פרק נה

א. קריאת פרשת זכור ביחידות, ומתוך חומש מודפס

א. חיילים שבבית הכנסת שרגילים להתפלל בו לרוב אין מצוי בו מניין, צריכים להתאמץ וללכת לקרוא את פרשת זכור במניין בבית הכנסת המרוחק שבבסיס, או להשתדל להשתחרר לשבת אפילו אם בשל כך יהיה עליהם להישאר בפורים בצבא ולקרוא את המגילה ביחיד.

ב. חייל שברור לו שבמידה ויצא לביתו לשבת זכור, בפורים לא תהיה לו אפשרות לקרוא מגילה כלל (כגון שיחוייב לצאת לפעילות מבצעית), נראה שעדיף לקרוא זכור ביחיד ביחידתו, ולהשתחרר לפורים כדי לשמוע קריאת מגילה (וכן 'ויבא עמלק').

ג. חייל שלא התאפשר לו לקרוא את פרשת זכור במניין ובספר תורה, יקרא את פרשת זכור מספר תורה ביחידות (אך לא יברך על קריאה זו), ובדלית ברירה יקראנה לכל הפחות מתוך חומש מודפס (אם כי לדעת רבים לא ניתן לצאת בקריאה כזו).

ד. חייל שאנוס ואינו יכול לבוא למקום הקריאה, כגון שנמצא בחמ"ל שאינו רשאי לעוזבו, מותר להביא אליו ספר תורה לצורך קריאת פרשת זכור (ואפשר שה"ה בפרשת פרה), ולצורך עשרה חיילים נראה שמותר בכל אופן, כל זאת כאשר ניתן לנהוג כבוד בספר התורה (ראה פרק טו תשובה ו).

ה. חייל שנמצא במקום שאין בו מניין ומקום התפילה הסמוך נמצא מחוץ לתחום שבת (960 מטר), יניח קודם השבת 'עירוב תחומין' (=מזון שתי סעודות במרחק של עד 960 מ' ממקומו) ובכך רשאי להרחיק 960 מ' נוספים ממקום העירוב.

ו. לחיילים שחל עליהם דין 'מחנה היוצא למלחמה' מותר לצאת אל מחוץ לתחום לצורך שמיעת פרשת זכור אף ללא הנחת 'עירוב תחומין'. יש שנקטו שהיתר זה חל דוקא על יציאה עד למרחק של 1920 מטר ממחנה ארעי של עשרה חיילים ויותר היוצאים למלחמה, ודוקא על חשבון היתר ההליכה לרוח הנגדית. ואילו הגר"ש גורן נקט שאף חיילים היושבים במחנות ובמוצבים האחראים על ביטחון שוטף, או שישיבתם במקום היא בכוננות לצורך הגנה וביטחון בכל מקום שהוא, ואף חיילים הנמצאים במחנה אימונים לקראת פעולות ביטחון והגנה על הגבולות, או בסדרת אימונים בשדה, בכלל היתר זה. כמו כן לדעתו רשאים להקל ביציאה אף למרחק של 12 ק"מ, ובדלית ברירה אף למרחק גדול מזה, ולמעשה, המקל כדעה זו, יש לו אילן גדול לסמוך עליו (עיין באריכות בעניין זה בפרק מו תשובה ג).

לעניין הצטרפות לרכב שנוסע בהיתר, אף שככלל, יש להימנע מכך משום עובדין דחול ומראית עין, ברם למעשה, כאשר החייל שמצטרף חמוש ובקי בתרגולות הסיור, כך שניתן להחשיבו תוספת כח לכח הסיור או החפ"ק, מותר לו להצטרף לרכב הנוסע בהיתר לצורך שמיעת פרשת זכור.

יש להדגיש שאין היתר זה כולל אלא יציאת חיילים וחפציהם האישיים אל מחוץ לתחום (עיין באריכות בעניין זה פרק מו תשובה ד), אך כל דיני הוצאה מרשות לרשות, וטלטול חפצים למעלה מד' אמות ברשות הרבים או בכרמלית, ובכלל זה נשק, פלאפון, חפצי מצוה (כגון סידור, טלית וכדומה, במידה שאלו לא יימצאו להם במקום אליו הם הולכים) חלים בשבת אף במציאות זו, ממילא אין היוצאים בשבת רשאים לשאת חפצים עימהם, אלא באופן שהותר לטלטל חפצים בשבת מחוץ לעירוב (עיין באריכות בעניין זה בפרק מד תשובות י-יב).

ב. השלמת קריאת ארבע פרשיות בהמשך השבת, ובמועד מאוחר יותר

ציבור שנבצר מהם לקרוא את אחת הפרשיות בשחרית בשבת, יקראוה בברכה בהמשך השבת (במיוחד אם המדובר בקריאת פרשת זכור שחיובה מן התורה), אך את ההפטרה יקראו בלא ברכה, כמו כן אם ניתן הדבר ישתדלו להקדים את קריאת הפרשייה לתפילת מנחה, ובדלית ברירה יקראוה עד צאת הכוכבים. למנהג הספרדים יברכו על קריאתה עד זמן מנחה ולמנהג האשכנזים עד השקיעה.

ציבור שנבצר מהם לקרוא את הפרשייה במהלך השבת, אינם רשאים להשלים את קריאתה בשבת אחרת (אם כי יש אומרים שבדיעבד ניתן להשלים את קריאת פרשת פרה בשבת פרשת החודש).

מי שלא שמע קריאת זכור, יתכוון לצאת בקריאת פרשת 'ויבוא עמלק' הנקראת בפורים, וכן בקריאת פרשת זכור כשיגיעו לקרותה על סדר פרשות השבוע בשבת פרשת כי תצא, ויבקש מה'בעל-קורא' שיתכוון להוציאו.

ג. אכילה בתענית אסתר לעוסקים בפעילות ביטחונית

מעבר לכך שחיילים העוסקים בפעילות מבצעית בגיזרה בה קיימת סבירות גבוהה להיתקלות באויב, וכן חיילים העלולים להיות מוזעקים ללחימה ללא התראה מוקדמת, מותרים, ואף מחויבים, לאכול בכל צום כדי לשמור על כשירות מבצעית, בתענית אסתר ניתן להקל שאף חיילים העוסקים במשימות מבצעיות חיוניות שהצום מקשה עליהם למלא את תפקידם, רשאים לאכול.

לעומת זאת, חיילים העשויים להיכנס ללחימה רק בהתראה ממושכת קודם לכן, כגון לוחמים הנמצאים בתקופת אימונים, מחויבים לצום, אך ידאגו מראש שתימצא בהישג ידם מנת מזון ושתיה, כך שבמידת הצורך יוכלו להפסיק מיידית את הצום ולחזור לכשירות מבצעית.

מלבד הנ"ל, פשוט שמי שצם עליו להשתדל להמצא במקום מוצל, להחליף משמרת יום במשמרת לילה עם מי שאינו צם, או להשתדל להשתבץ בפעילות המתבצעת בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות כדי להקל עליו להשלים את התענית.

גם הנאלץ לאכול בתענית זו יסתפק במזון הנחוץ לקיומו ויימנע מאכילה לשם עונג, ואף יבחן בשיקול דעת אם יוכל להתענות לכל הפחות מספר שעות בתחילת הצום (אולם אינו צריך להקפיד על אכילה 'לשיעורין').

לעומת כל זה, אין היתר להשתתף באימון שבעקבותיו יאלץ לאכול בצום, למעט אימון שאינו סובל דיחוי, כתרגיל מודל לקראת מבצע קרוב (יש לציין שמפאת הסיכון הבריאותי, פוטרות פקודות הצבא את החיילים הצמים מכל פעילות במהלך התענית, מלבד פעילות מבצעית, ואף אוסרות פעילות מאומצת שלש שעות לפני הצום ושש לאחריו).

בנוגע לאימונים חיוניים, שאי אפשר לקיימם במועד אחר, יש לדון בכל מקרה לגופו, ובהתאם לפקודות הצבא לאשר את ביצוע האימון על ידי הרב הראשי לצה"ל.

חייל שאכל בצום בשל נסיבות מבצעיות ולאחר מכן מתאפשר לו לצום בשארית היום, ישלים תעניתו.

(אגב יש להוסיף שאף המחמירים ברחיצה בשאר תעניות, בתענית אסתר אין נמנעים מכך, הואיל ותענית זו אינה משום אבילות החורבן. ועיין עוד להלן בפרק 'ארבע תעניות ובין המצרים' בעניין סדרי התפילה בתענית ציבור).

ד. עיקרי הלכות קריאת המגילה

קוראים את המגילה בלילה וחוזרים ושונים אותה ביום. עיקר קריאתה ביום, אמנם יש אומרים שמי שמתאפשר לו לקרותה רק פעם אחת יעדיף לקרותה בלילה משום שאין מעבירין על המצוות.

זמן מקרא מגילה של לילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר, בשעת דחק, כשחושש שלא יוכל לצאת ידי חובת קריאת המגילה בלילה, ניתן להקדים לקרותה בברכה מפלג המנחה (כשעה ורבע 'זמנית' לפני הלילה). אמנם, לכתחילה עדיף להמתין ולקרוא רק לאחר צאת הכוכבים, אף אם יאלץ לאכול לפני קריאת המגילה, וכדלהלן סעיף ד.

זמן מקרא מגילה של יום מהנץ החמה עד השקיעה, בשעת דחק ניתן להקדים לקרותה בברכותיה מעלות השחר. הנאלץ להתחיל לקרותה סמוך לשקיעה, ונמשכת הקריאה בזמן בין השמשות, למנהג האשכנזים יקראנה בלא ברכה, ואילו למנהג הספרדים יברך על קריאתה אם יסיים לקרותה לפני צאת הכוכבים. אם עומד בסוף היום ובאפשרותו או לקרוא מגילה או להתפלל מנחה, יקרא את המגילה, לפי שלתפילת מנחה יש תשלומין. וכן הדין אם הוא בסוף הלילה ובאפשרותו לקרוא מגילה או להתפלל ערבית, יקרא קריאת שמע של ערבית, ולאחר מכן יקרא את המגילה, ויוכל להשלים את תפילת עמידה של ערבית בשחרית.

אסור לאכול או לישון בליל פורים החל מצאת הכוכבים קודם קריאת מגילה (ומי שאיננו מתענה בתענית אסתר, לא יאכל בחצי שעה שקודם זמן הקריאה) וביום הפורים החל מעלות השחר. אמנם במקום צורך גדול ניתן להקל באכילת פירות, או אף באכילה מועטת של פת ומיני מזונות עד שיעור כ-60 סמ"ק. מי שתזדמן לו מגילה רק בשעה מאוחרת, רשאי לישון ולאכול כהרגלו, ובלבד שימנה שומר או ידאג לאמצעי תזכורת אחר לקריאתו. אמנם פשוט שחיילים העוסקים בפעילות מבצעית והאכילה והשינה נצרכים להם לשמירת הכשירות המבצעית רשאים להקל בזה, אך ראוי שגם הם ידאגו לאמצעי תזכורת כלשהו, שיזכירהו לקרוא את המגילה.

הקורא את המגילה בציבור, פורסה כאיגרת וקוראה בעמידה. נוהגים ששני אנשים עומדים מצידי הקורא. לאחר הקריאה, חוזרים וגוללים את המגילה, קודם שיברך את הברכה האחרונה.

הקורא צריך להתכוון להוציא את כל השומעים, והשומעים צריכים להתכוון לצאת.

הקורא לאנשים או לנשים לאחר שכבר יצא ידי חובתו, רשאי לברך עבורם את ברכות המגילה, אמנם לכתחילה ראוי שאחד מהשומעים יברך בעצמו (אם כי יש נוהגים שתמיד הקורא מברך את הברכות). מנהג רבות מהאשכנזיות לברך "לשמוע מגילה" ולא "על מקרא מגילה", ומנהג הספרדים לברך אף לנשים "על מקרא מגילה".

הקורא מברך לפני הקריאה שלוש ברכות (בעמידה), 'על מקרא מגילה', 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו'. מנהג הספרדים לברך את ברכת 'שהחיינו' רק לפני הקריאה בלילה, ואילו האשכנזים מברכים אותה גם ביום (ומכוונים אף על שאר מצוות היום). הקורא את המגילה בציבור מברך לאחריה את ברכת 'הרב את ריבנו', (ומעט ספרדים מברכים אותה אף ביחיד). הקורא את המגילה בלא לברך לפניה ולאחריה, יצא ידי חובה. לדעת רבים חיילות וחיילים מצטרפים למניין עשרה לעניין זה, כיוון שאף בהן שייך פרסום הנס.

מגילה שנמצאה בה טעות, ואפילו חסרות באמצעה תיבות רבות (אך לא עניין שלם), כשרה בדיעבד לקריאה (בשונה מספר-תורה תפילין ומזוזות).

הקורא את המגילה ודילג אפילו על תיבה אחת (וכן השומע את המגילה והחסיר אפילו תיבה אחת), לא יצא ידי חובתו, ויחזור למקום שטעה (ורשאי להשלים אפילו בקריאה מתוך המגילה המודפסת שלפניו). אם סיים את הקריאה, יחזור לקרותה בברכה.

הטועה בהגיית תיבה באופן שאינו משנה את המשמעות (וכל שכן אם אינו בקי בטעמים וקראה בלא מנגינה), אין צריך לחזור. הטועה בהגיית תיבה באופן המשנה את המשמעות (כגון שקרא "בערב היא באה" במלעיל במקום במלרע), יחזור למקום שטעה, ואם סיים את הקריאה, יחזור לקרותה בלא ברכה. אם אין מי שיודע לקרות בטעמים בע"פ, מותר לכתוב גם הטעמים במגילה ולברך עליה, משום שלא גרע מניקוד. ומכל מקום אם אין הטעמים במגילה, מותר לקרות בלא טעמים. כמו כן, יכול אחד החיילים להקריא בלחש לבעל הקורא ממגילה מנוקדת, ולאחר מכן לשוב ולשמוע את המגילה.

המאחר לקריאת המגילה, יברך את ברכות המגילה בעצמו ויקרא בזריזות את תחילת המגילה מתוך המגילה המודפסת שלפניו, עד שיגיע למקום שהציבור אוחז בו, ובלבד שישמע את רוב המגילה (מתחילת פרק ה) מפי הקורא ממגילה כשרה.

חייל שנאלץ לצאת מבית הכנסת לפני סוף הקריאה, ישמע את רוב המגילה מפי הקורא (עד סוף פרק ה), וישלים את סוף הקריאה בזריזות בעצמו. אך לא יברך לאחריה את ברכת 'הרב את ריבנו', משום שאין נוהגים לברך אותה אלא בציבור, כמבואר להלן תשובה ז.

לדעת רבים אין יוצאים ידי חובת קריאת המגילה באמצעות רמקול או טלפון, שכן אין זה קולו של הקורא, אלא קול חשמלי גרידא. לכן, במקום שבו מתקיימת קריאת מגילה באמצעות רמקול, יש להתמקם סמוך לקורא באופן בו ניתן לשמוע את קריאתו גם ללא הרמקול.

נוהגים שהציבור קורא בקול רם את הפסוקים "איש יהודי", "ומרדכי יצא", "ליהודים היתה" ו"כי מרדכי היהודי", (וחלק מהספרדים קוראים גם את הפסוק "בלילה ההוא"), כמו כן נוהגים לקרוא את עשרת בני המן בקול רם ובנשימה אחת. עוד נהוג שהקורא מגביה קולו בקריאת התיבות "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", ומנענע את המגילה שלפניו כשקורא את תיבות "האיגרת הזאת". יש נוהגים לקרוא במנגינת איכה את הפסוקים "וכלים מכלים שונים", "והמלך והמן ישבו לשתות... ויזעק זעקה גדולה ומרה", "אבל גדול ליהודים... יוצע לרבים", "וכאשר אבדתי אבדתי".

רבים נוהגים לקרוא תחילה "להשמיד להרוג ולאבד" ולאחר מכן לחזור ולקרוא "להשמיד ולהרוג ולאבד", וכן לקרוא תחילה "ואיש לא עמד בפניהם" ולאחר מכן לחזור ולקרוא "ואיש לא עמד לפניהם".

בעל קורא שנאלץ לצאת באמצע הקריאה, יעמידו אחר תחתיו, וימשיך ממקום שפסק הראשון.

ה. קריאת מגילת אסתר ביחיד

לכתחילה צריך לדאוג לקרוא את המגילה בפורים במניין וברוב-עם. עם זאת, חיילים שלא התאפשר להם לקרותה בציבור, יקראוה ביחידות, ובברכות לפניה אך לא לאחריה (אמנם הנוהגים כבן איש חי, מברכים לאחריה אף ביחיד).

אף כשאין מניין רשאי אחד לקרוא עבור השאר, אולם נחלקו הפוסקים אם גם כשהנוכחים יודעים לקרותה בעצמם, עדיף משום פירסום הנס שאחד יקרא לכולם, או שמא במקרה כזה ראוי לכתחילה שכל אחד יקרא בעצמו.

ו. אפשרות קריאת מגילה במועד מוקדם יותר

בדלית ברירה, כשלא ניתן לקרוא את המגילה בזמנה, יש להקדים ולקרותה בלא ברכה בי"ג, י"ב או י"א באדר (ביום, וראוי גם לקרוא בלילה), ואם לא מתאפשר לו לקרוא גם בימים אלה, יקדים ויקראנה בלא ברכה אפילו מתחילת החודש. (ועל דרך זו בן עיר שנבצר ממנו לקרוא את המגילה בי"ד, רשאי לקרותה בלא ברכה בט"ו).

הקורא את המגילה שלא בזמנה צריך לקרותה במניין, ורק אם טרח הרבה ולא עלה הדבר בידו, יקראנה בלא מניין.

הנאלץ לקרוא את המגילה קודם זמנה ולאחר מכן התאפשר לו לקרותה בזמנה, יחזור ויקראנה בברכה.

ז. הפסק באמצע קריאת המגילה,
והשלמת חלקים ממנה מתוך מגילה מודפסת

חייל ששח בין הברכות לתחילת הקריאה, חייב לחזור ולברך (ואם דיבר בתום קריאתה, לא יברך את ברכת 'הרב את ריבנו', משום ספק ברכות להקל). לעומת זאת חייל שנאלץ להפסיק באמצע הקריאה אפילו לזמן ממושך, ואפילו דיבר בינתיים, רשאי לחזור למקום שפסק. יתרה מזאת, חייל שלא שמע חלקים מהמגילה (אפילו עד חציה), מפאת רעש או שנימנם וכד', רשאי להשלימם בעצמו, ובדלית ברירה אפילו בקריאה מתוך מגילה מודפסת, ובלבד שישלימם לאלתר ולא לאחר הקריאה (שכן יש להקפיד על קריאת המגילה כסדרה).

לאור זאת, חייל שהגיע לבית הכנסת לאחר שכבר החלו בקריאת המגילה, יברך את ברכות המגילה ויקרא בזריזות בעצמו את תחילת המגילה עד שיגיע למקום שהציבור אוחז בו. באותה מידה חייל שנאלץ לצאת לפני סוף קריאת המגילה בביהכנ"ס, ישמע את רוב המגילה מה'בעל-קורא' וישלים את סוף הקריאה בזריזות בעצמו, אך לא יברך לאחריה, שכן לדעת רבים מותר לברך את ברכת 'הרב את ריבנו' רק בציבור.

ח. קריאה בדלית ברירה מתוך מגילה מודפסת

חייל שאין בידו מגילה כשרה, יקרא בכל זאת את המגילה מתוך מגילה מודפסת, בלא לברך לפניה ולאחריה, וראוי גם שיאמר הלל בלא ברכה.

כשלא מתאפשר לקרוא את המגילה, אין מברכים את ברכות 'שהחיינו' ו'שעשה ניסים' (הגם שהיה מקום לברך ברכות אלו על עיצומו של יום).

ט. מצות מתנות לאביונים ו'זכר למחצית השקל'

יש ליתן ביום פורים מתנות לכל הפחות לשני עניים, מתנה אחת לכל עני ששיעורה לכל הפחות בכדי שיעור סעודה. לצורך זה ניתן גם למנות שליח באמצעות הטלפון שימסור להם את המתנות, וניתן אף למסור את המתנות לשליח קודם פורים והוא יתנם לאביונים בפורים. הנמצא במקום שאין בו עניים, יפריש את מעות הפורים וישמרם אצלו עד שיזדמן לו ליתנם לאביונים.

כמו כן נהוג ליתן צדקה בערב פורים לפני תפילת מנחה (או לאחריה) 'זכר למחצית השקל', בשיעור שקל וחצי לפחות, ומן הראוי ליתן כשווי עשרה גרם כסף טהור (כעשרים שקל). במקום צורך ניתן לתת 'זכר למחצית השקל' בכל חודש אדר.

י. מצות משלוח מנות

יש לשלוח בפורים לפחות לאחד מחבריו מנה הראויה להתכבד המכילה לכל הפחות שני מיני מאכל (או משקה) המוכנים לאכילה (ולא מוצרים שצריך לבשלם). במקום צורך ניתן גם להחליף עם חבירו את סעודתם.

לקיום מצוה זו ניתן למנות שליח באמצעות הטלפון שימסור עבורו את המשלוח, ויש אומרים שניתן אף למסור את המשלוח לשליח קודם פורים והוא יתנם לחבירו בפורים, או שיתנם למקבל קודם פורים אך יתנה ויאמר למקבל שאינו מזכה לו את המנות עד ליום הפורים.

יא. דיני סעודת פורים

מצוה לסעוד בפורים סעודה מכובדת עם לחם ובשר, ואם אין הדבר באפשרותו, ישביח לכל הפחות מעט את תפריט הסעודה, ויתקן בכך סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו.

אין יוצאים ידי חובה בסעודה שעורכים בליל פורים (אם כי ראוי להרבות קצת בסעודה גם בליל פורים), לעומת זאת ניתן לקיים את הסעודה בכל שעה משעות היום.

חיילים בצבא אסורים בשתיית יין, שהרי מצות שמירת הציבור מוטלת עליהם ועליהם לשמור על צלילות דעת, אולם אם מתאפשר להם יטעמו מעט יין, אך רק באישור מפקד בכיר.

יב. קיום מצוות פורים במקומות הסמוכים לכרך ובמקומות שספק אם דינם ככרך

למעשה מקובל כיום להחשיב רק את ירושלים עיה"ק לעיר שהיתה בוודאות מוקפת חומה בימות יהושע, וכן מקובל שכל שכונות ירושלים נידונות ככרך, הן מצד רציפותן לעיר והן מצד שכולן כלולות בעירוב העיר ושותפים עמה בעניניה (הגם שיש מפוסקי דורנו החולקים על כך).

לעומת זאת, בגלל קושי בזיהוי המדויק, מקובל להחשיב מקומות נוספים (כגון שכם וחברון) רק כספק מוקפים, ובשל כך לקיים בהם (ובמרחבים המוקפים עמהם בעירוב אחד) את מצוות הפורים בשני ימים מחמת הספק. ממילא לא חל דין סמוך ונראה על המקומות שבקרבתם, שכן, כפי שהתבאר, אין דין סמוך ונראה חל על המקומות המסופקים.

יג. דיני בן עיר שהלך לכרך ולהיפך

בן כרך שהלך לעיר והיתה דעתו הן בשעת צאתו והן בליל י"ד להיות שם בי"ד ואכן היה שם בעלות השחר של יום י"ד, הוקבע דינו לפרוז, ועליו לקרוא מגילה בליל י"ד וביומו אפילו הוא נמצא בכרך באותה שעה. וכן בן עיר שהלך לכרך קודם י"ד והיתה דעתו הן בשעת צאתו והן בליל י"ד להישאר שם בט"ו ואכן היה שם בעלות השחר של יום ט"ו, הוקבע דינו למוקף ויקרא מגילה בט"ו ללא קשר עם מקום הימצאו בשעת הקריאה.

לעומת זאת בכל מקרה אחר (כגון שדעתו בשעת צאתו היתה שונה מדעתו בליל י"ד, או ששינה תכניתו ויצא מהמקום קודם עלות השחר, וכד'), וכן במקרה שבן עיר היה בעירו ביום י"ד ובליל ט"ו עבר לכרך, ראוי לחוש לכל השיטות ולנהוג פורים הן בי"ד והן בט"ו, אך לא יוכל לברך את ברכות המגילה ולקרותה עבור אחרים, אלא יהיה עליו לשמוע את הברכות והקריאה מאחר.

יד. יציאה מחוץ לתחום והסתייעות בגוי
לצורך מקרא מגילה

א. חייל שנמצא במקום שאין בו מניין ומקום התפילה הסמוך נמצא מחוץ לתחום שבת (960 מטר), יניח קודם השבת 'עירוב תחומין' (=מזון שתי סעודות במרחק של עד 960 מ' ממקומו) ובכך רשאי להרחיק 960 מ' נוספים ממקום העירוב (עיין באריכות בעניין זה בפרק מו תשובה ב) לצורך מצוה הגם שקיומה במוצאי שבת.

ב. לחיילים שחל עליהם דין 'מחנה היוצא למלחמה' מותר לצאת אל מחוץ לתחום לצורך תפילה בציבור. יש שנקטו שהיתר זה חל דוקא על יציאה עד למרחק של 1920 מטר ממחנה ארעי של עשרה חיילים ויותר היוצאים למלחמה, ודוקא על חשבון היתר ההליכה לרוח הנגדית. ואילו הגר"ש גורן נקט שאף חיילים היושבים במחנות ובמוצבים האחראים על ביטחון שוטף, או שישיבתם במקום היא בכוננות לצורך הגנה וביטחון בכל מקום שהוא, ואף חיילים הנמצאים במחנה אימונים לקראת פעולות ביטחון והגנה על הגבולות, או בסדרת אימונים בשדה, בכלל היתר זה. כמו כן לדעתו רשאים להקל ביציאה אף למרחק של 12 ק"מ, ובדלית ברירה אף למרחק גדול מזה. ולמעשה, המקל כדעה זו, יש לו אילן גדול לסמוך עליו.

ג. יש להדגיש שאין היתר זה כולל אלא יציאת חיילים וחפציהם האישיים אל מחוץ לתחום (עיין באריכות בעניין זה בפרק מו תשובה ד), אך כל דיני הוצאה מרשות לרשות, וטלטול חפצים למעלה מד' אמות ברשות הרבים או בכרמלית, ובכלל זה נשק, פלאפון, חפצי מצוה (כגון סידור, טלית, מגילת אסתר וכדומה, במידה שאלו לא יימצאו להם במקום אליו הם הולכים) חלים בשבת אף במציאות זו, ממילא אין היוצאים בשבת רשאים לשאת חפצים עימהם, אלא באופן שהותר לטלטל חפצים בשבת מחוץ לעירוב.

ד. כאשר לא מתאפשר להביא את המגילה לחיילים לפני שבת או במוצ"ש, יאמר לגוי בערב שבת להביאה אליהם בשבת, ואם לא אמר לו מערב שבת, מותר לשולחה עמו אליהם גם בשבת (אף מחוץ לתחום י"ב מיל), אך ישתדל לומר לגוי שיאמר לגוי אחר להסיעה.

ה. אין לאסור את הבאת המגילה בשבת משום הכנה מקודש לחול (בתנאי שיקרא או יעיין בה בשבת). במקום ללא עירוב, יקפידו לטלטלה אל הרכב וממנו בדרכים המותרות (עיין באריכות בענין זה בפרק מד תשובות י-יב).

ו. אסור לומר לנכרי להסיעו בשבת למקום בו יוכל במוצ"ש לשמוע מגילה, ואף לא להסיע בעל קורא לחיילים שאין מי שיודע להוציאם ידי חובה, אלא יקראוה ללא טעמים כשאחד החיילים יקפיד שהקורא מדקדק באותיותיה.

טו. צירוף מגילת אסתר או חיילים
לרכב הנוסע בהיתר

א. ככלל, הצטרפות לרכב הנוסע בהיתר עלולה להיות כרוכה באיסורים כהבערה (בהפעלה מוגברת של המנוע), העברה מרשות לרשות, ויציאה מחוץ לתחום, ואפילו לא יהיה בה משום איסורים אלה (מהטעמים שהתבארו לעיל), עדיין יש להימנע מכך בשל עובדין דחול ומראית עין, ועל כן אין להצטרף בשבת לרכב הנוסע בהיתר לצורך שמיעת מגילה במוצ"ש, אלא יקראנה ביחידות. לעומת זאת, אין לחוש למראית עין בהעברת מגילת אסתר באמצעות רכב הנוסע בהיתר.

ב. יש להקפיד שהרכב ישאר תמיד בתוואי הסיור שהוגדר לו, ושהנסיעה והעצירה לצורך הבאת המגילה תתקיים אגב עצירה המיועדת ממילא למנוחת הלוחמים, או לביקורת בעמדה, ושלא יתבצע תאום באמצעי הקשר לצורך הבאתה.

ג. במקום שאין עירוב, יניחה ברכב לפני כניסת השבת, ואם הדבר לא נעשה, יטלטלה אל הרכב וממנו בדרכים המותרות (ראה פרק מד תשובות י-יב). במידה והרכב יוצא אל מחוץ לתחום, יקפיד להניח את המגילה ברכב במקום גבוה מי' טפחים מן הקרקע, ושאין בו שטח של ד' על ד' טפחים, וכגון שיתלנה בשקית בגובה ברכב, ועיין בתשובה הקודמת.

ד. כדי שהבאת המגילה בשבת לא תיחשב הכנה מקודש לחול, יש לעיין או ללמוד בה כבר בשבת. כמו כן, הכנת הקריאה בשבת לצורך מוצאי שבת מותרת, משום שקריאתה נחשבת ללימוד תורה בשבת.