פרק ז

שאלה: האם חייל המתחייב בברכת הגומל בתדירות גבוהה, כגון טייס היוצא למספר גיחות באותו יום, או חייל העושה תדיר את דרכו בציר ששכיחים בו היתקלויות עם האויב, יברך כל פעם, או שמא ימתין ויברך ברכה אחת על הכל?

תשובה: יש מן האחרונים[1] שהורו שהשב לביתו מדרך מסוכנת מחויב לברך אף אם יודע שלמחרת עתיד לצאת שוב למקום סכנה, וכעין זה כל השרוי תדיר במצבי סכנה (כטייס היוצא מידי יום לטיסה, או כחייל העושה תדיר את דרכו בציר ששכיחים בו היתקלויות עם האויב) יברך בתום כל יום בשובו לביתו או לבסיסו, אולם יש שהורו[2] שאם נוסע בדרכים פעמים רבות במשך השבוע, לא יברך כל יום בשובו לביתו, אלא יברך בשבת, על כל נסיעות השבוע, וכעין זה כל השרוי תדיר במצבי סכנה לא יברך אלא לכשיגיע לידי רווחה.

סיכום: השרוי תדיר במצבי סכנה, לא יברך אלא לכשיגיע לידי רווחה (ויש שהורו שיברך בתום כל יום בשובו לביתו או לבסיסו).

[1] כ"כ שו"ת בצל החכמה שם, שו"ת שבט הלוי ח"ט סוף סימן מה, ספר מחיל אל חיל נושאים הלכתיים אות ה, ספר ברכת ה' פ"ו סעיפים כח-כט. ועיין בספר ברכת השם (שם) שאם מתעתד לנסוע שנית באותו יום, אין לו לברך אלא אחר הנסיעה השניה, שכל זמן שלא סיים את נסיעותיו הרי הוא טרוד מפני הסכנות שלפניו ולא שייך עדיין שיברך 'הגומל', וכן הורה לנו הגר"א נבנצל שהשרוי תדיר במצבי סכנה, כטייס הטס מספר פעמים ביום, או חייל הנמצא בהפוגה במהלך הקרבות, או משרת ברציפות במקום סכנה, יברך 'הגומל' פעם ביום:

[2] ילקוט יוסף (שם סעיף לה) בשם הגר"ע יוסף, וכן הורה לנו הגר"ד ליאור שכל שלא חש רווחה אין לו לברך, ולכך נקט שהיוצא לחופשה במהלך הקרבות אינו יכול לברך, ורק בעת הפוגה יוכל להודות ולומר "ברוך כו' שגמלני כל טוב", ושכן הדין באדם הנוסע כל השבוע בדרכים מסוכנות שיש לו לברך בשבת, כששובת מהנסיעות, על כל השבוע: