פרק ו

שאלה:כיצד ינהג לענין ברכת הגומל חייל שנחלץ מסכנה אחת אך עומד בפני סכנה אחרת, כגון חייל היוצא לחופשה באמצע המערכה, או חייל שנפצע קשה בקרב ועדיין לא החלים מפציעתו?

תשובה:כפי שהתבאר[1], אין לברך על חניית ביניים באמצע הדרך, אלא רק בהגיעו בשלום למחוז חפצו. לעומת זאת מבואר בראשונים[2] שחולה במחלה כרונית שנפל למשכב והתאושש, אף שיודע שהמחלה מקננת בקרבו ועתיד לעבור התקף נוסף, מחויב בברכת הגומל, הואיל וכעת מצבו הוטב.

בביאור ההבחנה בין דינים אלו, כתבו האחרונים[3] שיש לחלק בין אם כעת מרחפת עליו סכנה נוספת, שאין לו לברך כל שלא נחלץ משאר הסכנות, לבין אם מצבו כעת טוב, שעליו להודות על הצלתו, למרות שיש לו סיבה מוצקת לחשוש מפני העתיד.

וע"פ זה, למנהג האשכנזים (המברכים על הצלה מכל סכנה[4]), יש לחלק בין לוחם שנחלץ ממארב אך עדיין נמצא בשטח האויב בלב המערכה, או חייל שנפצע קשה בקרב ועדיין לא החלים מפציעתו, שאין להם לברך על הצלתם, בשל הסכנה שעדיין מרחפת עליהם, לבין לוחם שסיים תקופת פעילות בגיזרה מסוכנת, אך בשל שירותו ביחידה מבצעית, סביר שעוד יגיע למצבי סכנה, שעליו להודות על הצלתו למרות שיש לו סיבה מוצקת לחשוש מפני העתיד.

       ברם, ישנם מצבי ביניים שקשה להגדירם, כגון חיילים היוצאים להפוגת התרעננות או לחופשה בביתם במהלך הקרבות, שמחד, אין סכנה מרחפת עליהם במקום שהותם, ומאידך, הסכנה העתידית אינה ערטילאית כלל, ואכן יש שהורו[5] שאין לברך אלא בתום המערכה, ויש שכתבו[6] שבגלל הספק יברך בלא שם ומלכות, ומ"מ הנוהג לברך כשיוצא לחופשה בת מספר ימים, יש לו על מי לסמוך[7].

      סיכום: חייל שנפצע קשה בקרב יברך הגומל כשיבריא מפציעתו לגמרי. למנהג האשכנזים המברכים על הצלה מכל סכנה, הנחלץ מסכנה אחת אך עדיין מרחפת עליו סכנה אחרת, לא יברך אלא לכשיחלץ אף ממנה, ואכן בשל כך יש המורים להימנע מברכה בעת יציאה לחופשה במהלך הקרבות, ויש שכתבו שמחמת הספק יברך בלא הזכרת שם ומלכות, ומכל מקום הנוהג לברך יש לו על מי לסמוך.

[1] בתשובה הקודמת:

[2] רשב"א ח"א סימן פב, הובא בשו"ע סימן ריט סעיף ח, וכפי שדייק מדבריו בשו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן כב:

[3] שו"ת ציץ אליעזר שם, ועיין שם שהורה כן אף לענין הטס לטיפול רפואי בחו"ל, שאין לו לברך על הטיסה מכיון שעדיין מרחפת עליו סכנת המחלה, ויתר על כן הוסיף שם בשם הנצי"ב, שאף אם נחלץ מסכנה ולא ברך ובינתיים התרגשה עליו סכנה אחרת, אין לו לברך עד אשר יחלץ מהסכנה החדשה. ועיין עוד בשו"ת אורח משפט או"ח סימן מה:

[4] ראה לעיל תשובה א:

[5] ראה תחומין ח"א עמוד 349, וכן הורה לנו הגר"ד ליאור שהיוצא לחופשה במהלך הקרבות אינו יכול לברך, ורק בעת הפוגה יוכל להודות ולומר "ברוך כו' שגמלני כל טוב":

[6] שו"ת לבושי מרדכי או"ח סימן קסב:

[7] עיין בהערה בתשובה הבאה שדעת הגר"א נבנצל שאף השרוי תדיר במצבי סכנה, מברך לכל הפחות פעם ביום, ונראה שכן נוהגים רבים לברך בעת חופשה משדה הקרב. ועיין עוד בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סימן מה) שנטה להורות למפליגים דרך קבע ויצאו למספר ימי חופשה בביתם שיברכו: