פרק נז

א. תענית בכורות

מנהג רבים להיפטר מחובת תענית בכורות על ידי עריכת סעודת מצוה בערב פסח, לכשמסיים מסכת גמרא, או אף מסכת משניות או ספר מהנביאים, כשלומדם בעיון והעמקה, או על ידי השתתפות ב'סעודת סיום' של אחרים (אפילו לא שמע את הסיום עצמו, אלא הצטרף לסעודה לאחר מכן). יתר על כן, נטיית האחרונים להקל בתענית זו הרבה יותר משאר תעניות, ולפטור את הבכור ממנה אפילו אם היא רק עלולה לפגוע ביכולתו להיערך לחג ולקיים את מצוותיו כראוי.

לאור זאת, חייל בכור שאין בבסיסו 'סיום בכורות', אינו צריך להחמיר על עצמו, ואם מעריך שהתענית תשפיע על יכולתו לחגוג את החג כראוי, או שעוסק במטלות צבאיות (אף שאינן מבצעיות) שאין באפשרותו להיפטר מהם או לדחותם למועד אחר, והתענית קשה עליו, רשאי להימנע מתענית זו, ומ"מ מן המובחר שיסתפק במקרה כזה באכילה קלה, ויפדה את תעניתו באמצעות מתן צדקה. במיוחד ניתן להקל בכך כשערב פסח חל בשבת והתענית מוקדמת ליום חמישי, הואיל ובין כך יש אומרים שבשנה כזו אין כלל חובת תענית.

מעבר לכך פשוט שחייל בכור שהתענית עלולה לפגוע במוכנותו המבצעית, פטור מתענית זו, ורק לרווחא דמילתא ראוי שישתתף בערב פסח ב'סיום בכורות'.

ב. כיבוס, תספורת, ועשיית מלאכה בערב פסח

מותר לעשות מלאכת דבר האבד בערב פסח לאחר חצות, וכן מלאכות תיקון קלות לצורך המועד (כצחצוח נעליים, וי"א אף גיהוץ בגדים וגילוח), או לצורך ציבורי (כשפצור ציוד לחימה הכרוך בפעולות פשוטות כחיתוך, הדבקה, קשירה וצביעה), ואילו מלאכות חשובות המצריכות ידע ומיומנות (כתפירה או בנייה), וכן כיבוס ותספורת, אסור לעשות בשעה זו, ואפילו לצורך המועד.

אולם מותר להפעיל מכונת כביסה קודם חצות, והיא תמשיך פעולתה לאחר חצות, כמו כן מותר לומר לאחר חצות לגוי שיכבס עבורו לצורך המועד. יתר על כן, מאחר שבימינו הכיבוס הוא פעולה פשוטה של לחיצה על מתג ההפעלה של מכונת הכביסה, יש מקילים בכך אף לאחר חצות, ובשעת הדחק אף רשאי לספר את עצמו, אך לא על ידי אחר.

מי שנאנס ולא התאפשר לו להסתפר או לכבס בערב פסח לפני חצות, כגון השב בצהריים מפעילות מבצעית, רשאי להקל בכך בצנעא (גם אם היה פנוי בימים שלפני הפסח, ורק בערב החג נבצר ממנו להתגלח) וכל שכן שמותר לבצע בשעה זו מלאכות חשובות לצורך תיקון ציוד לחימה, כשהדבר נצרך לצרכים מבצעיים.

למנהג הספרדים אסור גם להתחיל במלאכה חשובה בערב פסח מזריחת החמה, ורק רשאים לסיים מלאכה שכבר התחילו בה לפני כן, מלבד החייטים והספרים והכובסים שרשאים אף להתחיל במלאכתם בשעה זו.

ג. אכילת מצה בימים שקודם הפסח,
ובערב פסח שחל בשבת

חיילים הנוהגים להימנע מאכילת מצה בימים שקודם הפסח, רשאים במקום צורך לאכול מצות עד יום י"ד בניסן. לעומת זאת אסור לאכול מצה בערב פסח מעלות השחר, למעט מצה עשירה, או מצות מבושלות או מטוגנות כך שהשתנה טעמן, ובדוחק גדול ניתן אף להקל ולאכול מצות שלא נאפו לשם מצוה, וגם זאת דוקא עד שעת איסור אכילת חמץ.

אמנם פשוט שחייל העוסק בפעילות מבצעית שאין בידו מזון משביע מלבד מצות, והרעב פוגע במוכנותו, רשאי להקל בכל זה.

לאור זאת, בערב פסח שחל בשבת ניתן לקיים את סעודת ליל שבת בבסיסי צה"ל (שאסור לחלוטין להכניס אליהם חמץ לאחר שהוכשרו) במצות רגילות, ואילו את סעודת הבוקר ניתן לקיים במצות שטוגנו או בושלו מערב שבת בכלי ראשון, ויש מתירין לקיימה אף במצות שנאפו במפורש שלא לשם מצוה (ויקפידו לסמנן היטב ולדאוג לסילוקן בתום הארוחה, כדי שלא יקיימו בהן בטעות את מצות האכילה בליל הסדר). בדלית ברירה ניתן לקיימה אף במצות רגילות.

מנהג הספרדים לקיים בשבת כזו גם את הסעודה השלישית לאחר חצות היום במצה עשירה, ואילו מנהג האשכנזים לקיימה בזמן זה בשאר מאכלים (כפירות או בשר ודגים), או להשכים קום ולהספיק לאכול שתי סעודות עד שליש היום.

(אגב יש להעיר שגם בשאר השנה מנהג האשכנזים לברך 'המוציא' על אכילת מצה, ואילו הספרדים נהגו לברך עליה 'המוציא' רק בפסח (וכן בשבת הסמוכה לו, אם חלה בערב החג או במוצאיו, וכן בימים הסמוכים לפסח, כאשר מפאת 'מבצע פסח' אין מספקים חמץ באותם ימים), ואילו בשאר השנה 'בורא מיני מזונות', למעט אם קובע סעודתו עליה (כגון שאוכל לפחות שלוש מצות מכונה).

ד. אכילה בערב פסח סמוך לכניסת החג,
ולאחר כניסתו

מכשלוש שעות לפני כניסת החג, חל איסור לאכול כל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, ואף יש למעט באכילת שאר מאכלים. עם זאת, פשוט שחיילים העוסקים בפעילות מבצעית והאכילה תסייע למוכנותם, רשאים להקל בכך ולאכול שאר מאכלים בשיעור שביעה, ובדלית ברירה אף מצות.

יתר על כן, אע"פ שפשוט שלכתחילה אין לקדש ולאכול לפני ליל הסדר, חייל העוסק בפעילות מבצעית בתחילת הלילה, שיהיה באפשרותו לערוך את הסדר רק בהמשך הלילה, רשאי להקל ולקדש ולאכול מעט במהלך הפעילות בכדי להשקיט את רעבונו בינתיים. אלא שמאחר שאת אכילת המצה יקיים רק לאחר זמן על סדר ההגדה, עליו להימנע מאכילתה לאחר הקידוש, ויצא ידי חובת 'קידוש במקום סעודה' ע"י שישתה רביעית יין (כחצי כוס מצויה), נוסף על היין ששתה בקידוש. כמו כן לכשיגיע לערוך את הסדר, יימנע משתיית כוס ראשונה, מאחר שכבר קידש, ונמצא מוסיף על ארבע הכוסות, אלא יתחיל את הסדר מ'ורחץ'.

חייל היוצא לפעילות מבצעית לאחר פלג המנחה, ולא יתאפשר לו לקדש במהלך הפעילות, רשאי אף להקדים ולקדש כך מבעוד יום (ראה להלן
פרק ס תשובה ח). ובאופן זה יהיה רשאי לאחר מכן לשתות אף כוס ראשונה בתחילת הסדר ולא ייחשב כמוסיף על הכוסות (אמנם מאחר שכבר יצא ידי חובת קידוש, יברך עליה רק את ברכת בפה"ג).

ה. זמן עריכת הסדר בשעת דחק

אין להתחיל את הסדר קודם צאת הכוכבים, ומעיקר הדין יש לסיים את אכילת האפיקומן עד חצות. על כן, חיילים העוסקים בפעילות מבצעית בפרק זמן זה, אם יהיה באפשרותם לקיים אז את מצוות החג, יעדיפו ליטול עימם ערכות סדר אישיות ולקיים תוך כדי פעילותם את הסדר כהלכתו (או במידת הצורך 'סדר מקוצר', כמבואר בתשובה הבאה), מאשר לערוך את הסדר ברוב-עם לאחר חצות (תוך התחשבות בהלכות תחומין, עיין פרק מו, שכן איסור תחומין חל גם ביום טוב. ואם פסח חל בשבת, גם תוך התחשבות בדיני הוצאה מרשות לרשות, עיין פרק מד תשובות י-יב).

חיילים שמתחילים את הסדר מעט קודם חצות, יאמרו את עיקרי ההגדה בזריזות, כך שיספיקו לקיים את אכילת המצות והמרור עד חצות. ואם לא מתאפשר להם לומר את עיקרי ההגדה לפני חצות, יקדשו, יאמרו 'עבדים היינו', יאכלו מצה ומרור בברכה, ורק אז יחזרו לומר את ההגדה.

חיילים שלא מתאפשר להם כלל לערוך את הסדר קודם חצות, ואפילו במתכונת מקוצרת, יקדשו ויאכלו מצה (בברכותיה) לאחר צאת הכוכבים (בלא אמירת ההגדה), כדי שיקיימו לכל הפחות את עיקר מצוות אכילת המצה בזמנה, ולכשתיאפשר להם יערכו את הסדר (מ'ורחץ') בהמשך הלילה (עד עלות השחר).

חיילים שנאלצים לערוך את הסדר אחר חצות, רשאים, למנהג האשכנזים, לברך 'על אכילת מצה' ו'על אכילת מרור', אך לא יברכו על כוס שניה או רביעית, ואילו למנהג הספרדים הנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף, לא יברכו ברכת המצוות על המצה והמרור, אך יברכו 'אשר גאלנו' ו'יהללוך'.

חיילים שאין להם שום אפשרות לערוך את הסדר, ואף לא לאכול מצה, במהלך הלילה, יתפללו תפילת ערבית (כולל הלל בברכה) לאחר פלג המנחה (ויזכרו לקרוא שוב קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים), יקדשו ויברכו 'המוציא' על שתי מצות מבעוד יום, כדי שלכל הפחות יקיימו בכך את מצות קידוש וסעודת החג. ברם, אם יתאפשר להם לאכול מצה במהלך הלילה, יסעדו מבעוד יום בלא קידוש ואכילת מצה, ובלילה יקדשו ויאכלו את המצה (ואם אין להם יין, יקדשו על המצה ויאכלוה, ראה להלן תשובה ט).

מעבר לכך יש להוסיף, שככלל, חיילים העומדים לצאת קודם חשיכה לפעילות מבצעית הכרוכה בביצוע מלאכות אסורות, לא יקדימו לקדש מבעוד יום, שהם כמכניסים עצמם למצב שמפאת דיני פיקוח נפש יהיה עליהם לחלל את החג, אלא יסעדו מבעוד יום בלא קידוש ואכילת מצה, ורק סמוך ממש לחשיכה יקבלו את החג באמירה (ראה להלן פרק ס תשובה ח).

ו. עריכת סדר מקוצר בשעת דחק

חייל שאין באפשרותו לערוך את הסדר בשלימותו, יערוך סדר מקוצר כדלהלן (במידת האפשר יוסיף גם את החלקים שבסוגריים): קידוש ליו"ט, 'שהחיינו' וכוס ראשונה, ('ורחץ' וכרפס), מה נשתנה, עבדים היינו, מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, מצה על שם שלא הספיק בצקם להחמיץ, מרור על שם שמררו את חייהם, (בכל דור ודור, לפיכך אנחנו חייבים, שני מזמורים ראשונים של הלל), ברכת 'אשר גאלנו' וכוס שנייה. נטילת ידיים, 'המוציא' ו'על אכילת מצה', אכילת מצה בשיעור כזית, (אכילת מצה נוספת בשיעור כזית), 'על אכילת מרור', אכילת מרור בשיעור כזית, (כורך, אפיקומן), ברכת המזון וכוס שלישית, אחד ממזמורי ההלל, (סיום ההלל, נשמת כל חי וישתבח), 'יהללוך' וכוס רביעית, 'על הגפן'.

חייל שאין לו כל אפשרות לערוך את הסדר, ישתדל לקיים לכל הפחות את המצוות שחיובן מן התורה, על כן יספר מעט ביציאת מצרים, כגון שיאמר "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה"א משם באותות ובמופתים", ("פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים, מצה על שם שלא הספיק בצקם להחמיץ, מרור על שם שמררו את חייהם"), (ויקדש על המצות) ויברך 'המוציא' ו'על אכילת מצה', ויאכל לכל הפחות כזית.

ז. דגשים הלכתיים לעריכת הסדר

מצוות החג - מצוה מן התורה לספר ביציאת מצרים ולאכול כזית מצה בליל הסדר (גם בזמן הזה), ומצוה מדברי סופרים (בזמן הזה) לשתות ארבע כוסות ולאכול מרור. כדי לקיים מצוות אלו כתיקונן, וכן משום זכר לקרבנות הפסח והחגיגה, ומעוד טעמים, הנהיגו חז"ל הלכות נוספות לליל הסדר, בכלל זה שתיית הכוסות על סדר ההגדה (ראשונה על הקידוש, שניה על ההגדה, שלישית על ברכת המזון, ורביעית על גמר ההלל), אכילת הכרפס, החרוסת והאפיקומן, ועוד.

הקערה - יש לערוך את השולחן ולהכין את צרכי הסדר מבעוד יום. במיוחד בסדר רב משתתפים חשוב לדאוג מראש ליין, מצה ומרור, בכמות מספקת לקיום המצוה (כשתי מצות מכונה, שני עלי חסה בינוניים, וכחצי בקבוק יין, לכל אחד מן הנוכחים, וכדלהלן).

מנהגים שונים יש לאופן סידור הקערה, וכל עורך סדר ינהג כמנהג אבותיו.

רבים לוקחים כנף צלויה זכר לפסח, וביצה זכר לחגיגה. במקום צורך ניתן להסתפק בשני תבשילין כלשהן, או בשני מיני בשר. את החרוסת מכינים מפירות שנמשלו בהם ישראל (כתמרים, תפוחים ושקדים), מרוסקים ומגובלים ביין. במקום צורך ניתן להסתפק בירקות טחונים המגובלים בשאר משקין.

אם לא הכין את צרכי הקערה מבעוד יום, מותר להכינם ביום-טוב (למעט אם הוא חל בשבת), כך מותר לצלות את הזרוע, לבשל ביצה, או להכין מי-מלח בחג. במקום צורך ניתן גם להכין בזמן זה את החרוסת, אלא שידוך את הפירות בשינוי כלשהו, כגון שיאחז את הפומפייה בדרך שונה מרגילותו, או שיגררם לתוך מפית במקום לצלחת וכד'. לחילופין, ניתן לחותכם דק דק בסכין.

ארבע כוסות - כל אחד מהמסובים צריך לשתות מכל כוס רביעית שלימה (86 סמ"ק, כחצי כוס מצויה), ויש אומרים שבליל הסדר יש לשתות את רוב הכוס שלפניו. לאור זאת, יש להקפיד שהכוס תכיל לכל הפחות רביעית, ומאידך, מאחר שנהוג שהכוס תהא מלאה על כל גדותיה, ראוי להימנע משימוש בכוס גדולה שאינו יכול לשתות את רובה. מנהג האשכנזים לברך 'בורא פרי הגפן' על כל כוס וכוס, ואילו הספרדים מברכים רק על הכוס הראשונה והשלישית.

הסבה - מצוה להסב בשעת שתיית הכוסות ובשעת אכילת המצות על צידו השמאלי (אפילו הוא איטר). לכתחילה ישעין את גופו על כר או משענת וכד', אך אם אין הדבר באפשרותו, רשאי להיסמך על כתף חבירו, או להישען באמצעות זרועו על הספסל. הטיית הגוף באוויר אינה נחשבת להסבה.

כרפס - לקיום מצות אכילת כרפס נוהגים לקחת סלרי, פטרוזיליה, תפוח אדמה, או צנון (ואם אין לו, רשאי לקחת כל ירק אחר, מלבד אותם הראויים למרור), ולטובלם במי-מלח או בחומץ.

בעת הברכה על הכרפס יש לכוון לכתחילה לפטור גם את המרור הנאכל מאוחר יותר. מקפידים לאכול מהכרפס פחות מכזית כדי להימנע מחיוב ברכה אחרונה. נהגו לאכול את הכרפס בלא הסבה.

(בדלית ברירה ניתן לקחת מהמרור גם לכרפס, אלא שאז יברך עליו 'בורא פרי האדמה' ו'על אכילת מרור', למרות שאכילתו בשיעור כזית לשם מצות מרור תתבצע רק בהמשך הסדר).

קריאת ההגדה - מנהג רבים שאחד המסובים קורא את ההגדה בקול רם ושאר המסובים קוראים עימו בלחש. ברם, מעיקר הדין ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת ההגדה מאדם אחר, ובלבד שיתכוון להוציאם. לאור זאת, הגם שנהוג לשתף את שאר המסובים בקריאת ההגדה (וכשיש חשש לאיבה, אפשר לשתף גם חייל שאינו יהודי), מ"מ יש להקפיד שאת כל הברכות, וכן את הקטעים המעכבים בהגדה, יקרא אדם המודע להלכה זו.

בשעת אמירת 'הא לחמא עניא' נכון להורות על המצות, על כן מגביהים את הקערה שבה המצות (ויש מגביהים את המצה החצויה בלבד). קודם 'מה נשתנה' מסלקים את הקערה מהשולחן (ויש המסתפקים בכיסויה), כדי שיראו שאר הנוכחים וישאלו 'מה נשתנה'. כשמתחילים להשיב 'עבדים היינו לפרעה', מחזירים את הקערה, שכן בשעה שאומרים את ההגדה צריך שתהא הפת מגולה (כדברי הגמרא: "לחם עוני - לחם שעונין עליו דברים הרבה").

אין אומרים שירה אלא על היין, על כן מגביהים את הכוס בעת אמירת 'והיא שעמדה', ובשל כך מכסים אז את המצות, שלא יראו בושתן. כשמגיעים ל'דם ואש ותמרות עשן', וכן כשמונים את המכות, נוהגים להטיף מעט יין מן הכוס (האשכנזים מטיפים באצבע, והספרדים מטים את הכוס, ונזהרים לאחר מכן שלא ליהנות מאותו יין). כשמגיעים ל'מצה זו' מגביהים או מורים על המצה האמצעית (הפרוסה), וכשאומרים 'מרור זה' מגביהים או מורים על המרור. בעת אמירת חלקו הראשון של ההלל (מ'לפיכך אנחנו חייבים' עד סוף ברכת 'גאל ישראל', ורבים נוהגים כיום רק בתחילתו ובסופו), מגביהים את הכוס ובשל כך מכסים את המצות, שלא יראו בושתן.

אכילת מצה - בתחילת הסעודה אוכלים שלושה 'כזיתים' מצה, שניים לאחר ברכות 'המוציא' ו'על אכילת מצה', ואחד לכורך. המצה צריכה להיות מצה שמורה שנאפתה לשם מצוה, על כן יש מקפידים לקיים מצוה זו במצות-יד ולא במצות-מכונה.

בשעת ברכת 'המוציא' אוחז עורך הסדר את המצות בידו כסדר הנחתן, הפרוסה בין שתי השלימות. רבים נוהגים שלאחר ברכת 'המוציא' משמיט העורך את המצה התחתונה, ומברך על העליונות בלבד את ברכת 'על אכילת מצה'. מנהג הספרדים לטבול את המצות הללו במלח.

נהוג לחלק לכל אחד מהמסובים מעט מכל אחת משתי המצות, ולהשלים ל'כזית' ממצה אחרת (יש מי שכתב שנכון שגם אותן המצות המשמשות להשלמה תהיינה לפניהם בשעת אמירת ההגדה). בסדר רב משתתפים שלא ניתן לחלק מעט מהמצות שבקערה לכל אחד, יש לדאוג שלפני כל קבוצת מסובים תהיינה ג' מצות בפני עצמם, וכל קבוצה תקיים את המצוות הכרוכות במצות (יחץ, מגיד, מוציא מצה, כורך ואפיקומן) במקביל לעורך הסדר.

ראוי להימנע מהיסח דעת בין אכילת המצות הראשונות לאכילת הכורך.

שיעור האכילה - דעת רבים מפוסקי דורנו ששיעור כזית הינו 27 סמ"ק, ויש מהם שהורו להחמיר ששיעור כזית 56 סמ"ק. משקל מצת מכונה כ-30 גרם ונפחה כ-60 סמ"ק, כך שלמעשה ניתן להסתפק בחצי מצה לכל כזית, מלבד בכזית הראשון שנהגו להחמיר במצה שלימה, הואיל וחיובו מן התורה. בשעת דחק ניתן להסתפק בשליש מצה לכל כזית.

כל אכילת מצוה צריכה להתבצע בפחות מ'כדי אכילת פרס', רבים נוהגים כדעה ששיעור זה הוא כארבע דקות, אך בשעת דחק ניתן להקל עד תשע דקות.

המרור - במהלך הסדר אוכלים שני 'כזיתים' מרור (טבולים מעט בחרוסת) ב'כדי אכילת פרס', אחד בפני עצמו, ואחד בכורך. רבים נוהגים לקיים מצוה זו בחסה, אך יש מהאשכנזים שהקפידו לקיים זאת ב'חריין'. משקל עלה חסה גדול כ-30 גרם ונפחו כ-30 סמ"ק, כך שיש להשתמש בעלה כזה לכל אכילה.

שולחן עורך - סועדים סעודת חג בשמחה ובנחת דרך שררה וחירות, ומ"מ נמנעים מאכילה מרובה, כדי שלא יאכל את האפיקומן אכילה גסה. רבים נמנעים מאכילת בשר צלוי בסעודת החג, ואפילו מאכילת 'צלי קדירה' (בשר המתבשל מהשומן הזב ממנו), במיוחד מקפידים להימנע מאכילת הזרוע הצלויה המונחת בקערה. יש נוהגים לאכול בסעודה זו ביצים, ויש מהם המהדרים לאכול את הביצה מהקערה.

אפיקומן וברכת המזון - בתום הסעודה אוכלים כזית מצה לאפיקומן, זכר לקרבן הפסח שנאכל על השובע (ויש שאוכלים שני כזיתים לאפיקומן, אחד זכר לפסח, ואחד זכר למצה הנאכלת עימו), ומקפידים לאוכלו קודם חצות. אם נאבד האפיקומן, או שאינו מספיק לכל המסובים, אוכלים כזית ממצה שמורה אחרת. בגלל חביבות המצוה, אין טועמים דבר מאכל לאחריו, כדי שלא יעבור טעם המצה מפיו (בעניין זה עיין להלן תשובה יג), ולאחר אכילתו מוזגים כוס שלישי (לאחר הדחת הכוס משאריות היין שבו), מברכים עליו ברכת המזון ושותים אותו בהסבה (כמבואר להלן בתשובה יא).

הלל - לאחר ברכת המזון אומרים את פסוקי "שפוך חמתך אל הגויים". מנהג האשכנזים לומר פסוקים אלה בעמידה, וכשהדלת פתוחה. קודם אמירת חלקו השני של ההלל מוזגים את הכוס הרביעית, ויש שנהגו למוזגה אף קודם אמירת פסוקי "שפוך חמתך". למנהג האשכנזים מוזגים עם הכוס הרביעית את 'כוסו של אליהו'.

לאחר אמירת מזמורי ההלל אומרים את ה"הלל הגדול" ו"נשמת כל חי", וחותמים ב"יהללוך" ובברכת "מלך מהולל בתשבחות". יש מהאשכנזים הנוהגים לומר את "יהללוך" (בלא חתימת הברכה בסופה) קודם ה"הלל הגדול", ולומר לאחר "נשמת כל חי" את חתימת הברכה בלבד.

ח. עריכת הסדר על כוס קטנה, בקבוק, או מימייה

א. כל כוס צריכה להכיל לכל הפחות רביעית (86 סמ"ק, כחצי כוס מצויה), ומאידך, ראוי להימנע משימוש בכוס גדולה שאינו יכול לשתות את רובה (שהרי בכל מקרה ראוי לכתחילה שתהא הכוס מלאה על כל גדותיה).

ב. לכתחילה צריך לשתות רביעית שלימה, ובבת אחת. בדיעבד די בשתיית רוב רביעית, ובמשך כארבע דקות. (לכן, חייל שאין בידו כוס, יעדיף לכתחילה להשתמש במימייה שפיה רחב, ולא בבקבוק שפיו צר).

ג. חייל שיש בידו רק מימייה או בקבוק אחד, יוכל לערוך את הסדר עליהם באופן שכל פעם ישתה רביעית, ולאחר מכן יתקנם באמצעות הוספת מעט מים (שלא טעמו מהם).

ד. מספר חיילים רשאים לשתות בזה אחר זה מכוס או מבקבוק אחד, ואינם נחשבים לפגומים לאחר טעימת הראשון.

ט. עריכת הסדר על כמות יין מצומצמת,
על שאר משקאות ('חמר מדינה'), או בלא יין

א. מי שבידו כמות יין מצומצמת ימלא כל כוס כראוי, אך ישתה ממנה בכל פעם רק רוב רביעית.

ב. אם יש לו כוס אחת בלבד, ישתמש בה לקידוש. אם יש לו שתי כוסות, יברך על השניה את ברכת המזון ('כוס שלישית'). ואם יש לו עוד כוס, יקדש על הראשונה, יאמר הגדה על השניה, ויברך ברכת המזון על השלישית.

ג. למנהג האשכנזים, אם אין כלל יין ברשותו ישתמש ב'חמר מדינה' (משקה משכר או קפה, ויש מקילים אף בתה ובמיץ פירות טבעי, ובדוחק אף במשקאות קלים חשובים), ואילו למנהג הספרדים יקדש על המצות (כדלהלן), וישתמש ב'חמר מדינה' רק לשאר הכוסות.

ד. אם אין בידו ברירה אחרת, מקדש על המצות כדלהלן: חוצה את המצה האמצעית לשנים ('יחץ'), נוטל ידיו בברכה ('ורחץ'), אוחז את שלש המצות ומברך 'המוציא' (במקום 'בורא פרי הגפן'), שומט את המצה התחתונה, ואומר על שתי הנותרות ברכת 'קדושת היום' ("אשר בחר בנו"), 'שהחיינו' ו'על אכילת מצה', בוצע ואוכל שני כזיתים. לאחר מכן אוכל 'כרפס', ומסלק את הקערה מהשולחן (או מכסה הקערה) ואומר 'מה נשתנה' וכל ההגדה עד 'גאל ישראל', ומברך על המרור ואוכל, ואח"כ כורך מצה ומרור ואוכל, וממשיך את הסדר כרגיל.

י. אופן ההסבה

מצוה להסב על צידו השמאלי, ולכתחילה ישעין את גופו על כר או משענת וכד', אך אם אין הדבר באפשרותו, רשאי להיסמך על כתף חבירו, או להישען באמצעות זרועו על הספסל או על השולחן (או על הקרקע, במידה שיושב על הקרקע), אולם הטיית הגוף באוויר אינה נחשבת להסבה.

יא. מצות ההסבה

יש להסב בשעת אכילת מצת המצוה, ובשעת שתיית כל אחת מארבע הכוסות, ולכתחילה יש לאכול בהסבה גם את שאר המצות שיש מצוה באכילתן (כזית נוסף בתחילת הסעודה, 'כורך' ואפיקומן).

בדיעבד, אם אכל את אחת המצות בלא הסבה, ועדיין לא ברך ברכת המזון, צריך לחזור ולאוכלה בהסבה, ואם קשה עליו האכילה, אינו צריך לחזור ולאכול את הכורך והאפיקומן. ואם לא אכל אפילו כזית מצה בהסבה, וכבר ברך ברכת המזון, יברך שוב ברכת 'המוציא' ויאכלנה בהסבה (אך לאחר ברכת המזון אין חוזרים לאכול בהסבה את שאר המצות).

אם שתה אחת מן הכוסות בלא הסבה, למנהג הספרדים עליו לחזור ולשתותה בהסבה (ואם המדובר בכוס הרביעית, וכבר ברך לאחריה ברכה אחרונה, אף צריך לחזור ולברך עליה), ואילו למנהג האשכנזים אינו רשאי לחזור ולשתות, מלבד את הכוס השניה (בתוך הסעודה).

מי שאין לו שום אפשרות להסב בשעת קיום מצוות החג, יסמוך על שיטת הראבי"ה שבזמן הזה אין צריך להסב, אך יקפיד לכל הפחות לשבת ולא לעמוד.

יב. הפסק באמצע הסדר
ועריכת סדר נוסף עבור אחרים

בליל הסדר, שישנה שהות גדולה בין הקידוש ('כוס ראשונה') לסעודה, חשוב לזכור להימנע לכתחילה מיציאה מהמקום בפרק זמן זה. אולם אם בדיעבד נאלצו לצאת ממקומם, ואפילו לזמן ממושך, אין צריכים לחזור ולקדש, כל שנשארו מספר סועדים במקומם.

מלבד זאת יש להזכיר שאם הפסיקו באמצע הסעודה אפילו לזמן ממושך, אך לא הסיחו דעתם ממנה, אינם צריכים לחזור ולברך ברכה ראשונה קודם שימשיכו באכילתם, אלא שאם עבר שיעור עיכול (לכל הפחות 72 דקות), אינם רשאים לברך ברכה אחרונה על מה שאכלו בתחילה.

מעבר לבעייתיות שבהפסק בין הקידוש לסעודה ושבהפסק באמצע הסעודה, ראוי כמובן להימנע מהפסק בכל מהלך הסדר. עם זאת במקום צורך, כגון שעליו לעבור באמצע הסדר למקום אחר, ניתן לחלק את הסדר לשניים, חלק ראשון עד לאחר ברכת המזון וכוס שלישית, וחלק שני מההלל עד הסוף (ומ"מ בכל מקרה שהפסיק במקום אחר, רשאי לחזור למקום שפסק).

אגב יש להוסיף, שעורך סדר הנדרש לערוך סדר נוסף עבור אחרים שאינם בקיאים לעורכו בעצמם, לאחר שכבר סיים את הסדר, או קודם שהתחיל אותו, רשאי לקרוא עבורם את ההגדה ולברך עבורם את כל הברכות שבה (מלבד ברכת המזון, שאינו יכול לברכה אם לא אכל שם בעצמו), והם יאכלו על סמך ברכותיו, אף שהוא אינו רשאי לאכול עמהם.

יג. אכילה ושתייה לאחר הסדר

אסור לאכול או לשתות משעת סיום הסדר עד עלות השחר, למעט שתיית מים או משקאות שטעמם קלוש, ובמקום צורך אף שאר משקאות שאינם משכרים (כקפה 'חזק' וכד'). כמו כן מי שישן לאחר הסדר רשאי להקל במקום צורך ולאכול כשניעור משנתו (אף קודם עלות השחר).

אולם אין להסתמך על הדעה המקילה באכילה ושתייה לאחר חצות הלילה (כשסיימו את אכילת האפיקומן קודם חצות), אלא כשהדבר מועיל לצרכים מבצעיים.