פרק ב

שאלה: האם חייל המנמנם מעט בתחילת הלילה לפני שמירה מחויב לחזור ולברך ברכות התורה קודם שישיח בדברי תורה עם חבירו לשמירה?

וכיצד ינהג חייל הניעור ויוצא לבסיסו מבעוד לילה, וחפץ ללמוד  בדרך?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "הלילה הולך אחר היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן", אכן כתבו הפוסקים[2] שאין בשינת עראי משום הפסק בין ברכת התורה ללימודה, ולכן אין המנמנם צריך לברך מחדש ברכות התורה, אולם אם ישן בלילה שינת קבע, דהיינו למעלה מחצי שעה וכדרך שרגיל לישון, שמסיר בגדיו וישן על מיטתו[3], אזי נחשב שהסיח דעתו מהברכה שברך בבוקר ואם דעתו ללמוד תורה בהמשך הלילה, מחויב לברך מחדש, ברם מנהג התימנים[4] שעד חצות הלילה אין לברך מחדש.

למעשה, מצבים אלו מחייבים אומדן זהיר, אימתי נחשבת השינה לאותו חייל כמנוחה זמנית ואימתי נחשבת לו כשנתו העיקרית.

סיכום: אין לברך ברכות התורה אחר שינת עראי בלילה, אך הניעור משינת קבע בלילה (כגון שישן על מיטתו למעלה מחצי שעה) ומתעתד ללמוד, מברך, מלבד למנהג התימנים, שאף הישן שינת קבע בלילה אינו חוזר ומברך כל שהוא קודם חצות.

[1] סימן מז סעיף יב:

[2] משנה ברורה שם ס"ק כג, ילקוט יוסף שם סעיף כז, וכמשמעות דברי השו"ע שם סעיף י:

[3] עיין שו"ת קרן לדוד ח"א סימן יא שגדר השינה נקבע גם ע"פ רגילות האדם, שאם מתכוון לישון בהמשך הלילה את שנתו העיקרית ועתה ישן רק מעט על מיטתו הרי שלשינה זו יש מעמד של 'שינת עראי', וכעין זה בספר הליכות שלמה פ"ו הערה ג. ועיין עוד בספר פסקי תשובות (שם סוף אות טו בשם שו"ת שבט הקהתי) שכאשר אין אפשרות לישון אלא בישיבה בכיסא וכד' כגון שנמצא בנסיעה ארוכה, הרי שלאותו אדם נחשבת שינה זו לשינת קבע. ולדעת הגר"ע יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ח או"ח סימן ה אות ד וסוף אות ה, הובא בילקוט יוסף סימן מז סעיף כז-כח) כל שישן על מיטתו אפילו זמן מועט, אפילו בבגדיו, נחשב לשינת קבע:

[4] שו"ע המקוצר סימן ז סעיף ו: