פרק נד

א. חיוב חיילים (רווקים ונשואים) הלנים בבסיס, בהדלקת נרות חנוכה

חיילים רווקים אשכנזים הלנים בבסיס מוגדרים כדיירים שם, ומחויבים בהדלקת נרות חנוכה, ואילו חיילים ספרדים יוצאים בהדלקת החנוכיה שמדליקים עליהם בבית משפחתם, ואף אינם רשאים להדר ולברך על הדלקת חנוכיה במקום לינתם. חייל אשכנזי שלן בבסיס באופן עראי, כגון שנשאר לשמור בלילה ב'בסיס פתוח', אף שגם למנהג האשכנזים יוצא בהדלקת הוריו, מ"מ נכון שידליק בעצמו בברכה.

אמנם, חיילים שאין מדליקים עליהם בביתם חייבים בהדלקה, ועיין להלן (תשובה ה) האם יוצאים ידי חובה בהדלקה שבחדר האוכל.

לעומת זאת, לדברי הכל חייל נשוי יוצא בהדלקה של אשתו בביתם (ומ"מ חייל אשכנזי נשוי ראוי שיתכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו ולברך על הדלקת חנוכיה במקום לינתו, אך ראוי שידליק זמן מה קודם הדלקת אשתו, או שישמע את הברכות מאחר). ברם, אם אשתו אינה שוהה בביתם (כגון שנסעה לבית הוריה), למנהג הספרדים יש אומרים שהבעל (ואשתו) יוצא ידי חובה בהדלקת חמיו (אך מכיוון שהבעל אינו סמוך בפועל על שולחן חמיו, טוב שתתן מעט מעות לאביה), ויש אומרים שהבעל יכול להדליק בעצמו, ויש אומרים שאם מייחדים לה חדר, תדליק שם ותוציא את בעלה ידי חובה.

ב. חיוב הדלקת נרות לשוהה בימי החנוכה בשדה
או לן באוהל וברק"מ

חיילים השוהים בשדה ולנים תחת כיפת השמיים, ובאותה מידה חיילים המפליגים בספינה קטנה שאינה מקורה ושאין בה תנאי מגורים בסיסיים, פטורים מהדלקת נרות חנוכה (וישתדלו שידליקו עליהם בביתם או בבסיס). אמנם אם ישנם עשרה חיילים או יותר רשאים לקיים הדלקה ציבורית במקום כינוסם (עיין להלן תשובה יד).

לעומת זאת, חיילים השוהים במקומות הראויים למגורים, ואפילו רק למגורים ארעיים, כגון במאהל זמני, ברק"מ, או בביתני שמירה (ויש מקילים אף באהלי סיירים וסככות), ידליקו בברכה, אא"כ יוצאים בהדלקה שבבית משפחתם (כמבואר בתשובה הקודמת, ולעניין "ברכת הראייה", עיין להלן תשובה יב).

אגב יש להעיר, שבמיוחד במצבים אלה צריך להקפיד להניח את הנר במקום שיהיה ניכר שלא מדליקו לצורך תאורה.

ג. דיני הנר והחנוכיה הכשרים להדלקה

במקום צורך ניתן לאלתר ולהדליק בכל חומר בעירה שהוא (כגון שמן סויה, שמן מנועים וכד', ובתנאי שהאחראים יאשרו את השימוש בהם), ואפילו אינו דולק יפה, אולם יש להקפיד להדליק דוקא כדוגמת נר (המורכב משלהבת ופתילה השואבת מחומר הבעירה), אך אין יוצאים בהדלקת מדורה. על כן, לא ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת 'גוזניקים' וכד', ומקפידים גם שלא להדליק נרות סמוכים זה לזה, כך ששלהבותיהם מתאחדות. מטעם זה כתבו פוסקי דורנו שלא ניתן לצאת בהדלקת חנוכיה חשמלית.

מספר חיילים רשאים להדליק את נרותיהם במשטח אחד או אפילו בחנוכיה אחת, ובלבד שנרותיו של כל אחד ואחד ניכרים בפני עצמם. כמו כן, כדי שהנרות יהיו ניכרים יש להקפיד להדליק את כל הנרות מאותו חומר (ולא אחד משמן ואחד משעוה וכד').

ד. מקום ההדלקה בבסיס

במחנות הצבא יש להדליק את החנוכיה בחדר האוכל בזמן ארוחת ערב. עם זאת, באם ניתן הדבר, ראוי להדליק חנוכיה נוספת בפתח מבנה המגורים, ובאם המדובר במוצב קטן, סמוך לשער המוצב.

ה. יציאה ידי חובה בהדלקה המרכזית שנערכת בחדר האוכל

חיילים המתגוררים בבסיס ואין מדליקים עליהם בביתם, יוצאים ידי חובה בהדלקה המרכזית שנערכת בחדר האוכל (עם זאת, חיילים אשכנזים ראוי שיהדרו לברך על הדלקת חנוכיה לעצמם).

אף חיילים שלא מתאפשר להם להיות נוכחים בעת ההדלקה, כגון שנמצאים בזמן ההדלקה בסיור, או בשטחי האימונים (ואף חיילים שאינם חוזרים לבסיסם) יוצאים בהדלקה זו (ומ"מ ראוי שהמדליק יתכוון מפורשות להדליק עבורם).

ו. אפשרות הדלקת נרות
במקום ששוהה בו באופן זמני

חייל השוהה באופן עראי בזמן ההדלקה בבית אחרים, אינו יוצא בהדלקה שם ידי חובה, אולם אם הוא מתאכסן שם באותו היום, כגון חייל (אשכנזי) ששהה בשבת בחופשה בבית הוריו (אפילו מתעתד לצאת משם כחצי שעה לאחר הדלקת הנרות), נחשב המקום לביתו לעניין חנוכה, ויקיים שם את מצות ההדלקה.

ז. זמן הדלקת נרות לכתחילה ובשעת דחק

יש נוהגים להדליק את נרות החנוכה בשקיעת החמה, ורבים נוהגים להדליקם בצאת הכוכבים (לאחר תפילת ערבית). לא הדליק בזמן, ידליק במשך חצי השעה שלאחר מכן ("עד שתכלה רגל מן השוק"). עם זאת, רבים בימינו מקילים להדליק כששבים מעבודתם בשעה מאוחרת יותר (ואף כשיש בבית מי שידליק, דוחים את ההדלקה עד בוא ראש המשפחה), וסומכים על כך ששעת כלות רגל מהשוק מאוחרת יותר, וכן על כך שכיוון שמדליקים בתוך הבית, מותר להדליק אף לאחר כלות רגל מהשוק.

במקום צורך, כשמעריך שלא יתאפשר לו (או לשלוחו, כמבואר בתשובה הבאה) להדליק בזמן, כגון שיוצא לפעילות מבצעית קודם השקיעה ואין מי שידליק עבורו ביחידה בזמן, ניתן להקדים ולהדליק את החנוכיה מפלג המנחה.

בדיעבד, שלא התאפשר לו או לבני ביתו להדליק בזמנים הנ"ל, מדליק והולך כל הלילה, אלא שבמקרה כזה אינו רשאי לברך על ההדלקה אלא כאשר היא נעשית בנוכחות אחרים (אם כי הרוצה להדליק בברכה אף שלא בנוכחות אחרים, יש לו על מי לסמוך).

בכל מקרה יש להקפיד שהנרות יהיו ראויים לדלוק לכל הפחות חצי שעה, ובאם מדליקם מבעוד יום, ידאג שיהיו ראויים לדלוק לכל הפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים או השקיעה, כל אחד לפי מנהגו.

ח. הדלקת נרות חנוכה באמצעות שליח

מי שלא יתאפשר לו או לבני ביתו להדליק נרות בפירסום בביתו (כגון שיגיע לשם בשעה מאוחרת מאוד בלילה), רשאי למנות שליח שידליק עבורו, אך אין השליח רשאי לברך על ההדלקה אלא אם כן מדליק בנוכחות המשלח, ונכון שכשמברך השליח על נרותיו יכוון גם עבור חברו, ואח"כ ילך להדליקם בלא ברכה.

ט. שינוי מיקום החנוכיה לאחר הדלקתה

אסור להעביר את החנוכיה מהבית החוצה (ולהיפך), מפני שנראה כמטלטל את הנרות לצורך תאורה ולא ניכר שהודלקו לפירסום הנס, ולכתחילה יש להימנע גם מטלטולם באותו מקום בתוך חצי השעה של זמן המצוה, אך במקום צורך ניתן להקל בכך.

י. הדלקה מחודשת של נרות שכבו,
וכיבוי לאחר זמן המצוה

מותר לכבות את הנרות לאחר חצי השעה של זמן המצוה. יתרה מזאת, מעיקר הדין אף אין צריך לשוב ולהדליק את הנרות אם כבו לפני תום זמן המצוה, אלא אם כן כבו מחמת רשלנות (כגון שהדליקם במקום שהרוח נושבת), שאז עליו לשוב ולהדליקם בלא ברכה. אמנם למעשה ראוי לשוב ולהדליק גם אם כבו מעצמם שלא מחמת רשלנות.

יא. הדלקת נרות כשידוע שיהיה עליו לכבותם
בתוך זמן קצר

בדלית ברירה, כשיודע מראש שיהיה עליו לכבות את הנרות בתוך חצי השעה של זמן המצוה, ידליק נרות חנוכה בלא ברכה, ואם לא ידע שיצטרך לכבותם בתוך הזמן, כגון שנאלץ לצאת לפתע וחושש להשאיר את הנרות ללא השגחה, רשאי לכבותם ואינו צריך לחזור ולהדליקם לאחר מכן.

יב. מצות ראיית נרות חנוכה וברכה עליהם

חייל שלא מתאפשר לו כלל להדליק נרות חנוכה, ואף אינו יוצא בהדלקת אחרים (כגון חייל מילואים השוהה באימון בשדה, והוא רווק שאינו סמוך על שולחן הוריו, או נשוי שאשתו נסעה לבית הוריה, כך שאין מדליקים עליהם בביתם), צריך להשתדל לראות נרות חנוכה, ולברך עליהם 'שעשה ניסים' (וביום הראשון גם 'שהחיינו'), ואם בכל זאת התאפשר לו לאחר מכן להדליק נרות, נראה שיברך עליהם רק את ברכת 'להדליק נר של חנוכה'.

לעומת זאת, היוצא בהדלקת בני ביתו, או היוצא בהדלקת החנוכיה בחדר האוכל, צריך אמנם להשתדל לראות נרות חנוכה, אך לא יברך עליהם.

יג. דיני הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת

נוהגים להדליק חנוכיה בברכה בבית הכנסת (בין מנחה לערבית), כשיש שם מניין אנשים (ואף חיילות מצטרפות כשאין מניין חיילים, בפרט אם מאוחר יותר יתקבץ מניין חיילים), ומנהג רבים מהאשכנזים להקל ולהדליק בברכה גם כשאין מנין וידוע שיזדמן שם מניין לאחר מכן. אם לא הדליקו חנוכיה בביהכנ"ס בזמן ההדלקה, רשאים להדליקה אף בשעה מאוחרת יותר, אם מתקבצים לשם ללימוד משותף (וכ"ש כשמתכנסים לשם בשעת לילה מאוחרת לתפילת ערבית). במקום שמתקיימים מספר מניינים של תפילת מנחה, יש מפוסקי זמננו שהורו, שרק המנין הראשון ידליק בברכה, ויש מהם שהורו, שכל מנין ידליק חנוכיה, או שיתן כמות שמן שתספיק למנין האחרון. כמו כן, נהוג להדליק חנוכיה בביהכנ"ס (בלא ברכה) בעת תפילת שחרית.

במקום צורך ניתן להקדים ולכבות את החנוכיה בביהכנ"ס אף קודם תום זמן ההדלקה.

אין יוצאים ידי חובה בהדלקת החנוכיה בביהכנ"ס, עם זאת, המדליק בביהכנ"ס, אינו חוזר ומברך בביתו את ברכת 'שהחיינו' (ויש אומרים גם את ברכת 'שעשה ניסים'), אא"כ מוציא שם אחרים ידי חובה. לעומת זאת, המדליק בביהכנ"ס לאחר שכבר הדליק בביתו, או בחדר האוכל ביחידה, חוזר ומברך 'שהחיינו'.

יד. ברכה על הדלקת חנוכיה במסיבה יחידתית

נחלקו מפוסקי דורנו אם ניתן לברך על הדלקת חנוכיה במסיבות ובאירועים ציבוריים, שיש שהורו שניתן לברך על ההדלקה דוקא אם גם מתפללים שם, ויש שהורו שניתן לברך שם בכל עניין, וכן נוהגים בצה"ל (אם כי ודאי ראוי לחזר אחר מניין במקום ההדלקה). אמנם למעשה, אם המסיבה נערכת בחדר האוכל הבסיסי, ניתן בכל מקרה לברך על ההדלקה, תוך כוונה להוציא את חיילי הבסיס ידי חובה.

טו. הסתפקות בהדלקת נר אחד
כשבידו כמות מצומצמת של נרות

בשעת דחק ניתן להסתפק בהדלקת נר אחד לכל אחד מחיילי היחידה, או אף בנר אחד לכל יום, כעיקר הדין (וכל שכן שאשכנזים רשאים להסתפק במקום צורך בהדלקת חנוכיה אחת עבור כל בני הבית).

הנאלץ להסתפק בנר אחד בחלק מימי החג, רשאי להדליק חנוכיה בשאר הימים כרגיל.