פרק נא

א. דגשים הלכתיים לערב יום כיפור

נוהגים לעשות כפרות בערב יום כיפור וליתנם לאחר מכן לצדקה, וכן נוהגים לטבול במקווה, או לכל הפחות לשפוך על הגוף תשעה קבין מים (כ-13 ליטר, כשלוש דקות מקלחת). חייל שמתאפשר לו לטבול רק מספר ימים לפני ערב יוכ"פ, טוב שיטבול במועד שיתאפשר לו וגם יטיל על עצמו תשעה קבין בערב יוכ"פ.

מלבד כל זה חשוב לזכור להתוודות במנחה קודם סעודה מפסקת, להדליק נרות בברכה סמוך לכניסת הצום, וכן להדליק קודם לכן נר גדול (כגון 'נר נשמה') לצורך ההבדלה במוצאי היום, שכן בהבדלה שבמוצאי יוכ"פ מברכים דוקא על נר שדלק במהלך כל היום, או על נר שהודלק ממנו.

מצוה להרבות בסעודה בערב יוכ"פ (ויש אומרים שמצוה זו מוטלת גם על מי שיודע שלא יתאפשר לו לצום). כמו כן, מותר מעיקר הדין לחזור ולאכול אף לאחר סעודה מפסקת, כל זמן שלא קיבל על עצמו את התענית בצורה מפורשת. אמנם, אם דעתו לאכול לאחר סעודה מפסקת, ראוי לכתחילה להתנות על כך מראש קודם ברכת המזון.

ב. אכילה ושתייה בנסיבות מבצעיות ביום כיפור

א. חיילים הפועלים בשטח האויב ועשויים להיכנס ללחימה ללא התראה מוקדמת, יאכלו וישתו כהרגלם.

ב. חיילים העוסקים במשימות ביטחון שוטף, וכן חיילים העלולים להיות מוזעקים ללחימה ללא התראה מוקדמת שתאפשר להם לאכול כדי להתאושש מהצום ולשוב לכשירות מבצעית, יתחילו לצום, ורק אם יחושו בהמשך התענית שהצום פוגע בתיפקודם, יאכלו וישתו לשיעורין.

אכילה לשיעורין פירושה אכילת מאכל בנפח כ-30 סמ"ק (כנפח קופסת גפרורים) ושתיית משקה בשיעור פחות ממלוא לחי אחת של פיו (והוא כ-40 מ"ל באדם בינוני, כתכולת פקק מימייה, או כתכולת ארבעה פקקי בקבוק שתייה קלה).

לכתחילה ישהה לפחות תשע דקות בין שתייה לשתייה או בין אכילה לאכילה, ובדלית ברירה יקצר את השהות ביניהם מעט ככל הניתן עד לשהות של שתי דקות. אם אין באפשרותו לשהות אפילו כשיעור זמן זה, לעניין אכילה רשאי לאכול ברציפות כשיעור הדרוש לו, ולעניין שתייה ישתדל לכל הפחות לשהות כחמש שניות בין שתייה לשתייה, ואם גם זה לא מתאפשר לו, ישתה כדרכו. בכל מקרה אין צורך לשהות בין אכילה לשתייה, שכן שיעוריהם אינם מצטרפים זה לזה. לאחר שאכל ושתה לשיעורין בכמות הנדרשת לחזרתו לכשירות, אינו רשאי להוסיף לאכול ולשתות.

ג. חיילים העוסקים בפעילות צבאית שייתכן שלא יהיה באפשרותם למלא את תפקידם כראוי תוך כדי צום, כגון חיילים העוסקים במשימות אבטחה במחנות עורפיים, תצפיתניות, תורני חמ"ל, מכונאים העוסקים בהשמשת כלי רק"מ וכלי טיס, וכד', ישקלו בכובד ראש את אופי הפעילות ורמת הריכוז והמוכנות הנדרשת מהם, כמו גם את תנאי האקלים באותו איזור ואת העומס הפיזי המוטל עליהם לצורך ביצוע המשימה, ותהיה אחריותם על ביטחון הציבור לנגד עיניהם בשעה שיחליטו האם לאכול ולשתות לשיעורין במהלך התענית.

ד. חיילים העשויים להיכנס ללחימה רק בהתראה ממושכת קודם לכן, כגון לוחמים הנמצאים בתקופת אימונים, צוותי השתלטות והתערבות שהסבירות להפעלתם נמוכה, מחויבים לצום, אך ידאגו מראש שתימצא בהישג ידם מנת מזון ושתייה, כך שבמידת הצורך יוכלו להפסיק מיידית את הצום ולחזור לכשירות מבצעית.

ה. חיילים שבשל נסיבות מבצעיות, מעריכים שלא יוכלו להשלים את הצום, יעדיפו לאכול ולשתות לשיעורין מתחילת הצום, מאשר לצום מספר שעות בתחילתו ולאחר מכן לאכול כדרכם.

ו. מי שצם עליו להשתדל להמצא במקום מוצל, כדי שלא להגיע למצב של 'שבירת הצום' ולסכנת התייבשות, או להשתדל להשתבץ בפעילות המתבצעת בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות כדי שיוכל להשלים את התענית.

ז. חייל שנאלץ לאכול ביום כיפור (ואפילו חל בשבת) אינו מקדש ואינו בוצע על לחם משנה, ואם הוא אוכל לשיעורין, אינו מברך ברכה אחרונה על אכילתו (אלא אם אכל כזית בארבע דקות שאז יברך ברכה אחרונה). ואם לא הסיח דעתו ולא עקר ממקומו מאז שברך ברכה ראשונה בתחילת האכילה, אף אינו חוזר לברך לפני האכילות הנוספות.

ח. האוכל לחם לשיעורין צריך ליטול ידיים כהרגלו בכל השנה (שאין זו רחיצה לתענוג האסורה ביום כיפור), אך מאחר שאוכל פחות מכביצה אינו מברך על נטילה זו.

ט. הנאלץ לאכול ביום כיפור לחם כדרכו, מוסיף 'יעלה ויבוא' בברכת המזון (ואם יום כיפור חל בשבת, גם 'רצה'), אולם אם שכח, אינו חוזר. מספר חיילים הנאלצים לאכול ביום כיפור כדרכם, יימנעו מסעודה משותפת כדי שלא תחול עליהם חובת זימון (כפי שהתבאר לעיל פ"כ תשובה ו), ואם אכלו ביחד לא יצטרפו לזימון.

י. חייל שאכל בצום בשל נסיבות מבצעיות ולאחר מכן מתאפשר לו לצום בשארית היום, ישלים תעניתו.

ג. רחיצה ביום כיפור

אסור לרחוץ ביום כיפור, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור, אולם מותר לרחוץ אבר שדבק בו לכלוך (ובמקרה קיצון גם זיעה שמעיקה עליו מאוד), ובלבד שתהא כוונתו רק לצורך הנקיון, ושיקפיד לסיים את הרחיצה מייד לאחר שהתנקה (מטעם זה, נוטלים ידיים ביום כיפור בבוקר רק עד סוף קשרי האצבעות).

אגב יש להוסיף שאין להשתמש בדאודורנט ביום כיפור.

ד. נעילת נעלי עור במקום צורך ביום כיפור

אסור לנעול נעלי עור ביום כיפור. על כן, חיילים שאין להם צורך מיוחד לנעול נעלי עור, יסתפקו בנעילת נעלי גומי (והדבר מוסדר אף בפקודת מטכ"ל 34.0202). עם זאת, חיילים שההימנעות מנעלי עור עלולה לגרום להם צער, כגון שעושים את דרכם במקום שתנאי ההליכה בו קשים, ואפילו לדבר רשות, וכל שכן חיילים שנעילת נעלי גומי עלולה לפגוע במוכנותם המבצעית, או לגרום לכוחות הבט"ש לחשוב שהתבצעה חדירת מחבלים על כל המשתמע מכך, ינעלו נעלי עור.

ה. דגשים הלכתיים לתפילות יום הכיפורים

א. מתעטפים מבעוד יום בטלית בברכה. המאחר להתעטף בטלית לאחר השקיעה, מתעטף בלא ברכה, (ואם מסתפק אם כבר הגיע זמן בין השמשות, יתעטף בברכה).

ב. מנהג רבים מהאשכנזים לומר 'תפילה זכה' קודם 'כל נדרי', והספרדים נוהגים לומר אז את הפיוטים 'לך אלי תשוקתי' ו'שמע קולי'. יש אומרים שמי שנבצר ממנו לומר תפילות אלו לפני השקיעה, יאמר לכל הפחות "חטאתי עויתי ופשעתי", כדי להיכנס ליום הקדוש מתוך תשובה.

ג. מקפידים לומר תפילת 'כל נדרי' מבעוד יום, אולם אם התעכבו, רשאים לאומרה גם בלילה.

ד. יש נוהגים לדלג בברכות השחר על ברכת 'שעשה לי כל צרכי', הואיל ואסור בנעילת הסנדל, ולכן יש מהאשכנזים שנהגו לברכה במוצאי הצום לאחר שנעל מנעליו, אך למנהג הספרדים יברכה בברכות השחר, היות שנתקנה על מנהגו של עולם, וכן משום הרגילות לנעול נעליים שאינם מעור.

ה. נזהרים להתחיל תפילת מוסף קודם זמן מנחה (חצי שעה לאחר חצות היום), ומ"מ גם אם הגיע זמן מנחה אין להקדים מנחה למוסף.

ו. מנהג רבים להשתחוות מספר פעמים במהלך סדר העבודה שבחזרת הש"ץ של מוסף. נזהרים לפרוס דבר החוצץ בינו (או לכל הפחות בין פניו) לרצפת אבן, וברצפת קרמיקה אינו צריך לחצוץ.

ז. מקפידים להתחיל תפילת נעילה כשלושת רבעי שעה לפני השקיעה, כדי שהש"ץ יספיק לסיימה מבעוד יום, וגם הכהנים יספיקו לעלות לדוכן קודם חשיכה (אמנם אם בדיעבד נמשכה התפילה לזמן בין השמשות, רשאים הכהנים לשאת כפיהם עד שלוש עשרה דקות וחצי לאחר השקיעה).

בשעת הדחק יכול להתחיל תפילת נעילה אף לפני פלג המנחה (יותר משעה ורבע לפני השקיעה) ובתנאי שיסיימה בתוך החצי שעה הסמוכה לשקיעה.

ח. מי שהתפנה להתפלל בסוף היום יעדיף להתפלל מנחה על פני נעילה, ואין 'תשלומין' לתפילת נעילה.

ו. סדר התפילה לנאלץ להתפלל ביחידות ביום כיפור

חייל שנאלץ להתפלל ביום כיפור בלא מניין, יתפלל את התפילות כסידרן כולל וידוי (בתפילת לחש וכן יחזור ויתוודה לאחריה, להשלים לעשרה וידויים) וסליחות (מלבד י"ג מידות שעליו לאומרן בניגון ובטעמים, כאדם הקורא בתורה), ורשאי אף להוסיף את הפיוטים שנוהגים להוסיף במהלך התפילות ובחזרת הש"ץ, ולומר גם את סדר העבודה (ואף להשתחוות בתפילה זו, אם מנהגו בכך), (ויש אומרים שרשאי אף לומר 'כל נדרי'), ורק יימנע מחלקי התפילה המחייבים מניין, כחזרת הש"ץ וקריאת התורה.

אגב יש להעיר, שאף חיילים שאין מצוי להם ספר תורה יאמרו 'כל נדרי'.

ז. קיצור תפילות יום הכיפורים בשעת דחק

חיילים שאין באפשרותם להתפלל את תפילות יום הכיפורים בשלימותן, רשאים לדלג על תוספות הפיוטים שבתפילות (כגון הפיוטים 'ונתנה תוקף' ו'א-ל נורא עלילה') ואף על 'סדר העבודה', ויסתפקו בעיקר התפילה הכוללת קריאת שמע וברכותיה (בערבית ושחרית), תפילת עמידה בלחש עם וידוי בסופה, חזרת הש"ץ עליה (כמתכונתה בלחש) עם סליחות ווידוי באמצעה, וקריאת התורה (בשחרית ומנחה). כמו כן, רשאים הם לקצר את הסליחות ולומר כל פעם רק קטע קצר של הסליחה ולאחריו י"ג מידות (עם 'א-ל ארך אפיים' או 'א-ל מלך').

בשעת דחק ניתן גם לקצר את הוידוי ולהסתפק באמירת "חטאתי עויתי ופשעתי" בלבד, וכן ניתן לקצר את הסליחות ולהסתפק באמירת י"ג מידות (עם 'א-ל ארך אפיים' או 'א-ל מלך') פעם אחת. בדלית ברירה ניתן להסתפק ב'חזרה מקוצרת' (שהש"ץ אומר בקול רק את ג' הברכות הראשונות עם קדושה) בכל אחת מהתפילות, ולאחר מכן ממשיכים כולם בלחש (וכשיש בקהל כהנים, אומר הש"ץ בקול 'רצה', והכהנים נושאים את כפיהם), ובדלית ברירה ניתן גם לדלג על קריאת התורה.

אגב יש להעיר שגם מי שנאלץ לאכול כדרכו ביום כיפור, מתפלל את כל התפילות, ואף רשאי לעלות לתורה בתפילת שחרית (הואיל והקריאה בה נקבעה מחמת חשיבות היום), ואף לעבור לפני התיבה (כשאין חייל שיודע להתפלל כראוי, או כשכל החיילים אינם צמים בשל סיבה מבצעית).

לעומת זאת ראוי שלא יעלה לתורה במנחה (לפי שיש לחוש שהקריאה בה נובעת מחמת התענית), ואם הוא כהן אינו רשאי לשאת את כפיו, אלא אם הוא כהן יחידי (וכשיש כהן אחד שצם, רשאי לשאת עמו כפיים, כדי שתתקיים המצווה מן התורה לכל הדעות). ברם, יש לציין שהאוכל 'לשיעורין' נידון כמתענה לכל דבר.

ח. דיני הבדלה במוצאי יום כיפור

בשונה מברכת הנר במוצאי שבת, במוצאי יום כיפור מברכים דוקא על 'נר ששבת', דהיינו נר שדלק בהיתר במהלך יום כיפור (דהיינו שהודלק מערב יום כיפור, או שהודלק ביום כיפור לצורך פיקו"נ), או על נר שהודלק ממנו. במקום צורך, למנהג האשכנזים ניתן לברך גם על אור חשמלי של נורת להט. על כן, חייל אשכנזי שאין לו 'נר ששבת' יוכל לברך על תאורה כזו שהודלקה מערב יום כיפור (או על תאורה כזו שהודלקה במהלך יום כיפור לצרכים בטחוניים), אך חייל ספרדי לא יברך. ויש אף מקילים שכשאין לו 'נר ששבת' רשאי בדלית ברירה לברך על נר שהודלק מאש שהודלקה במוצאי יום הכיפורים.

אגב ראוי להזכיר הלכות נוספות בעניין הבדלה במוצאי יום כיפור: א. אין לברך על היין בשעה שיש לחם או מיני מזונות לפניו (מפאת דיני קדימה בברכות). על כן, יש להקפיד להביאם לשולחן לאחר ההבדלה, או לכסותם במפה בשעת ההבדלה. ב. אין מברכים על הבשמים במוצאי יום כיפור, ומנהג הספרדים להימנע מברכה עליהם אף במוצאי יום כיפור שחל בשבת. ג. במקום צורך ניתן להבדיל קודם תפילת ערבית (ראה פרק לה תשובה יג). ד. מי שלא מתאפשר לו להבדיל, רשאי לשתות מים (ובמקום צורך מבצעי גם לאכול) לאחר שיאמר 'ברוך המבדיל' (ראה פרק לה תשובה ב). ה. מי שנבצר ממנו להבדיל במוצאי יום כיפור רשאי להבדיל עד למחרת בשקיעה, ואם טעם קודם שהבדיל, למנהג הספרדים אם מבדיל ביום יבדיל בלא שם ומלכות.