פרק י

שאלה:האם מותר לפלוגה היוצאת לשטח אימונים להעביר את הטליתות הסידורים והחומשים בתוך ארון הקודש?

תשובה:שנינו במשנה[1]: "בני העיר כו' שמכרו תורה - לא יקחו (בדמיה) ספרים (של נביאים וכתובים), ספרים - לא יקחו (בדמיהן) מטפחות (לעיטוף ס"ת) כו'", ולפי ש'מעלין בקודש ואין מורידין', וכתבו הפוסקים[2] שמטעם זה אין להניח חומשים וכד' בארון הקודש.

עוד מבואר בגמרא[3] שרבא סבר תחילה שאין צריך לנהוג קדושה גדולה בבימה שבלתה, שכן מאחר ואין מניחים את הס"ת ישירות עליה אלא ע"ג מפה, אינה חשובה אלא רק כ'תשמיש של תשמיש קדושה', ורק משראה שלעיתים מניחים ישירות את ס"ת עליה, קבע שדין 'תשמיש קדושה' לה. ועוד מבואר שם שיש לנהוג קדושה בארגזי ספרי קודש שבלו, שכן מאחר ונעשו לכבוד ולא רק לשמירה בעלמא, חשובים תשמישי קדושה.

ע"פ זה כתב הרמ"א[4] שיש לנהוג קדושה גדולה: "דוקא בדבר שמניחין בהן (ישירות את) דבר הקדושה בעצמו לפעמים, או (אף אם אין הספר מונח בה ישירות אך) שנעשית לכבוד כו', (ועל כן) יש אומרים דלא מיקרי ארון הקודש אלא אם הוא כמין ארגז שאינו עשוי רק לכבוד התורה, אבל ארון הבנוי בחומה הנעשה לשמירה, לא מיקרי תשמישי קדושה[5].

על כן נראה[6] שבארון הקודש הצבאי הנייד, שעיקרו נועד לשמירה, יש מקום להקל במקום צורך ולהעביר בו חפצי מצוה באופן ארעי[7], אך להניחם שם בקביעות, יש להחמיר.

סיכום: במקום צורך ניתן להעביר חפצי מצוה כסידורים וטליתות בתוך ארון קודש נייד, ומכל מקום אין להניחם שם דרך קבע. 

[1] מגילה כו ע"א:

[2] ראה משנה ברורה סימן קנד ס"ק לא:

[3] שם ע"ב:

[4] סימן קנד סעיף ג, וראה משנה ברורה שם ס"ק יד:

[5] ברם, עיין בביאור הלכה (שם ד"ה 'אבל ארון') שהביא שיש ראשונים שלמדו בגמרא שאף העשוי לשמירה בלבד, מ"מ מקודש, וכן העיר בשער הציון ס"ק כב:

[6] עיין בענין זה במשנה ברורה שם ס"ק ט ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן יט אות יג ואילך ט ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ח סימן יט אות יג ואילך. מאידך, בשו"ת שבט הלוי ח"ז סימן כג נקט שארון קודש שאינו עשוי בבניין, דינו כעשוי לכבוד:

[7] ניתן עוד לצרף שיטת המהרש"ל על הטור שנקט שבהנחת חומשים בתוך ארון קודש המשמש בו זמנית לס"ת אין משום הורדה מקדושתו, ואף שהב"ח בסוף סימן קנג דחאו. וכן כתב בילקו"י ח"ב סימן קנד סעיף ב: "יש אומרים שמותר להצניע בתוך ארון הקודש תשמישי קדושה, כמו טלית ותפילין, וכדומה. דהוי כהתנו מראש על כך. אמנם לכתחילה יש להניח את הטלית והתפילין, וכן את החומשים, בתוך הארון בחלק התחתון, ולא בחלק העליון שבו מונחים ספרי התורה". ובעמוד שי בסוף ההערה ב כתב: "ומרן אאמו"ר הורה בנ"ד שאף שהב"ח פקפק על המנהג להניח גמ' וחומשים, על ארון הקודש, או בתוכו, וגם המשנ"ב החמיר בזה, בהגלות נגלות דברי הר"י בן הרא"ש להתיר (כל זמן שהס"ת בארון) יכולים להקל כד' הרש"ל הנ"ל. וכן ניתן להקל על פי שיטת הפמ"ג המובאת במשנה ברורה סימן קנד ס"ק יד, שכשאין הקדושה עצמה נוגעת בתשמישה, אין דינה כתשמיש קדושה, אלא אם כן ארון הקודש עשוי לכבוד בלבד, מה שאין כן בנידוננו שעשוי בעיקר לשמירה, ובנידון דידן רק המעיל ועצי חיים נוגעים בארון הקודש ולא הגוילים (וראה שם ס"ק ח, שנראה שהחמיר בזה, וסתירה זו מצויה גם במשנה ברורה שהביא את דבריו בס"ק ט ובס"ק יד, ועמד בכך בשו"ת אמרי יושר ח"א סימן מה ובשו"ת בית אבי ח"ד סימן ד, וראה פסקי תשובות סימן קנד הערה 58), ודעת פוסקים רבים להקל יותר, שכל שאינו נוגע בקדושה באופן ישיר אינו נחשב 'תשמיש קדושה' אף כשנעשה לכבוד (כן דעת הב"ח יו"ד סימן רפב ופוסקים רבים נוספים, הובאו דבריהם באורך בשו"ת יביע אומר שם אותיות יד-טז).

ועוד אפשר שניתן להקל בשימוש בארונות הקודש הניידים בצבא, שכן פעמים רבות הם הרהיט היחידי בו, או על גביו, ניתן לאחסן חפצי קודש בתנאי שטח, וקצת הורגלו בכך, וכבר כתב הרמ"א (שם סעיף ח): "ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה כו', וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן, ואי אפשר ליזהר, לב בית דין מתנה עליהם מעיקרא, כדי שלא יבואו בני אדם לידי תקלה, ואע"ג דלא היתנו כאילו היתנו דמי":