פרק ב

שאלה: חייל הניעור קודם עלות השחר ואין בכוונתו לחזור לישון מתי יברך ברכות השחר?

תשובה: כתב השו"ע[1]: "המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה", אולם למעשה מנהג הספרדים[2] והתימנים[3] לברך גם ברכת 'הנותן לשכוי' קודם אור יום, ואילו מנהג האשכנזים[4] לכתחילה לא לברכה אלא מעלות השחר, אלא אם כן שמע קול תרנגול שאז אף לכתחילה רשאי לברכה מחצות ואילך, ורק בדיעבד אם ברכה קודם עלות השחר יצא ידי חובה גם אם לא שמע קול תרנגול.

כתבו הפוסקים[5] שכל ההיתר לברך ברכות השחר קודם עלות השחר הוא דוקא לאחר חצות הלילה, ואילו קודם לכן, אפילו בדיעבד שכבר ברך ברכות השחר, לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך משיגיע זמנם.

עוד יש להוסיף ששונה הדין לענין ברכות התורה, שם כל שישן בלילה שינת קבע – מתחייב לברך מחדש אף קודם חצות, מלבד למנהג התימנים הנוקטים שאף בכגון זה אין לברך קודם חצות הלילה, עיין בפרק ד תשובה ה. ולענין נטילת ידיים, מנהג הספרדים והתימנים ליטול בברכה כל שהוא אחר חצות הלילה, ואילו מנהג האשכנזים ליטול ללא ברכה ולהתחייב מחדש בנטילה בברכה בבוקר קודם התפילה ע"י שעושה צרכיו, עיין בפרק א תשובה ג.

סיכום: המשכים קודם עלות השחר (כל שהוא אחר חצות הלילה) מברך ברכות השחר כסדרם, מלבד ברכת ׳הנותן לשכוי בינה׳ שלמנהג האשכנזים לכתחילה אין לברכה אלא משיאור היום.

[1] סימן מז סעיף יג:

[2] כף החיים שם סק"ל שכן הוא נכון ע"פ הקבלה. וכן מבואר בשו"ת יחוה דעת ח"ד סימן ד, ובהערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן ז הערה ב ע"פ הבן איש חי פרשת תולדות אות יד:

[3] שו"ע המקוצר סימן ז סעיף ו:

[4] משנה ברורה שם ס"ק לא:

[5] כף החיים שם ס"ק כט, שו"ע המקוצר שם, ספר אישי ישראל פ"ה סעיף ח, ועיין משנה ברורה שם: