פרק נג

א. הלולב

אורך הלולב: אורך שדרת הלולב (הענף עצמו ללא העלים שמעליו) צריך להיות לפחות ארבעה טפחים (32 ס"מ). בשעת דחק ניתן להסתפק גם בלולב שאורך שדרתו שלושה טפחים וחצי (27 ס"מ). (מותר לקצר את הלולב מלמטה לצרכי נוחות, ובלבד שישאר בו שיעור ארבעה טפחים).

לולב עקום: לולב עקום לאחוריו כדרך גידולו (דהיינו שהוא קעור לכיוון השדרה), כשר. לולב עקום לצדדים או לפניו (דהיינו ששדרתו קמורה) באופן הניכר לעין, פסול.

לולב עם 'כפתור': יש מהדרים לצאת בלולב שראשי העלים העליונים כפופים (שכן אז העלה האמצעי שמור וסגור), ויש מחמירים לדונו כלולב עקום. אף לשיטת המתירים אין להקל לכתחילה אלא כשמעט מהעלים כפופים, אבל לא כשרוב (או כל) ראשי העלים כפופים (ויש אומרים שגם המתירים לא הקלו אלא כשהעלה כפוף חלקית, ולא כשהוא כפוף לגמרי לצד מטה).

לולב מזגזג: רבים מתירים ליטול לולב שראשי עליו העליונים מזגזגים (כעין 'שלשלת').

לולב פתוח: לולב שעלהו האמצעי (התיומת) נפתח מעט, כשר. לולב שעלהו האמצעי נחלק לשניים לרוב אורכו, למנהג האשכנזים פסול ביום הראשון וכשר בשאר הימים (כשאין בנמצא לולב אחר), ולמנהג הספרדים, בשעת דחק הלולב כשר, כל עוד שלא נחלקו רוב עליו לרוב אורכן.

רבים מהדרים ליטול לולב סגור לגמרי ונמנעים מנטילת לולב פתוח מעט, מפאת החשש שהנענועים יגרמו לתיומתו שתיפתח לגמרי (וכן בגלל חשש 'הימנק'). הספרדים מעדיפים לולב המכוסה בקליפה יבשה חומה ('קורא').

'הימנק': לולב שעלהו האמצעי (התיומת) נפתח ואפילו מעט, אך ראשי העלים פונים בצורה בולטת לצדדים (כעין האות 'וי'), פסול.

תיומת לא סימטרית: לולב שעלי התיומת שלו אינם ברוחב שווה (כך שהאחד אינו מכסה לגמרי את השני), אם העלה הצר מכסה את רוב רוחבו של העלה השני, כשר. בדומה לזה לולב שעלי התיומת שלו אינם בגובה שווה (כך שהאחד נמוך מעט מחבירו), כשר.

לולב יבש: לולב שיבשו רוב עליו, פסול, ודוקא כשצבעו הירוק כלה לחלוטין. יש פוסלים אפילו יבש ראש העלה האמצעי של הלולב בלבד (ולא אם רק נצרב בשמש). עם זאת, ניתן להקל בזה אם ראש העלה אינו מתפורר מרוב יובש.

לולב קטום: לולב שנקטמו רוב עליו העליונים, פסול. לכתחילה אין ליטול גם לולב שנקטם רק העלה האמצעי שלו, אך אם נקטם מקצתו ואין לו לולב אחר, רשאי לברך עליו.

ב. האתרוג

גודל האתרוג: אתרוג הקטן משיעור כביצה (כ-60 סמ"ק), פסול.

ראוי לאכילה: האתרוג צריך להיות ראוי לאכילה. לכן, אתרוג של ערלה או שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות, פסול לברכה. אולם אתרוג שרוסס בחומרים מסוכנים שעתידים להתפוגג לאחר זמן, כשר.

לכתחילה ראוי להיזהר שהאתרוג לא יהיה מונח תחת מיטה שישנים עליה, משום רוח רעה השורה שם.

נקודות ובליטות: אתרוג שיש בחוטמו (חלקו העליון של האתרוג המשופע לכיוון הפיטם) שינוי מראה הניכר לעין (בראייה שטחית) שלא ניתן להסירו, כגון נקודה שחורה (ובכלל זה גם נקודה בצבע חום כהה הנוטה לשחור) או לבנה, או בליטה בעלת מראה מוזר ('חזזית'), פסול. בשאר האתרוג אין שינוי מראה פוסל אא"כ הוא ברוב שטח האתרוג או כשיש מספר שינויי מראה (למנהג הספרדים אפילו סמוכים זה לזה, ולמנהג האשכנזים דוקא כשפזורים על פני רוב שטח האתרוג או אפילו על פני רוב היקפו).

יש לציין ששינוי מראה בשושנה (הכתר שבראש הפיטם), בגלד של מקום הפיטם שנשר, בעוקץ, או אף בתחתית האתרוג סמוך לעוקץ, אינו פוסל. כמו כן גלדי שריטות באתרוג שהגלידו במהלך גידולו על העץ ('בלעטלאך') אינם נחשבים לשינוי מראה אלא נידונים כעור האתרוג (לכן נקודה שחורה עליהם פוסלת).

אתרוג שכתוצאה מלחץ חיצוני או התססה וכד' נוצר בו כתם אפור, חום או כתום, כשר.

למנהג האשכנזים שינוי מראה פוסל אף בשאר ימי החג. עם זאת, בדלית ברירה ניתן לחתוך אז את מקום השינוי (שכן אתרוג חסר כשר בשאר ימים).

אתרוג חסר: אתרוג שנחסר משהו מבשרו הלבן (ולא רק מהקליפה הירוקה), פסול ביום הראשון וכשר בשאר הימים (כשאין בנמצא אתרוג אחר). היה האתרוג ספק חסר, כשר אף ביום הראשון. אתרוג שניקב על העץ והגליד, כשר.

אתרוג שנחסר משהו מקליפתו החיצונית הירוקה, כשר, אא"כ השתנה צבע מקום הקילוף שאז דינו כשינוי מראה (ולעניין זה אף צבע חום נחשב לכתחילה לשינוי מראה).

נשברה פיטמתו: אתרוג שפיטמתו (הענף הקטן שבראשו) נשרה במהלך גידולו הטבעי והגליד, כשר (ויש מקפידים ליטלו דוקא כשיש במקום הגלד כעין גומה קטנה, שאז ידוע שהפיטם נשר כבר בקטנותו של האתרוג).

אתרוג שפיטמתו נשברה לאחר הקטיף, פסול ביום הראשון וכשר (כשאין בנמצא אתרוג אחר) בשאר הימים לנטילה (למנהג האשכנזים בלא ברכה ולמנהג הספרדים בברכה). אמנם אם נותר מעט ממנה בולט מעל האתרוג, או שספק אם ניטלה פיטמתו במהלך הגידול או לאחר הקטיף, רשאי אף לברך עליו בשאר הימים. אתרוג שרק שושנתו (כעין כתר בראש הפיטם) נשברה והפיטם קיים, כשר, אם כי האשכנזים מחמירים בזה כשיש לו אתרוג מובחר יותר.

נשבר עוקצו: אתרוג שעוקצו (הענף הקטן שבתחתיתו המחברו לעץ) נעקר, פסול ביום הראשון וכשר בשאר הימים (כשאין בנמצא אתרוג אחר), אך אם העוקץ נשבר כך שמעט ממנו נותר במקומו, כשר.

ג. ההדס

אורך ההדס: אורך בד ההדס (ללא העלים שמעל הענף) צריך להיות לפחות שלושה טפחים (24 ס"מ). בשעת דחק ניתן להסתפק בהדס שאורכו שני טפחים וחצי (20 ס"מ).

הדס 'משולש': צריך שכל שלושה עלים מההדס יצאו מהענף בנקודה אחת ('קן' אחד). יש מקפידים שעוקצי שלושת העלים יהיו מקבילים לגמרי זה לזה ויצאו מהענף בדיוק באותו גובה, ויש מקילים שדי שתהיה נקודה חופפת בין בסיסי העוקצים ואפילו עוקץ אחד יוצא מעט גבוה מחבירו כך שרק תחתיתו מקבילה לראש העוקץ השני.

משולש ברובו: לכתחילה צריך שההדס יהיה משולש לאורך כל שלושת הטפחים העליונים, ולמעשה אם רובו משולש שם, ואפילו בדילוג, כשר (ויש מצריכים שיהיה רוב הניכר, כשני טפחים).

הדס 'עבות': יש מקפידים ליטול הדס שעליו רצופים ומחפים את כל הבד (שראשו של כל עלה מגיע לעיקרו של העלה שמעליו ואינם משאירים בו מקום מגולה), ויש אף המהדרים שיהיו עליו זקופים וצמודים לענף ולא נוטים לצדדים. ויש שאין מדקדקים בכל זה.

נשרו עליו: הדס שנשרו ממנו מקצת עלים, כשר (ואפילו נשרו העלים מראשו ונשאר ראש הבד חשוף), אולם אם נשרו ממנו עלים עד שירד משיעור משולש ברובו, פסול.

הדס יבש: לכתחילה אין ליטול הדס שהעלים שבראשו יבשו, אך בדלית ברירה ניתן להקל בכך (ואז נכון להסיר את אותם עלים).

הדס שרבים מעליו יבשו אינו יוצא מכשרותו אא"כ העלים התייבשו כל כך עד שגם כלה מראה ירקותם וגם מתפוררים מרוב יובש, ואף אז אינו נפסל אם נשארו שלושה עלים לחים בראשו היוצאים מאותו מקום.

הדס קטום: לכתחילה אין ליטול הדס שראש הבד נקטם, אך בדלית ברירה ניתן להקל בכך כשהעלים שבראשו מסתירים את הקטימה.

ד. הערבה

סימני הערבה: גבעול אדום (או חום, או ירוק שעתיד להאדים), עלים ארוכים וצרים, קצוות העלה חלקות ולא משוננות (אם כי ערבה בעלת שיניים קטנות, כשרה).

אורך הערבה: אורך בד הערבה (ללא העלים שמעל הענף) צריך להיות לפחות שלושה טפחים (24 ס"מ). בשעת דחק ניתן להסתפק גם בערבה שאורכה שני טפחים וחצי (20 ס"מ).

ערבה קטומה: ערבה שנקטם ראשה (ראש הבד שלה), פסולה. לכן יש מהדרים לקחת ערבה שמלבלב בראשה עלה צעיר ('לבלוב'), כדי לוודא שאיננה קטומה.

ערבה יבשה ושנשרו עליה: ערבה שיבשה עד שכלה מראה ירקותה ורוב עליה נפרכים, או שנשרו רוב עליה (בין מאליהם בין ע"י אדם), פסולה. לעומת זאת, ערבה שעליה כמושים או שנשרו מקצת עליה (וכל שכן שעליה נגועים, מעופשים או אכולים), כשרה (אם כי במקום שהערבות מצויות ראוי להחמיר בכך).

ה. סדר אגידת הלולב

מצוה מן המובחר לאגוד יחד את ההדסים והערבות עם הלולב. רבים אוגדים את המינים הללו באמצעות 'קוישיקלאך' או 'טבעות' העשויות מענפי לולב, אך באותה מידה ניתן להשתמש בגומיה וכד' או להסיר עלה מתחתית הלולב ולקשור אותם באמצעותו (אלא שאם אוגדם כך ביו"ט צריך להקפיד שלא לקושרם בקשר גמור אלא רק בקשר 'עניבה'). בכל מקרה אין האגידה מעכבת את קיום המצוה.

נוהגים לאגוד את המינים כך ששדרת הלולב תבלוט לכל הפחות לגובה כעשרה ס"מ מעל ההדסים והערבות, וההדסים יבלטו מעט מעל הערבות. האשכנזים מניחים שלושה הדסים בימין הלולב (כאשר שדרת הלולב כלפי פניו) ושתי ערבות בשמאלו. ואילו הספרדים מניחים הדס אחד על השדרה, ושני הדסים ושתי ערבות משני צדדיו, הדס וערבה מימין והדס וערבה משמאל.

ו. ארבעה מינים שאולים

בימי חול המועד ניתן לקיים את מצות הנטילה גם במינים ששאלם מחבירו, ואילו ביום הראשון אין יוצאים ידי חובה אלא במינים שלו, שנאמר 'ולקחתם לכם' ודרשו חז"ל 'משלכם'.

חייל שאין לו ביום הראשון סט של ארבעת המינים משלו, יכול לקיים את המצוה בסט של חבירו, בתנאי שהחבר יתנם לו במתנה גמורה. ניתן גם לתת את הסט ב'מתנה על מנת להחזיר', כך שיזכה בהם מחבירו לצורך המצוה, ויחזירם לו בסוף השימוש.

ארבעת המינים המסופקים ע"י הרבנות הצבאית לבתי הכנסת היחידתיים יועדו מראש לזכייה על ידי כל משתמש. על כן ניתן לקיים בהם את המצוה ללא חשש, רק יש להגביהם מראש לשם קנייה, ואחר כך לברך עליהם. לאחר השימוש יש להחזירם לטובת הזוכה הבא.

ז. נטילת ארבעת המינים

מצות הנטילה: מצוה ליטול את ארבעת המינים בברכה בכל יום משבעת ימי החג (מלבד בשבת).

נשים פטורות מנטילת ארבעת המינים, ככל 'מצות עשה שהזמן גרמן', אך נשים רבות נוהגות ליטול (אשכנזיות בברכה, ואילו רבות מהספרדיות בלא ברכה).

זמן הנטילה: מצות הנטילה לכתחילה מהנץ החמה ומצוותה כל היום. בדיעבד שנטל משעלה עמוד השחר יצא, ובשעת דחק ניתן ליטול בברכה כבר מעלות השחר, וכן בשעת 'בין השמשות' (בין השקיעה לצאת הכוכבים, מלבד בביה"ש של ערב שבת חוה"מ ושמחת תורה), אלא שמחמת הספק אין לברך לאחר השקיעה, למעט הספרדים הנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף, שרשאים לברך עליו ביום טוב אך לא בחול המועד.

עיקר מצות הנטילה בעת אמירת ההלל (כדי לנענע ב'הודו' ו'הושיעה'), לפיכך נוהגים לברך על הנטילה סמוך להלל (יש מהדרים לברך על הנטילה בסוכה, לפני התפילה או לפני ההלל). במקום צורך ניתן לומר את ההלל בלא ארבעת המינים, ולקיים את מצות הנטילה במועד אחר (לפני או אחרי התפילה).

אופן הנטילה: נוטלים את אגודת הלולב ביד ימין כששדרתו כלפי הנוטל, ואת האתרוג בשמאל כשהעוקץ (הענף הקטן שבקצה הפרי) כלפי מעלה (ויש הנמנעים מלאחוז את האתרוג בשעת הברכה), ומברכים 'על נטילת לולב' (ובפעם הראשונה גם 'שהחיינו'). לאחר מכן הופכים את האתרוג, מצמידים אותו ללולב ומנענעים את ארבעת המינים לכל רוחות השמיים.

טעה ואחז את הלולב בשמאל ואת האתרוג בימין, יצא ידי חובה, ואעפ"כ טוב שיחזור ויטול כראוי בלא ברכה. אדם 'שמאלי' ('איטר') למנהג האשכנזים נוטל את האתרוג בימין ואת הלולב בשמאל, וראוי שלאחר הנטילה יחליף ביניהם, ואילו למנהג הספרדים נוטל ככל אדם.

חציצה: בשעת הנטילה מקפידים לאחוז ישירות בלולב ללא חציצה. היתה ידו חבושה בתחבושת, אם ניתן להסירה לזמן קצר, עדיף שיסירנה בשעת הנטילה, ואם לא ניתן להסירה, הרי היא בטלה כלפי היד ויכול ליטול את הלולב בברכה (במיוחד ניתן להקל בזה כשהחציצה אינה מוחלטת, כגון כשאצבעותיו מגולות).

אכילה לפני נטילת לולב: אין לאכול קודם נטילת לולב. חייל שלא מתאפשר לו ליטול לולב בבוקר והרעב מטריד אותו, ישתדל להסתפק באכילה קלה של מיני מזונות עד שיעור 60 סמ"ק, ולכל היותר עד שיעור 240 סמ"ק (כשיעור קביעות סעודה). עם זאת, פשוט שאם נצרך לאכול כדי שיוכל להתאמן כראוי, וכל שכן בשל נסיבות מבצעיות, רשאי לאכול אף יותר מהשיעור הנ"ל, אך יבקש מחבירו שיזכירנו בהמשך היום ליטול את הלולב.

נמצא אחד המינים פסול: נטל ד' מינים ולאחר מכן הוברר לו שהיה חסר שם אחד המינים או שהיה פסול, אם יש ברשותו מאותו המין, ישוב ליטלו לאלתר ויברך עליו בפני עצמו (שאם היה חסר לו הדס, יברך עליו 'על נטילת עץ עבות', ועל ערבה יברך 'על נטילת ערבה'), ואם אין אותו המין מצוי אצלו והגיע לידיו רק לאחר זמן, יטול את ד' המינים מחדש בברכה.

ח. יציאה מחוץ לתחום והסתייעות בגוי
לצורך נטילת ארבעת המינים

א. אסור לבצע פעולות הכרוכות באיסורים כלשהם כדי ליטול ד' מינים, ועל כן ככלל אין לצאת אל מחוץ לתחום בכדי להגיע לישוב קרוב לצורך נטילתם. אמנם, חייל שנמצא במקום שאין בו ד' מינים, והמקום הסמוך שיש באפשרותו לנוטלם בו נמצא מחוץ לתחום שבת (960 מטר), יניח קודם החג או השבת 'עירוב תחומין' (=מזון שתי סעודות במרחק של עד 960 מ' ממקומו) ובכך רשאי להרחיק 960 מ' נוספים ממקום העירוב (ראה פרק מו תשובות א-ב).

ב. לעומת זאת, לחיילים שחל עליהם דין 'מחנה היוצא למלחמה' (ראה פרק מו תשובה ג) מותר לצאת אל מחוץ לתחום שבת ברגל אף למרחק של 12 ק"מ, ובדלית ברירה אף למרחק גדול מזה לצורך נטילתם.

ג. כאשר יו"ט ראשון של סוכות חל בחול, ונבצר ממנו להגיע רגלית למקום שבו יוכל ליטול ארבעת המינים, (כגון שהזמן דחוק, או שההליכה במקום עוין מסוכנת), מותר לנסוע עם גוי לשם כך בתוך תחום שבת, (ולחייל המשתייך לכח שחל עליו 'דין מחנה' כנ"ל, אף מחוץ לתחום י"ב מיל).

ד. כאשר יום טוב ראשון חל בשבת, ואין באפשרותו להגיע ביום ראשון של חוה"מ למקום לולב, אעפ"כ אסור לומר לגוי להסיעו לשם כך בשבת, היות שלא התירו אמירה לנכרי לצורך מצוה כשהדבר כרוך באיסור תורה.

ה. בשבת חלים כל דיני הוצאה מרשות לרשות, וטלטול חפצים למעלה מד' אמות בכרמלית, ואף ביום טוב קיימות הגבלות מסויימות (ראה פרק ס תשובה ג), ממילא אין היוצאים רשאים לשאת חפצים עימהם (ובכלל זה נשק, פלאפון, חפצי מצוה כגון מחזור, טלית וכדומה, במידה שאלו לא יימצאו להם במקום אליו הם הולכים), אלא באופן שהותר לטלטל חפצים מחוץ לתחום (ראה פרק מו תשובה ד) ומחוץ לעירוב (ראה פרק מד תשובות י-יב).

ו. חייל שלא השיג ארבעת המינים עד כניסת החג, מותר לשולחם אליו ביו"ט ברכב עם גוי אפילו חוץ לי"ב מיל, ויש לבקש מהגוי שיכניסם בעצמו למקום שהוא רשות היחיד.

ולצורך רבים מותר (בדלית ברירה) לשולחם עם נהג גוי, אף ביום טוב ראשון שחל בשבת, אלא שאז ישתדל לאמר לנכרי בערב שבת להביאם בשבת, ואם לא אמר לו מערב שבת, אעפ"כ מותר לשולחם ברכב גם בשבת (אף מחוץ לתחום י"ב מיל). ומכל מקום ישתדל לומר לגוי שיאמר לגוי אחר להביאם.

ז. מאחר שהלולב והערבות נחשבים בשבת למוקצה מחמת גופו, יקפיד לטלטלם אל הרכב וממנו על ידי גוי, וכשאין באפשרותו לטלטלם על ידו, יטלטלם בעצמו בדרכים המותרות (כמבואר להלן בתשובה הבאה), וכמו כן, במקום ללא עירוב יכניסם ויוציאם מן הרכב על ידי גוי, ובהיעדרו, יעשה זאת בעצמו (כמבואר בתשובה הבאה).

ט. טלטול וצירוף ד' מינים או חיילים
לרכב הנוסע בהיתר

א. ככלל, יש להימנע מהצטרפות לרכב הנוסע בהיתר משום עובדין דחול ומראית עין. ברם למעשה, כאשר החייל שמצטרף חמוש ובקי בתרגולות הסיור, כך שניתן להחשיבו תוספת כח לכח הסיור, מותר לו להצטרף לרכב הנוסע בהיתר לצורך מצוה.

ב. חייל שאינו לוחם ואינו נחשב תוספת כח לכח הסיור, רשאי להצטרף (בדלית ברירה) לרכב סיור (כבד) ביו"ט לצורך נטילת ארבעת המינים, כשהרכב נע בתוך מחנה מגודר, ונראה שיש להקל בזה אף בנסיעה בתוך העיר.

ג. אמנם, לרכב שנוסע בהיתר, שגובהו מעל עשרה טפחים מן הקרקע, מותר להצטרף ביום טוב לצורך קיום מצות ארבעת המינים, (כשהוא יושב על מושב הרכב ולא על משטח הרכב, כגון של משאית), אף שהרכב יוצא מחוץ לי"ב מיל.

ד. אין לחוש למראית עין בהעברת ארבעת המינים מינים ברכב שנוסע בהיתר, ויש להקל בהבאתם ביו"ט גם כשהוצאתם מרשות לרשות אינה לצורך היום (ראה פרק ס תשובה ג).

ה. בדלית ברירה, כשנוצר מצב שניתן להביא את ארבעת המינים רק בשבת לצורך נטילתם בחול המועד, אזי אם אין במקום עירוב, יניחם ברכב לפני כניסת השבת, ואם לא הניחם ברכב לפני שבת, מאחר שהלולב, הערבות וההדסים נחשבים למוקצה, יטלטלם אל הרכב וממנו על ידי גוי.

ו. כשיודע מערב שבת שלא יוכל לטלטלם בשבת על ידי גוי, הרי מאחר שבשבת נחשבים הלולב, הערבות וההדסים למוקצה מחמת גופו, יכניס לנרתיק הלולב (לפני כניסת השבת) דבר שאינו מוקצה החשוב לו בשבת יותר מהם, כך שיוכל לטלטלם מדין בסיס לדבר האסור והמותר, ובמקום ללא עירוב, יטלטלם אל הרכב וממנו בדרכים המותרות (ראה פרק מד תשובות י-יב) ואם לא עשה זאת, אסור לטלטלם בשבת.

ז. כמו כן, יש להקל (בדלית ברירה) בהבאתם בשבת לצורך נטילתם בחול המועד, גם מצד גדרי איסור הכנה מקודש לחול.

ח. במידה והרכב יוצא אל מחוץ לתחום, יקפיד להניחם ברכב במקום גבוה מי' טפחים מן הקרקע, ושאין בו שטח של ד' על ד' טפחים.

ט. פשוט שיש להקפיד שהרכב ישאר תמיד בתוואי הסיור שהוגדר לו, ושהעצירות לצורך הבאת ארבעת המינים יתבצעו אגב העצירות המיועדות ממילא למנוחת הלוחמים, או לביקורת בעמדות השונות, ושלא יתבצע תאום באמצעי הקשר לצורך הבאתם.

י. דגשים הלכתיים לתפילה בסוכות

הקפת הבימה: לאחר נטילת הלולב ואמירת הלל נוהגים להביא ספר תורה לבימה ולהקיפו עם ארבעת המינים תוך אמירת 'הושענות' (מי שאין לו לולב אינו מקיף). בכל יום משבעת ימי החג מקיפים פעם אחת, חוץ מבשבת (ולמנהג האשכנזים, בשבת, פותחים את ארון הקודש ואומרים 'הושענות' בלי להקיף), וב'הושענא רבה' מקיפים שבע פעמים, ואם אין לולב יקיפו בהושענא רבה בערבה.

לכתחילה אין לערוך את ההקפות בלא מניין ובלא ספר תורה, אולם כשאין מניין או כשאין ספר תורה, יניחו תנ"ך על הבימה ויקיפוהו, וכשמתפללים במקום שאין בו בימה, יניחוהו על כסא ויקיפוהו.

ליל הושענא רבא: נהגו לעסוק בתורה בליל 'הושענא רבא', ויש נוהגים לקרוא את כל ספר דברים וספר תהילים. החושש שאם ישאר ער כל הלילה לא יוכל להתפלל למחרת כראוי, ילמד כפי יכולתו, וכל שכן שעל העוסק בפעילות מבצעית לישון כראוי בכדי לאגור כח למשימותיו.

חייל ספרדי שהיה ער כל הלילה נוטל ידיו בבוקר בלא ברכה, ולאחר מכן מברך ברכות התורה וברכות השחר. לעומת זאת, חייל אשכנזי שהיה ער כל הלילה מתחייב בנטילה בברכה לאחר שעושה צרכיו בבוקר קודם התפילה, אומר ברכות השחר מלבד ברכות 'אלהי נשמה' ו'המעביר שינה' שיוצא בהן ע"י שמיעה מאחר (ויש מקילין שאם אין לו מי שיוציאנו, רשאי לברכם בעצמו), וכן אינו מברך ברכות התורה אלא אם ישן קודם לכן שינת קבע ביום, ואם לא ישן, יצא בשמיעת הברכה מאחר (עיין בהרחבה בעניין זה בפרק א תשובה א, בפרק ג תשובה א, ובפרק ד תשובה ד).

חבטת הערבות: לאחר אמירת ה'הושענות' נוהגים ליטול חמש ערבות כשרות כרוכות יחד ולחובטן בקרקע. במקום צורך ניתן להסתפק אף בערבה אחת לצורך החבטה. כמו כן, במקום צורך רשאים מספר חיילים לחבוט את אותה אגודת ערבות בזה אחר זה. לכתחילה יש להשתמש בחמש ערבות חדשות לחבטה, אך כאשר אין ערבות חדשות, ניתן לקחת מהערבות האגודות עם הלולבים.

קיצור התפילה בשעת דחק: בשעת דחק ניתן להימנע מהקפת הבימה ואף לדלג על אמירת ה'הושענות' (וב'הושענא רבה' להסתפק בנטילת הערבות וחבטתן בלבד, ואם אין עיתותיהם בידיהם רשאים גם להימנע מכך). מלבד זאת, חיילים שזמנם דחוק, או שנאלצים להתפלל ללא סידור או בחושך ואינם זוכרים כראוי את נוסח התפילה, מספיק שיזכירו ב'אתה בחרתנו' את שמו של היום ויחתמו ב'מקדש ישראל והזמנים'. חיילים הנתונים בדוחק גדול יאמרו רק ברכות השחר וקריאת שמע ויטלו לולב.

פרידה מן הסוכה: בגלל חביבות המצוה, יש שנהגו להוסיף לאכול ולשתות מעט בסוכה סמוך לצאת החג, ולומר: 'יהי רצון שכשם שזכינו לישב בסוכה זו, כן נזכה לישב בסוכת עורו של לויתן'.

השלכת ארבעת המינים לאשפה: לאחר החג מותר להשליך את ארבעת המינים לאשפה, אך יש להיזהר מהשלכתם דרך ביזיון. לכן, יש לעוטפם קודם לכן בשקית אטומה וכד'. יש נוהגים לשמור את ארבעת המינים לסגולה, ולהשתמש בהם לאפיית מצות ולביעור חמץ.

יא. דגשים הלכתיים לשמחת תורה

ישיבה בסוכה בשמיני עצרת: אין אוכלים בסוכה בשמיני עצרת, שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוות. החפץ מסיבה כלשהי לאכול בכל זאת בסוכה בשמיני עצרת, צריך להסיר סכך בשיעור ד' על ד' טפחים או לפרוס סדין וכדומה בשיעור זה תחת הסכך או מעליו, כדי שיהיה ניכר שרצונו לבטל ממנה שם סוכה. במידה והתעורר צורך במהלך שמחת תורה לשבת בסוכה, יעשה היכר אחר שאינו יושב בסוכה לשם מצוה, כגון שיכניס לתוכה ציוד שאין דרך להכניסו לסוכה משום כבודה.

חיילים שיוצאים לפעילות בערב שמחת תורה, בין פלג המנחה (שעה ורבע לפני השקיעה) לשקיעה, ינהגו כדלהלן: לא יקבלו יום טוב בתפילה, לא יעשו קידוש וסעודה בזמן זה, אלא יאכלו בסוכה כבשאר ימות החג, ולאחר מכן יקבלו עליהם יום טוב בתפילת ערבית מספר דקות לפני השקיעה, ואם יתאפשר להם יקדשו ויסעדו במהלך הלילה סעודת יום טוב. כאשר לא ניתן להתפלל במהלך הפעילות, או שלא ניתן לסעוד כראוי סעודת יום טוב, יקבלו את החג בתפילה לאחר פלג המנחה, יקדשו ויאכלו בסוכה בלי לברך 'לישב בסוכה'.

'שהחיינו' בקידוש: בשמיני עצרת מברכים 'שהחיינו' בקידוש של הלילה, מפני ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו.

הקפות: נוהגים לערוך שבע הקפות עם ספרי התורה בלילה וביום, ויש מקיפים את התיבה כשעליה ספר תורה. לדעת רבים אין לערוך הקפות בלא מניין ובלא ספר תורה, אם כי יש שכתב שניתן לערוך את ההקפות גם בלא מניין. בשעת דחק ניתן לדלג על ההקפות.

קריאת התורה: מוציאים שלושה ספרי תורה לצורך הקריאה (בראשון קוראים 'וזאת הברכה', בשני 'בראשית' ובשלישי 'מפטיר'). רבים נוהגים להעלות לתורה את כל המתפללים (ולצורך זה קוראים את 'וזאת הברכה' מספר פעמים). ברם, במקום צורך ניתן להימנע מכך.

חיילים שיש להם שני ספרים בלבד, יגללו בתום הקריאה את השני ל'מפטיר' (אמנם אם יכולים לדאוג לגלול את הספר הראשון ל'מפטיר' בזמן שקוראים בשני, יקראו 'מפטיר' מהראשון).

יש נוהגים לקרוא בתורה ג' קרואים בליל שמחת תורה אחר ההקפות. חיילים שיימצאו בפעילות ביום שמחת תורה, ניתן להעלותם לתורה בליל שמחת תורה ואף להעלות חתן תורה וחתן בראשית כנהוג ביום (אולם אין להעלות מפטיר והפטרה).

תפילת הגשם: בתפילת מוסף של שמיני עצרת מתחילים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בברכת 'מחיה המתים'. אין מתחילים לומר 'משיב הרוח' אלא לאחר שהוכרז על כך בציבור, לפיכך המתפלל ביחידות ישתדל לאחר ולהתפלל מוסף בשעה מאוחרת, ואם מקדים להתפלל לפני תפילת הציבור שבביהכנ"ס הסמוך למקומו, אומר 'מוריד הטל'.