פרק א

שאלה:האם מותר לחייל להיכנס חמוש בנשקו לביהכנ"ס?

תשובה:נאמר בגמרא[1]: "ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו (משמע שכל זמן שישב פנחס בסנהדרין, לא היתה חרב בידו)" - מכאן שאין נכנסים בכלי זיין לבית המדרש", וכבר כתבו ראשונים[2] שאסור להיכנס לביכנ"ס עם סכין ארוכה לפי שהתפילה מאריכה ימיו של אדם והסכין מקצרת, וכן פסק השו"ע[3].

יש מן הפוסקים[4] שנקט כפשט הלשון שאין האיסור אלא בסכין ארוכה, ושבכך אף לא יועיל לכסותה, ויש שנקטו[5] שהאיסור הוא בכל סכין גלויה, והשו"ע השמיע האיסור בסכין ארוכה מאחר ומציאותית קשה להצפינה, אך אם בכל זאת כיסה את הסכין, אכן רשאי להיכנס בה לביהכנ"ס ללא קשר לגודלה.

למעשה הורו האחרונים[6] שלכתחילה אין להיכנס עם נשק לביכנ"ס, אולם חיילים הנצרכים מסיבות בטחוניות לשאת את נשקם, רשאים להקל בכך לכתחילה (במיוחד באקדח המוצפן מתחת לבגדים), מה גם שע"פ רוב השארתו מחוץ לביהכנ"ס נוגדת מסיבה בטיחותית את מצות התורה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" ואת פקודות הצבא, ועוד אפשר שהנשק חשוב להם כחלק מלבושם[7], ומ"מ עדיף שיכניסוהו פרוק[8]. אכן פשוט וברור שבמצבי כוננות כאשר הנשק צריך להיות בהישג ידו, אין 'להחמיר' כלל, ומכל מקום אם אפשר ישתדל לכסותו במעיל וכדומה.

עוד נחלקו האחרונים אם האיסור הוא אף על המתפלל חוץ לביהכנ"ס, יש שכתבו[9] שלפי הטעם שהתפילה מאריכה ימיו של אדם והסכין מקצרת, יש לאסור כל תפילה כשהנשק לצידו, ויש שדייקו[10] מכך שהשו"ע לא הביא דין זה בהלכות תפילה, מכאן שהאיסור הוא דוקא כשיש גם פגיעה בכבוד ביהכנ"ס. ולמעשה נראה שראוי להיזהר במידת האפשר אף בכך, ועל כן הנאלץ להתפלל בחדרו וכד', יצניע תחילה את נשקו.

סיכום: חיילים הנצרכים מסיבות בטחוניות, בטיחותיות, או מחשש גניבה, לשאת את נשקם, וכן כאשר הפקדתו תחת שמירה מחוץ לבית הכנסת מהווה טירחא, רשאים לכתחילה להיכנס עמו לבית הכנסת, ולהתפלל כשהנשק לצידם ובמידת האפשר יכסוהו במעיל וכד'.

אף המתפלל חוץ לבית הכנסת (כגון הנאלץ להתפלל במגורים) יימנע במידת האפשר מתפילה כשנשק גלוי לצידו.

[1] סנהדרין פב ע"א:

[2] ב"י בשם אורחות חיים הלכות ביכנ"ס אות ז בשם המהר"ם מרוטנבורג, וכ"כ הכלבו סימן יז והתשב"ץ סימן רב. וכבר ביארו האחרונים שהב"י לא ביסס את דבריו על הגמ' בסנהדרין לפי שמשם היה משמע שאין האיסור אלא בבית מדרש שקדושתו חמורה מביכנ"ס:

[3] סימן קנא סעיף ו:

[4] ט"ז שם ס"ק ב, ודייק כן מלשון השו"ע כאן שאסר להיכנס לביכנ"ס בסכין ארוכה, בעוד שלענין ברכת המזון (סימן קפ סעיף ה) הורה לכסות הסכין בשעת הברכה, ולא חילק בין גדולה לקטנה, ועל כן הסיק שבברכת המזון שמועיל לכסותה, אסרוהו בכל סכין, אך בביהכנ"ס שצריך להוציאה, לא הטריחוהו אלא בסכין ארוכה:

[5] כן משמעות האליהו רבא המובא במשנה ברורה שם ס"ק כב, וכעין זה בספר יד אהרן שם.סמך לשיטה זו ניתן למצוא בהגהת ה"ר פרץ על המהר"ם דלעיל, שעל האיסור להכניס סכין לביכנ"ס כתב "מיהו אין לחוש אלא בגילוי הראש" ואכן תמוהה כוונתו, אולם בתשב"ץ ובכלבו דלעיל הגירסה "אין לחוש אלא בגילוי", דהיינו איסור הכנסת סכין אינו אלא בסכין מגולה, ובערוך השולחן (שם סעיף י) אף הגיה בשו"ע במה שכתב "יש אוסרים ליכנס בסכין ארוך או בראש מגולה" שצ"ל "אם הראש מגולה", וכ"כ בתורה תמימה (במדבר כה ז). ע"פ דרך זו כתב בספר המורים בקשת (סימן 190) בשם הגר"ד ליאור והגר"א נבנצל שיכסה את פי הנשק. אולם הברכי יוסף (שם אות ט) כתב שאינו ט"ס, אלא ה"ר פרץ נקט שאין כלל איסור בהכנסת סכין לביכנ"ס ורק בכניסה לשם בראש מגולה יש איסור, וזהו שכתב השו"ע "ויש אוסרים כו'", כיון שרבינו פרץ אכן מתיר:

[6] שו"ת יחוה דעת ח"ה סימן יח, ועיין באריכות בשו"ת ציץ אליעזר ח"י סימן יח, שכתב "כל הדברים האמורים המה שלא במצב של חירום וכוננות ועמידה על המשמר מפחד האויב, אבל כשנמצאים במצב כנ"ז והחייל ואיש המשמר עומדים על משמרת הבטחון ואיש חרבו על יריכו, אין לחזר כלל אחר הקל הקל תחילה, ויש לו להתפלל עם כלי זינו עליו, וכן ליכנס בביהכנ"ס וכו'":

[7] כ"כ האחרונים הנ"ל, ע"פ דרכו הידועה של ערוך השולחן (סימן שא סעיף נא) בהיתר טלטול נשק בשבת לחייל:

[8] כן חידש הציץ אליעזר (שם) שמאחר וכל האיסור הוא דוקא בסכין וכדוגמתה שמוכשרת לקצר ימיו של אדם, לפי"ז ניתן להקל בנשק פרוק, שהרי במצב זה אינו מוכשר כלל לפגוע בחיי אדם:

[9] ציץ אליעזר שם:

[10] יחוה דעת שם, ושכ"כ בספר מטה יהודה סימן קנא. והציץ אליעזר השיבו שהרבותא בביכנ"ס שאף שלא בשעת התפילה נאסר: