פרק א

שאלה: האם חייל שהיה ער כל הלילה מברך ברכות השחר?

תשובה: מבואר בגמרא[1] שכשניעור משנתו יאמר אלהי נשמה כו', כשישמע קול התרנגול - יברך הנותן לשכוי בינה, כשלובש - יברך מלביש ערומים, כשיניח ידיו על עיניו - יברך פוקח עיוורים וכו'. אולם למעשה כתבו ראשונים[2] ופסק השו"ע[3]: "עכשיו מפני שאין הידיים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים (לברך) אותם, נהגו לסדרם (כולם) בבית הכנסת".

בהגדרת ברכות אלה נחלקו ראשונים, יש שלמדו[4] שהן כברכות הנהנין ולכן דוקא אם קם משנתו, התלבש וכד', מתחייב בברכות אלו. ויש שלמדו[5] שהן כברכות השבח לקב"ה על הנהגתו הטובה בסיפוק צרכי העולם, ולפיכך אף אם אותו אדם לא נהנה בעצמו מ"מ מברך בשל החסד הנגמל בעולם.

למעשה מנהג ישראל לברכם תמיד[6], וממילא אף אם לא ישן בלילה מברך בבוקר ברכות השחר, ברם, יש מפוסקי אשכנז[7] ותימן[8] שהחמירו לענין ברכות 'אלהי נשמה' ו'המעביר שינה' שהואיל ומנוסחות בלשון יחיד "אלהי, נשמה שנתת בי" וכן "המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי" - אל לו לברכם אם לא ישן בעצמו, ולפיכך מנהג האשכנזים והתימנים לצאת לכתחילה ידי חובת ברכות אלה[9] בשמיעה מאחר שישן בלילה שינת קבע[10], ויש מקילין[11] שאם אין לו מי שיוציאנו יוכל להקל לברכם בעצמו.

עוד העיר המשנה ברורה[12] שאם ישן בלילה כמחצית שעה[13] אזי לדעת כולם יש לו לברך. ויש מן הפוסקים[14] שנקטו שאם עתיד לישון כמחצית שעה במהלך הבוקר, ימתין עד אחר שינה זו ואז יברך בעצמו ברכות אלו לאחר שנתו.

עוד יש להוסיף שלמנהג האשכנזים הניעור כל הלילה מתחייב בנטילת ידיים בברכה לאחר שעושה צרכיו בבוקר, ואילו מנהג הספרדים והתימנים במקרה זה ליטול ידיים ללא ברכה, עיין בפרק א תשובה א. ולענין ברכות התורה לניעור כל הלילה, מנהג הרבה מהאשכנזים שאם ישן שינת קבע ביום (הקודם או למחרת) מברך, אך אם לאו אינו מברך, ורק אם יוכל יצא בשמיעת הברכה מאחר, מנהג הספרדים לברך בעצמם, ואילו מנהג התימנים לצאת בשמיעת הברכה מאחר, וכשלא ניתן הדבר מברכים בעצמם. עיין בפרק ד תשובה ד.

סיכום: מנהג הספרדים שאף הניעור כל הלילה מברך בבוקר ברכות השחר, ואילו מנהג האשכנזים והתימנים לכתחילה לצאת ידי חובת ברכות 'אלהי נשמה' ו'המעביר שינה' על ידי שמיעה מאחר, ויש מקילין שאם אין לו מי שיוציאנו, רשאי לברכם בעצמו.

[1] ברכות ס ע"ב:

[2] רא"ש שם פ"ט סוף סימן כג:

[3] סימן מו סעיף ב:

[4] רמב"ם פ"ז מתפילה ה"ט:

[5] ראה תוס' שם ד"ה 'כי שמע' ורא"ש שם פ"ט סימן כג, ועיין ב"י סימן מו בשם הגאונים, וכן דעת המקובלים כמבואר בכף החיים שם ס"ק מט:

[6] רמ"א שם סעיף ח, ואף שמרן המחבר פסק שאם לא נתחייב יברכם ללא הזכרת השם, מ"מ פשט המנהג אף בקרב בני עדות המזרח לברכם והכלל הוא שבמקום מנהג אין אומרים 'ספק ברכות להקל', וכן מבואר בכף החיים שם ובשו"ת יחוה דעת ח"ג סימן לג, וכן כתב בשו"ע המקוצר סימן ז סעיף א:

[7] משנה ברורה שם ס"ק כד בשם אליהו רבא:

[8] שו"ע המקוצר שם סעיף ה:

[9] כן הורה לנו הגר"א נבנצל שרק את ברכות אלה ישמע מאחר, ויש שנהגו שהניעור כל הלילה ישמע את כל ברכות השחר מאחר:

[10] אף שדעת הלבוש (הובא במשנה ברורה שם ס"ק יג) שאין אחר מוציא בברכות השחר אלא בשיש שם עשרה, מ"מ רבים חולקים על שיטתו, עיין במשנה ברורה שם, ובביה"ל סימן נט סעיף ד ד"ה 'בפחות':

[11] ערוך השולחן שם סעיף יג:

[12] שם ס"ק כד:

[13] המשנה ברורה כתב שיעור 'שיתין נישמין', ולדעת רבים הוא כמחצית שעה. ומבואר באליהו רבא (סימן ד סק"ח) שאף אם ישן שינה זו בדרך עראי מ"מ רשאי לברך:

[14] עיין בספר אשי ישראל פ"ה הערה מג מחלוקת פוסקי דורנו בענין זה: