 'קהל' פחות מעשרה. ויש אף שדרש מהמשך הפסוק "ובמושב זקנים (חכמים) יהללוהו" שצריך שיברך אף בפני שני תלמידי חכמים.

ונחלקו ראשונים במסקנה להלכה, יש שהצריכו[3] מנין אנשים ובנוסף להם שני תלמידי חכמים, ויש שנקטו[4] שהואיל והוא דין דרבנן, יש להקל ולהסתפק במנין שבתוכו שני תלמידי חכמים. עוד מבואר בראשונים[5] שכל דין זה אינו אלא לכתחילה, ואם אין בנמצא תלמידי חכמים, יברך בלעדיהם, ויש אף שנקטו[6]נט שבדיעבד יצא אף אם ברך בלא עשרה.

פסק השו"ע[7]: "צריך לברך ברכה זו בפני עשרה (משנה ברורה[8] – כולל בעל הנס) ותרי מינייהו רבנן[9] כו', ואם לא שכיחי רבנן, לא יניח מלברך. ונהגו לברך אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה. ואם בירך בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא, ויש אומרים שלא יצא, וטוב לחזור ולברך בפני עשרה בלא הזכרת שם ומלכות".

יש מן הראשונים[10] שנקטו שאין לברך 'הגומל' אלא תוך ימים ספורים משעה שהתחייב, ויש שלא הגבילו את זמן הברכה[11], ולמעשה כתב השו"ע[12]: "אם איחר, יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה. ונכון שלא לאחר (יותר מ)שלושה ימים".

לפיכך כתבו האחרונים[13] שאם אין בנמצא שני תלמידי חכמים או אינו מזדמן לקריאת התורה אלא לאחר זמן, אין לו להשתהות בשל כך יותר מג' ימים, ויברך בלעדיהם. ויש אף שכתבו[14] שאם לא יזדמנו לו עשרה תוך ל' יום, אין לו להשתהות, ויברך בלא מנין. ברם, למעשה מנהג רבים[15] לא להקל בכך ואין מברכים אלא במנין.

סיכום: לכתחילה יש לברך ברכת הגומל אחר קריאת התורה בפני עשרה אנשים ובהם שני תלמידי חכמים, וכן לכתחילה אין להשתהות מלברך יותר מג׳ ימים, כשאין בנמצא תלמידי חכמים או שלא יזדמן לקריאת התורה אלא לאחר זמן, לא ישהה בשל כך מעבר לג׳ ימים. ומכל מקום בדיעבד רשאי לברך כל זמן ששמחה בלבו, אך יש להימנע מדחיית הברכה מעבר לל׳ יום.

אף בשעת דחק לא נהגו לברך הגומל בלא מנין.

[1] תהילים קז לב:

[2] ברכות נד ע"ב, ע"ש:

[3] תוס' שם ד"ה 'ואימא':

[4] רי"ף שם מג ע"א מדפי הרי"ף, רמב"ם פ"י מברכות ה"ח וכפי שבאר הכס"מ שם:

[5] תוס' שם, מרדכי שם סימן ריב:

[6] טור סימן ריט, שכן משמע מלשון הגמרא "צריך לאודויי קמיה עשרה", ולא חובה (וע"ע שו"ת שיח יצחק סימן קב שבאר שכן מוכח מהמשנה במגילה (פ"ד מ"ג) המונה את הענינים שנצרך להם מנין ולא מזכירה ברכה זו). אולם הב"י שם נחלק עליו ונקט שאדרבה הלשון מורה שהוא לעיכובא וצריך לחזור ולברך בפני עשרה. ועיין עוד בספר ברכת ה' (פ"ו הערה 111) שבאר שלכו"ע אין הצורך בשני תלמידי חכמים מעכב בדיעבד, ולפי שבגמרא לא נקטו לגבי דין זה אף לשון 'צריך':

[7] שם סעיף ג:

[8] שם ס"ק ו, ואף שפשט לשון הגמרא "צריך לאודויי קמיה עשרה" מורה לכאורה שיהיו עשרה מלבדו, מ"מ כוונת הגמרא שההודאה תיאמר בציבור, עיין שער הציון שם ס"ק ז, ובאריכות בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן יח:

[9] וכתבו הפוסקים (בן איש חי פרשת עקב אות ג, כף החיים שם ס"ק טו, וראה ספר ברכת ה' פ"ו סעיף לז, שכן מוכח דעת הרמב"ם) שראוי שיהא המברך עומד והשומעים יושבים, כלשון הפסוק "ובמושב זקנים יהללוהו" משמע שהם יושבים והוא עומד. ויש מן האחרונים (שו"ת חתם סופר ח"א סימן נא, בן איש חי שם, כף החיים שם ס"ק יד, ובאריכות בשו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן יז) שכתבו שלכתחילה אין לברך בלילה לפי שהוא כקרבן תודה או כאמירת הלל שאינם שייכים בלילה, ומ"מ כתב הגר"מ אליהו (הערות לקיצור שו"ע סימן סא הערה ג) שבמקום צורך רשאי להקל:

[10] ראה ב"י שכתב בשם הרמב"ן שאין לברך אלא תוך ג' ימים, ובשם רבינו יונה שניתן לברך עד ה' ימים:

[11] טור:

[12] שם סעיף ו:

[13] משנה ברורה שם ס"ק כ, שו"ע המקוצר סימן מז סעיף ד, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח סימן טז:

[14] משנה ברורה שם ס"ק ח בשם הרא"ה:

[15] ראה ספר פסקי תשובות שם אות טו: