פרק נו

א. חיוב ברכה על בדיקת חמץ בתיק אישי או ברכב פרטי (ליסינג)

ברכה על בדיקת חמץ נתקנה דוקא על בדיקת חמץ בבית, ואילו על בדיקת שאר חפצים אין מברכים. לאור זאת, חיילים השוהים בשדה בליל הבדיקה, יבדקו את החמץ במיטלטליהם בלא ברכה, ונראה שאף רכב, ואוהל במחנה עראי, אינו נידון כבית, ואין לברך על בדיקתו כשבודקו בפני עצמו.

ב. חיוב ברכה על בדיקת חמץ (פרטי) בחדרי מגורים

חייל הבודק את החמץ בחדרו יבדקנו בלא ברכה, אולם אם ברצונו לברך על הבדיקה, יש לו על מי לסמוך, במיוחד אם הוא מתגורר שם בקביעות, ואינו שוהה שם באופן עראי.

לעומת זאת, פשוט שחיילי כח צבאי המתמקמים באופן זמני במהלך פעילותם במוצב כלשהו, וכן חייל המתארח באופן עראי בבית חבירו, אינם צריכים לבודקו.

ג. חיוב בדיקת חמץ (ציבורי) בבסיסי הצבא

מאחר שהחובה לבדוק חמץ במבנים ציבוריים היא מן הספק ובלא ברכה, והואיל וכבר מספר ימים לפני ליל הבדיקה בוצע במטבחים, בחדרי האוכל, ובמקומות נוספים בבסיסי הצבא ניקיון נרחב ויסודי, על כן נראה שבלילה שבתום 'מבצע ההכשרה' (כיומיים לפני החג), יעברו האחראים על אותם מקומות ויוודאו לאור פנס (בלא ברכה) שאכן בוצע בהם ניקיון יסודי, ואין בהם חשש חמץ.

לאחר מכן, בליל הבדיקה, יעברו האחראים על שאר המקומות בבסיס (בית כנסת, מועדון, נשקייה, אפסנאות וכו') ויבדקו את המקומות ואת הרק"מ וכלי הרכב שבאחריותם בלא ברכה, ואם הם מברכים על בדיקת החמץ בחדרם, יתכוונו מראש שהברכה תחול גם על בדיקת החמץ במתחם שבאחריותם.

מסתבר שמי שאין באפשרותו לבדוק את כל המקומות שתחת אחריותו, צריך לתעדף את בדיקת המקומות שהחיילים מצויים בהם יותר בימי הפסח, על פני בדיקת מקומות שאינם מאויישים כל כך. יתרה מזאת, מסתבר שבניגוד לחיוב לטרוח, ואפילו טירחה מרובה, בבדיקת החמץ הפרטי, חובת הטירחה המוטלת על האחראי על בדיקת החמץ הציבורי מצומצמת יותר, ואינו צריך להשקיע ולטרוח בבדיקה מעבר לזמן ולמאמץ סבירים.

ד. חובת בדיקת חמץ לעוזב את חדרו לפני פסח

חייל היוצא מחדרו מי"ד באדר ואילך, ויש חשש שלא יתאפשר לו (או לשלוחו) לשוב לבדוק את החמץ במועד מאוחר יותר, מחויב להקדים ולבדוק את החמץ לפני צאתו, ואפילו ברור לו שלא ישהה שם בימי הפסח. (ועיין בתשובה הבאה בעניין עיתוי ואופן ביצוע בדיקת חמץ מוקדמת). לחילופין, במידה שלא ישהה שם בימי הפסח, יכול למנות שליח שימכור את חמצו לגוי (בעניין מכירת חמץ עיין להלן תשובה יב).

חייל היוצא מחדרו קודם י"ד באדר, אינו צריך לבודקו, אלא אם כן יתכן שישוב לשם בתוך הפסח או סמוך מאוד לחג, כך שיש חשש שלא יהיה לו פנאי לבער את החמץ, ואם הוא מסופק אם יחזור קודם הפסח, אינו צריך לבדוק.

אף הפטור מבדיקת חמץ הנ"ל, צריך לבטל את החמץ בערב פסח, וכן ינהג מי ששכח (או נאנס) ולא בדק את החמץ לפני צאתו, והחזרה לשם כרוכה בטירחה משמעותית ביותר עבורו, או שהוא עוסק בפעילות מבצעית (בעניין ביטול החמץ עיין להלן תשובה יא).

ה. עיתוי ואופן בדיקת ושריפת חמץ מוקדמות

מעיקר הדין יש לבדוק את החמץ בליל י"ד בניסן מייד לאחר צאת הכוכבים, אך במקום צורך ניתן להקדים ולבדוק מהשקיעה.

חייל החושש שלא יתאפשר לו לבדוק את החמץ בליל הבדיקה, ואין באפשרותו למנות שליח שיקיים את המצוה בזמנה בעבורו, יקדים ויבדוק לאור הנר (בלא ברכה) באחד הלילות הקודמים, וידאג שמאותו רגע לא יוכנס חמץ לאותו מקום, ועדיף לבדוק בברכה בליל י"ד ע"י שליח, מאשר לקיימה בעצמו קודם ליל י"ד ובלא ברכה. בניגוד לכך, לא ניתן להקדים ולבדוק חדרים ביום, ואפילו לאור הנר, מלבד אולמות שטופי שמש, שבמקום צורך ניתן לבצע בהם את הבדיקה לאור החמה. עם זאת, בדיעבד שלא בדק את החדרים בליל י"ד (או שיוצא לדרך מספר ימים לפני החג, ולא בדקם בלילה לפני צאתו), יבדקם בדלית ברירה ביום לאור הנר. ואם נודע לו בי"ג בניסן שלא יתאפשר לו לבדוק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ג מחשש שביום י"ד לא יספיק לבדוק כראוי.

גם לאחר בדיקה מוקדמת יש לבטל את החמץ (ויאמר: "כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל וליהוי הפקר כעפרא דארעא"), ובמקום צורך אף רשאי לבער לאחריה את החמץ שמצא, שכן מעיקר הדין ניתן לבער את החמץ מייד לאחר הבדיקה, ולא להמתין עד זמן הביעור.

ו. אכילה, שינה, וביצוע מלאכות, קודם בדיקת חמץ

אין לאכול אכילה חשובה (פת או מזונות בשיעור כ-60 סמ"ק), לישון, או לעשות מלאכה (למעט מלאכה הנצרכת לצורך מבצעי שאינו סובל דיחוי), מחצי שעה קודם צאת הכוכבים עד סיום בדיקת חמץ, ולמנהג האשכנזים יש להימנע לכתחילה אף משהייה מרובה באכילת פירות מצאת הכוכבים.

אם התחיל בפעולות אלו קודם שעת האיסור, צריך להפסיקן למנהג האשכנזים בהגיע שעת הבדיקה. ברם, במקום צורך ניתן לסמוך על הפוסקים המקילים להמשיך פעולות אלה כשהתחיל בהן קודם שעת האיסור, וכן ניתן במקום צורך (כגון ששב עם חשיכה מאימון מפרך או מפעילות מבצעית) לאכול מעט, או לישון שינת עראי קודם הבדיקה, ובלבד שיסכם עם חבירו שיעירנו לאחר זמן (עיין פרק א תשובה ב ופרק כח תשובה א, שגדר שינת עראי נקבע קצת ע"פ הרגליו ודרכו של אותו אדם, ובדרך כלל שינה של פחות מחצי שעה בבגדים או בישיבה נחשבת לשינת עראי).

עוד נראה שחייל המנוע מלבדוק את החמץ בגלל עניין שמועד סיומו מוגדר וידוע, כגון בשל היותו בנסיעה וכד', יוכל לסמוך על המקילים באכילה ושינה בפרק זמן זה, הואיל ופעולות אלה אינן עלולות למונעו מהבדיקה, לכשיתאפשר לו לאחר זמן לבצעה.

מעבר לכך פשוט שחייל העוסק בפעילות מבצעית, או מהווה חלק מכח כוננות מבצעית, ואין באפשרותו לבדוק את החמץ בצאת הכוכבים, ושינת עראי או אכילה קלה אינם מספיקים לשמור על כשירותו, רשאי להקל בכל זה.

חייל שמינה שליח לבדוק עבורו את החמץ, רשאי לאכול ולישון אף טרם שבדק השליח, ואף השליח אינו צריך להימנע מאכילה או שינה לפני הבדיקה.

ז. שימוש בפנס לבדיקת חמץ

לכתחילה יש לבדוק את החמץ בנר, וכעיקר דברי חז"ל, אולם במקום צורך, וכל שכן במקום שמפאת הסכנה אין אפשרות לבדוק חמץ באמצעות נר, ניתן לבדוק באמצעות פנס, ואפילו פנס עם נורת לד, (וניתן גם להשאיר את תאורת החדר דולקת בשעת הבדיקה), ובאם המדובר במקום המחויב בבדיקה בברכה (עיין בעניין זה לעיל תשובות ב-ד), אף יברכו על בדיקה זו.

אגב יש להעיר שבגלל מורכבות הכשרת הצבא לפסח, אסור להכניס חמץ לבסיסים מתחילת 'יום ההכשרה', ועל כן יש להימנע לחלוטין ממנהג הנחת הפתיתים קודם הבדיקה.

ח. הפסק והיסח דעת באמצע הבדיקה

לכתחילה אין להפסיק בדיבור שאינו קשור לבדיקה, או במעבר ממקום למקום, מתחילת הבדיקה עד לאחר ביטול החמץ. על כן מי שעליו לבדוק שני מקומות רחוקים זה מזה (כגון כשבדק את חדרו בבסיס, ולאחר מכן נוסע לבדוק בביתו), יתכוון מפורשות שהברכה תחול רק על בדיקת המקום הקרוב, ולכשיגיע לבדוק במקום המרוחק, ישוב ויברך. כמו כן ניתן למנות שליח שיבדוק עבורו את אחד מהמקומות.

בדיעבד, אם הפסיק באמצע הבדיקה, או הסיח דעתו מהמשך הבדיקה, (כגון שהוזעק באמצע בדיקת חמץ בשל נגיעה בגדר המערכת, ולאחר זמן חזר למוצב), או עבר למקום מרוחק מבלי להתכוון מפורשות כנ"ל, אינו חוזר לברך שנית, ורק אם הפסיק בין הברכה לתחילת הבדיקה בדיבור שאינו קשור לבדיקה, חוזר ומברך.

ט. חובת בדיקת חמץ מאוחרת למי שנבצר ממנו לבדוק בערב פסח

חייל שנבצר ממנו לבדוק את החמץ בערב פסח, יבדוק (בנר, ובאם מחויב בדבר, גם בברכה - עיין בעניין זה לעיל תשובות א-ג) מייד כשיתאפשר לו, בין קודם החג, בין בחול המועד, אך אין בודקים חמץ ביו"ט או בשבת (ולעניין המוצא חמץ בחפציו בפסח, עיין להלן תשובה יז). יתר על כן, אם לא בדק את ציודו האישי בפסח, עליו לבודקו לאחר הפסח, כדי שלא יכשל באכילת חמץ שעבר עליו הפסח, אלא שאין לברך על בדיקה זו.

חייל שעבר לשרת באמצע החג בבסיס שלא בוצעה בו בדיקת חמץ, צריך לבדוק שם, ואם הוא נוהג לברך על בדיקת החמץ בחדרי המגורים (עיין בעניין זה לעיל תשובה ב) אף יברך על בדיקה זו (אולם אם החמץ שם מכור לגוי, בכל מקרה אין לברך על הבדיקה).

מעבר לכך יש להעיר שמשעת איסור החמץ (תחילת שעה שישית) לא ניתן עוד למוכרו לגוי, להפקירו, או לבטלו, אלא יש לבערו לחלוטין מן העולם.

י. דיני ביטול חמץ

מצוה לבטל בלילה לאחר הבדיקה את החמץ (בנוסח "דלא חזיתיה ודלא ביערתיה"), ולשוב ולבטל את כל החמץ (בנוסח "דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה") בבוקר קודם שעת האיסור (שכן לאחר שנאסר החמץ בתחילת שעה שישית, לא ניתן עוד לבטלו), ויכול אף לבטלו בינו לבין עצמו. חייל שחושש שישכח לבטל את החמץ בעצמו, יכול למנות מראש שליח שיבטל עבורו את החמץ.

יא. חזרה לבסיס לצורך בדיקת חמץ והסתפקות בביטול חמץ

חייל שיצא לדבר רשות (כגון שנסע לחופשה), ונזכר שנותר ברשותו חמץ בשיעור כביצה (60 סמ"ק), או אפילו מסופק בכך (ואין באפשרותו למוכרו, או לשלוח שליח שיבערו), חייב לשוב לבודקו ולבערו, ואינו רשאי להסתפק בביטולו, אלא אם כן החזרה למקומו כרוכה לו בהפסד או בטירחה מרובים מאוד (או שיש ברשותו רק חמץ בשיעור פחות מכביצה).

חייל שיצא לדבר מצוה (כגון שנמצא בסידרת אימונים) ונזכר שנותר חמץ ברשותו כנ"ל, צריך לדאוג לביעורו (או למכירתו), ורק אם אין באפשרותו לדאוג לכך, רשאי להסתפק בביטולו. חייל העוסק בפעילות מבצעית ונבצר ממנו לבער את החמץ, יסתפק בכל מקרה בביטול החמץ קודם שעת האיסור.

ברם, כל זאת בתנאי שנזכר בחמץ קודם שעה שישית (שאז עדיין ניתן לבטל את החמץ), אך אם נזכר בחמץ לאחר מכן, יהיה עליו לשוב ולבערו אף כשהדבר כרוך בהפסד או בטירחה מרובים, או שהוא עוסק במצוה, ורק אם נבצר ממנו לשוב מפאת נסיבות מבצעיות (או שידוע לו שיש ברשותו רק חמץ בשיעור פחות מכזית), אינו צריך לטרוח לשוב במיוחד בכדי לבערו, ורק כשיחזור ממילא לשם, יבערנו (עיין להלן תשובה יז כיצד יש לנהוג כשמוצא חמץ ברשותו במהלך הפסח).

יב. הסתפקות במכירת חמץ ודיניה

בדורות האחרונים נהגו למכור חמץ לגוי לפני פסח, אולם כיוון שהדבר נראה כהערמה, נהגו שלא למכור חמץ גמור אלא במקום הפסד מרובה, אך בלא זה לא מוכרים אלא ספק חמץ, תערובת חמץ, או כדי לפטור בית או כלים שקשה לנקותם מחובת בדיקה, ולא יעשו בהם שימוש בפסח.

למעשה, מקובל כיום למנות את הרב לשליח למכור את החמץ, הרב משכיר לגוי את החדר שהחמץ מונח בו (או את המקום של הארון שהחמץ בתוכו), ומוכר לו את החמץ אגב אותם מקומות, הגוי משלם על שכירות המקום ועל החמץ תשלום ראשוני, ואילו יתרת הסכום נזקפת עליו במילווה. נועלים את המקום, או לכל הפחות מניחים עליו שלט 'חמץ' וכד', כדי שלא ייכשלו באכילתו.

חייל שנבצר ממנו להגיע בעצמו לרב, יכול לשלוח אליו שליח שימלא עבורו את שטר ההרשאה למכירת החמץ, או יכול למנותו בעל פה דרך הטלפון, או בשאר אמצעי המדיה השונים. יתרה מזאת, ניתן למכור חמץ של אדם מישראל גם בלא ידיעתו, כשברור לחלוטין שנוח לו בכך, ואין שום אפשרות לקבל את הסכמתו המפורשת, שכן נחשב כמשיב לו את אבידתו.

אגב יש לציין שמשעת איסור ההנאה מחמץ (תחילת שעה שישית) לא ניתן עוד למוכרו.

יג. אופן ביעור החמץ

לפני שעת הביעור (תחילת שעה שישית), ניתן לפגום את החמץ באקונומיקה וכד' עד שייפסל מאכילת כלב (אם כי מנהג העולם לשורפו), ואילו לאחר שעת הביעור יש לבערו לחלוטין מן העולם. לכתחילה יש לבצע את הביעור בשריפה, ואילו במקום שהדבר אינו אפשרי (כגון בתוך בסיס, כשמסיבות בטיחותיות לא ניתן להבעיר שם אש), ניתן גם לזרותו ברוח או להשליכו לים וכד', אלא שאז יש להקפיד לפוררו קודם לכן, אולם אם משליכו לשירותים אין צריך לפוררו.

חייל שנבצר ממנו לבער את החמץ (כגון שנמצא בשטח אויב ועליו להימנע מהשארת 'תוואי לוואי'), יארוז את החמץ בשקית ויניחנו בתיק מתחת לשאר הציוד (כדין כפיית כלי על חמץ שמצאו בשבת או ביו"ט, שאין באפשרותו לבערו מחמת שהוא מוקצה), ולכשיתאפשר לו הדבר, יבערנו.

מעבר לכך יש לציין שבשל מורכבות ביעור החמץ במסגרת הצבאית, מתבצעת הכשרת הבסיסים והמוצבים מספר ימים לפני החג, ולאחר מכן חל איסור מוחלט לשייר חמץ, כך שלמעשה אין בצבא משמעות מעשית לדיני ביעור חמץ, למעט מי שנשאר באמתחתו חמץ בנסיבות מבצעיות, או מי שהשאיר חמץ ברשותו בניגוד לפקודות הצבא.

יד. השלכת חמץ לפח האשפה

לפני שעת האיסור (תחילת שעה שישית) מותר לסלק את החמץ מרשותו, ובכך להפקיע מעליו את החובה לבערו בשריפה וכד' בהגיע שעת האיסור (עיין בעניין זה בתשובה הקודמת), אלא שלצורך סילוק החמץ מרשותו לא די בהשלכתו לפח האשפה שברשותו, או שבתוך הבנין, אלא יש להשליכו במקום המופקר לכל (כגון לפח אשפה בשטח ציבורי), ולגמור בדעתו שמפקירו ממנו לחלוטין.

טו. בדיקת וביעור חמץ בערב פסח שחל בשבת

בשל מורכבות ביעור החמץ במסגרת הצבאית, מתבצעת הכשרת הבסיסים והמוצבים בשנה כזו כבר מספר ימים קודם לכן, וחל איסור מוחלט לשייר חמץ לשבת, כך שלמעשה אין בצבא משמעות לדיני ביעור החמץ בערב פסח שחל בשבת, מלבד לעניין שיש לבדוק את החמץ בליל ששי ולאחר מכן לבטל את החמץ (בנוסח "דלא חזיתיה ודלא ביערתיה"), ושיש לשוב ולבטל את כל החמץ בשבת בבוקר (עד סוף שעה חמישית), וכמנהג כל ישראל (בנוסח "דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה").

עיין להלן (בפרק הבא תשובה ג) כיצד יש לקיים את סעודות השבת בשבת זו.

טז. המוצא חמץ בחפציו, או במרחב הציבורי, בפסח

חייל המוצא חמץ ברשותו בחול המועד, יבערנו מייד (בלא ברכה), ואם מצאו ביו"ט או בשבת חול-המועד, יכסה את החמץ בכלי עד שיתאפשר לבערו (אך לא ניתן לסלקו, מפני שחל עליו איסור מוקצה. ומ"מ כשכפיית כלי אינה פיתרון טוב, ניתן לומר לגוי להשליכו לשירותים).

מעבר לכך, יש להזכיר שפקודות הצבא אוסרות על כלל החיילים להחזיק חמץ ביחידות צה"ל ובמתקניו, ועל כן המוצא חמץ נטוש במקום שחיילים מצויים בו, ראוי שיבערו, ואף שאין לו אחריות אישית עליו, יבערנו כדי לשמור על ציביון המחנה, וכדי שלא ייכשל אחר באכילתו, וכשקשה לבערו, ניתן להסתפק בהשלכתו לאשפה. ואף שמותר לטלטל חמץ רק לצורך ביעורו, ואין היתר לטלטלו בכדי לסלקו שלא ייכשלו בו, מכל מקום הקילו בכך אם קיים חשש אמיתי שייכשלו בו.

אגב יש להעיר, שע"פ פקודות הצבא בשום מקרה אין לפתוח במהלך ימי הפסח את מחסן החמץ שנמכר לגוי, כך שגם אם המדובר בחמץ הכלול במכירה, לא ניתן להכניסו למחסן החמץ.

יז. התנהלות במסגרת משותפת עם חילונים וגויים בפסח

אסור להחזיק חמץ של אחרים תחת אחריותו, ואף אם התגלגל חמץ מופקר לרשותו, עליו לסלקו ממנה (באמצעות מקל וכד', הואיל ואסור לנגוע בחמץ, מלבד כשמחזר אחריו לבערו. ובשבת ויו"ט שאסור בכלל לטלטלו, יכפה עליו כלי עד מוצאי היום, ואז יסלקנו).

למרות שאין איסור לראות חמץ של אחרים בסביבתו, חובה להעיר לחייל שמפר את פקודות הצבא ומחזיק חמץ בתיקו הפרטי בפסח, אך אסור בשום אופן לקחת משם את החמץ ולבערו בלא רשותו ובלא הסכמתו.

כמו כן, ניתן גם להשגיח על רכוש חבירו (כשאינו אחראי עליו, וכשלא הכניסו לרשותו), הגם שיודע שיש שם חמץ, ורק אסור לאכול בשולחן אחד (כגון בפונדק דרכים) עם אדם האוכל חמץ.

מותר להשהות חמץ של גוי ברשותו, כשאין לו כל אחריות עליו, אלא שבמקרה כזה יש לעשות מחיצה בפניו, כדי שלא ייכשל חלילה באכילתו (ואם בעליו אמור לקחתו ממנו בו ביום, ניתן להסתפק בכפיית כלי על גביו).

יח. חמץ שעבר עליו הפסח

חמץ שהיה בפסח ברשות ישראל, אסור לו לאוכלו לאחר הפסח, ואפילו ביטל את החמץ קודם הפסח. עם זאת, מי שנאנס קודם החג (כגון בעל חנות שהוזעק בדחיפות לשרות מילואים), ולא התאפשר לו לבער או למכור את החמץ שבחנותו, אלא רק לבטלו, רשאי במקום הפסד מרובה ביותר להסתמך על דעת המקילים בזה.

חמץ שהיה מכור לגוי בימי הפסח, או שניתן לתלות שיוצר לאחר הפסח, אינו נאסר כלל.

חייל שקיבל חבילה לאחר החג, רשאי לאכול את החמץ שבה, אם הוריו או הוא מכרו את החמץ שבתוכה, שהרי רשות הדואר חפצה שהחמץ לא יהיה באחריותה בימי הפסח, ועל כן אינה מעכבת את בעל החבילה מלמכור את חמצו, ואף רשות הדואר עצמה, או המערכת הצבאית, לכשיגיעו

חבילות הדואר לאחריותה, רשאים למכור את החמץ לגוי, כל זמן שהבעלים אינם מתנגדים לכך בצורה מפורשת.