פרק ג

שאלה: האם חייל המפליג אל מול חופי האויב, מחויב בשובו בשלום בברכת הגומל?

תשובה: כבר התבארו[1] פרטי דיני ברכת הגומל למהלך בדרך, וכתבו האחרונים[2] שדין הפלגה בים כדין הילוך בדרך, ולכן למנהג האשכנזים כשם שאין לברך 'הגומל' אלא בדרך מסוכנת, כך אין לברך אלא על הפלגה בלב ים, אך כל שהוא סמוך לחוף, כשייט בנהרות וימים קטנים, אין לברך עליו, ואילו למנהג הספרדים והתימנים מברכים אף על הפלגה הסמוכה לחוף, כל שנמשכת למעלה מ־72 דקות[3]. אך יש מפוסקי ספרד[4] שהורו שאין לברך כל שהוא סמוך ונראה לחוף.

ברם, כל זאת בהפלגה רגילה, אך כל שמפליג במקום סכנה, כגון סמוך לחופי האויב מחויב לברך אף כשנראה מהחוף ואף על פחות משיעור פרסה.

סיכום: דין הפלגה בים כדין הילוך דרכים, לפיכך למנהג רבים מהספרדים והתימנים יש לברך על כל הפלגה הנמשכת למעלה מ-72 דקות, ואפילו מתבצעת בקירבת החוף, ואילו למנהג האשכנזים אין לברך אלא על הפלגה בלב ים, אכן לדברי כולם, המפליג במקום סכנה מחויב לברך אף על הפלגה קצרה ואפילו בקירבת החוף.

[1] בתשובה הקודמת, עיין שם:

[2] ביאור הלכה סימן ריט סעיף א ד"ה 'יורדי הים', ועיין שו"ת אורח משפט או"ח סימן מה ושו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן יא:

[3] כ"כ שו"ת אור לציון ח"ב סימן יד סעיף מג, וספר ברכת ה' פ"ו סעיף כא:

[4] כף החיים שם ס"ק מ, שו"ת אור לציון שם: