נספח ב

א. כלים שניתן ושלא ניתן להכשירם

מפורש בתורה שניתן להגעיל כלי זהב, כסף, נחושת, ברזל, בדיל ועופרת שבלעו איסור בדרך בישול, ומכאן למדו גם לשאר כלי מתכות כאלומיניום ונירוסטה שניתן להכשירם ע"י הגעלה, וכן מועילה הגעלה לכלי אבן, כלי עץ (ללא סדקים), עצם ועור.

ב. כלי חרס, חרסינה, קרמיקה ופורצלאן

מפורש בתורה שלא מועילה הגעלה להפליט את האיסור הבלוע בכלי חרס. אבל אם השתמשו בהם בצונן, ניתן להכשירם בהגעלה או בעירוי שלושה ימים במים צוננים.

במקום הפסד מרובה ובצירוף צדדים נוספים להקל, ניתן להכשיר כלי פורצלאן שהשתמשו בהם בחמין, על ידי הגעלה שלוש פעמים, וכשנאסרו באיסור דרבנן, או על ידי עירוי מכלי ראשון (שנפסק הקילוח), או בכלי שני, כגון אם הניחו בצלחת העשויה מפורצלאן בשר חם שלא נמלח והוא הפסד מרובה, ניתן להכשירם על ידי עירוי רותחים שלוש פעמים.

לדעת המשנה ברורה וחלק מהאחרונים, לכלי חרס המצופה עופרת או בדיל, אין מועילה הגעלה, משום שכאשר השתמש בכלי זה בחמץ חם, נבלע החמץ גם בחרס שתחת העופרת ושוב אינו נפלט ממנו לעולם (למעט אם השתמש בו בכלי שני). ולדעת חלק מהאחרונים מועילה לו הגעלה משום שדינו כשני כלים הנוגעים זה בזה, אף שהם מהודקים, שאין הבליעה יוצאת מאחד לשני ללא רוטב, ורק לכלי חרס המצופה זכוכית לא מועילה הגעלה, מכיוון שהזכוכית והחרס שניהם ממין אחד (מהחול), ונעשים כגוש אחד, והבליעה עוברת לחרס, וכן סתימת השולחן ערוך. אבל לכלי חרס המצופה ברזל מועילה הגעלה, משום שדינם כשני כלים שהבליעה אינה עוברת לתוך החרס.

כלי חרס שהשתמשו בהם בצונן, כשמכשירם בערוי שלושה ימים במים צוננים, ימלא את הכלי במים על כל גדותיו למשך עשרים וארבע שעות רצופות או יותר, ואחר כך ישפכם וימלאם שנית כנ"ל לעשרים וארבע שעות או יותר, ושוב ישפכם וימלאם לעשרים וארבע שעות וישפכם. ואם נשארו המים כמה ימים בכלי ולא שפכם, עלו לו המים ליום אחד, וכן אם שפכם לפני שעברו עליהם עשרים וארבע שעות, לא עלו לו אותם המים כלום.

למעשה אין להכשיר בצה"ל כלי חרס.

ג. כלי זכוכית

לדעת השו"ע ולמנהג רבים מהספרדים כלי זכוכית אינם צריכים הכשרה, ודי להם בשטיפה והדחה משום שאינם בולעים, ואף המחמירים יכולים לשנות מנהגם ולהקל ללא התרה. ואילו לדעת הרמ"א ולמנהג האשכנזים, אם רוב תשמישם בחמין לא ניתן להכשירם, ואם רוב תשמישם בצונן, אין להגעילם לכתחילה.

למנהג האשכנזים, אם השתמשו בטעות בכלי זכוכית שלא הוגעל, אם רוב תשמישו בצונן וידוע שלא השתמשו בו בחמין בתוך מעת לעת, המאכל מותר בדיעבד, אך אם רוב תשמישו בחמין, המאכל אסור אף בדיעבד.

למנהג האשכנזים, אם השתמשו בכלי זכוכית שהוגעל, בדיעבד המאכל מותר, וכתבו הפוסקים שבשעת הדחק, כאשר אין לו כלים אחרים, ניתן לכתחילה להכשיר כלי זכוכית בהגעלה או בהשריית ג' פעמים, אך אין להשרותו מייד לאחר מכן במים צוננים (כפי שנהוג בכלי מתכת), מחשש שיתפוצץ.

ד. כלי פיירקס ודורלקס

נחלקו הפוסקים בדעת השו"ע והרמ"א. בדעת השו"ע (שכלי זכוכית אינם צריכים הכשרה) יש שהורו להצריכם הגעלה לפסח ולשאר איסורים, מכיוון שמשתמשים בהם בחמין בכלי ראשון, ויש שהורו שדינם כשאר כלי זכוכית ודי להם בשטיפה והדחה. ובדעת הרמ"א (שלכלי זכוכית לא מועילה הגעלה), יש שהורו שלאלו תועיל הגעלה וטוב להגעילם ג' פעמים, ויש שהורו, שמועילה להם הגעלה לפסח בשעת הדחק בלבד, ולשאר איסורים אף לכתחילה, ויש שהורו שכלי פיירקס המשמשים לאפייה, צריכים ליבון ולא ניתן להכשירם.

למעשה, ניתן להכשיר בצה"ל כלי פיירקס ודורלקס בהגעלה, וראוי להגעילם שלוש פעמים.

ה. כלי אמאייל

נחלקו גדולי הפוסקים אם ניתן להגעיל כלי אמאייל. יש שאסרו להכשירם מחשש שציפוי האמאייל הוא חרס, יש שהתירו להכשירם בהגעלה, היות שנתברר להם שציפוים של כלים אלו מתכתי, ויש שהצריכו להכשירם בליבון קל.

כיום ברור שכלים אלו עשויים מאבקת זכוכית, ועל כן למנהג השולחן ערוך והספרדים ניתן להקל ולהכשירם בהגעלה, וטוב שיגעילם שלוש פעמים (ואף שבמקום שצריך הגעלה ג' פעמים נדרש להחליף את המים בין הגעלה להגעלה, מכל מקום בנידוננו שהצורך להגעיל ג' פעמים הוא רק על הצד היותר טוב, ניתן להגעילם באותם המים), ואילו למנהג האשכנזים יש להחמיר ככלי זכוכית, ואין אפשרות להגעילם.

ו. כלי פלסטיק, ניילון, בקליט, פורמייקה, פיברגלס וגומי סינטטי

ניתן להגעיל כלים אלו, אך מכיוון שיש מגדולי הפוסקים שהורו שלא מועיל להגעילם, ראוי להחמיר שאף בדיעבד אם הגעילם כשהם עדיין בני יומן, שלא להשתמש בהם עד שיחלפו עשרים וארבע שעות מזמן בליעת האיסור.

ככלל, כלים שניתן להגעילם אך קיים חשש שבהכנסתם למי ההגעלה יתקלקלו, אין מועיל להגעילם, מחשש שמתוך שיחוס עליהם לא יגעילם כהלכתם (למעט אם משתמשים בהם בכלי שני, שהחשש שמא יחוס על הכלי לא נאמר עליהם). ואף אם אומר שאינו חושש לקלקול הכלי ועבר והגעילו, יש שאסרו להשתמש בו, ויש שהקילו, ומכל מקום המאכל מותר באכילה.

למעשה, אין להכשיר בצה"ל כלי שיש בו חלקים מודבקים מעץ, פלסטיק ובקליט, כמו גם כלי הגשה מחומרים אלו כשיש בהם חריצים עמוקים.

ז. הגעלת כלים

כלים שבאו במגע עם חמץ במהלך בישול באמצעות משקים, כסירים, וכל שכן כלים שבאו במגע עם חמץ בכלי שני, כצלחות או סכו"ם, מועילה להם הגעלה במים רותחים.

כאשר מגעיל את הכלים לפני זמן איסור חמץ, אין צורך מעיקר הדין להמתין עשרים וארבע שעות טרם ההגעלה, כי בזמן זה החמץ מותר ונחשב נ"ט בר נ"ט דהיתרא. עם זאת, כתב הרמ"א שלפני ההגעלה יש להמתין מעת לעת משעה שהשתמשו בהם בחמץ, כדי שאם יגעיל כלי בשר וחלב כאחד לא יאסרו זה את זה, או מחשש שיגעילו בטעות בכל ימות השנה כלים שבלעו איסור גמור בלא להמתין מעת לעת.

לאחר ההמתנה מנקים את הכלים היטב שלא תישאר שום ממשות חמץ דבוקה בהם, משום שבכח הגעלה להפליט טעם הבלוע בכלי ולא לסלק ממשות איסור הדבוקה בו (אך אין צורך להסיר את צבעי הסימון), ואם הגעילו בלא שניקהו היטב, ההגעלה אינה מועילה.

אמנם, אם ביממה שקודם ההכשרה בישלו בכלי מאכלי פרווה שאינם חמץ, ניתן להקל להגעיל את הכלי בלא להמתין יממה נוספת.

למעשה, נהגו ברבנות הצבאית שלא להגעיל כלים שהם בני יומן (דהיינו שלא חלפו עשרים וארבע שעות מזמן שהשתמשו בהם לחמץ). על כן, יש להמתין מעת לעת טרם ההגעלה, משום שכאשר מגעיל כלי שהוא 'בן יומו' צריך שכמות מי ההגעלה תהיה פי שישים מדפנות הכלי, כדי שטעם החמץ שייפלט למים ייבטל בשישים, שאם לא כן ייאסרו מי ההגעלה הרותחים, ייבלעו בכלי ויאסרוהו. ומאחר ואין בני אדם בקיאים לשער יותר מפי שישים מדפנות הכלי, אם יגעילו כלים שהם בני יומן, יביא הדבר לתקלה.

כאשר מגעיל כלי שאינו בן יומו, אין צריך שיהיה במי ההגעלה פי שישים כנגד דפנות הכלי, משום שהטעם הבלוע בכלי פגום, וכשייפלט טעם זה למי ההגעלה לא יאסור את המים, ולכן אף אם יחזרו המים ויבלעו בכלי אין הכלי נאסר.

כלים שחושש שיש בחריציהם (שבתוך הכלי) חמץ ולא ניתן לנקותם, ילבנם ליבון קל (ראה להלן) לפני הגעלתם (ואם כבר הגעילם ילבנם לאחר מכן), כדי שתישרף ממשות החמץ שבתוכם. אם אינו יכול ללבנם, אזי, בפירורי חמץ המצויים בין להב הסכין לקת, שאינם דבר ממשי, ישפוך עליהם חומר פוגם כאקונומיקה, סבון, נפט וכדומה, ימתין מעט שהסכין תתיבש, ויגעיל את הסכין, ובשאר כלים ייוועץ ברב היחידה כיצד לנהוג.

אין לחוש לממשות חמץ הדבוקה תחת החלודה שבדופן הכלי מבחוץ, ורק כשחושש לממשות חמץ תחת החלודה בדופן הפנימית של הכלי, עליו לשפשפה או ללבנה ליבון קל, אבל אם אין החלודה אלא כעין כתם בלבד, אין לחוש לזה כלל.

לאחר ניקוי הכלים, מכניסים ומשהים אותם מעט בסיר מים מבעבע העומד על האש או על גבי גוף חימום חשמלי. חשוב לשים לב שהכנסת הכלי לא ציננה את המים, והם ממשיכים לבעבע בשעה שהכלי בתוכם, ובכלים שעיקר שימושם בכלי שני אין הדבר מעכב.

אם המים נעכרו מרוב הכלים שהוגעלו בהם, חובה להחליפם במים חדשים, ובדיעבד שלא החליפם יש להקל. מייד לאחר ההגעלה נוהגים להדיח את הכלים במים קרים, וכלים שיש חשש שיינזקו כתוצאה מהכנסתם מייד למים קרים, ימתין עד שיצטננו ואז ידיחם במים קרים. בדיעבד אין הדחה זו מעכבת, ובשעת הדחק אין צורך בהדחתם בקרים.

כלי שאי אפשר להכניסו כולו למֵי ההגעלה, ניתן להגעילו בשלבים, דהיינו שיכניס חלקו האחד לתוך מי ההגעלה ואחר כך ישטפנו במים קרים, יהפכנו ויכניס את חלקו השני וישטפנו בקרים.

כאשר מגעיל מספר כלים ביחד, יקפיד שבשעת ההגעלה לא יגעו הכלים זה בזה, כדי לאפשר הגעת מי ההגעלה לכל מקום בכלי. כמו כן, כאשר מגעיל כמות גדולה של סכו"ם, ינערם היטב עד שברור שמי ההגעלה עברו בכל צדדי הכלים, וכשאוחז כלי בצבת, יזיזנה ממקום אחיזתו בכלי בשעת ההגעלה, או ירפה מעט אחיזתו בכלי, כדי לאפשר הגעת המים לכל מקום. גם כשמגעיל כלי באופן זה, נהגו לשוטפו מייד לאחר מכן במים צוננים.

סירים גדולים שאין אפשרות להכניסם לסיר אחר ולהגעילם בו, יושבתו לעשרים וארבע שעות, ינוקו היטב, ימולאו במים ויורתחו על האש עד שיגלשו (בכדי לזרז את התהליך, כדאי לכסות את הסיר במהלך הרתיחה. כמו כן, ניתן לחמם מצקת וכד' על גבי אש, ולהכניסה, כשהיא רותחת, למֵי הסיר המבעבעים).

בשעת הדחק ניתן להגעיל כלים גם אם לא חלפו עשרים וארבע שעות, ובתנאי שכמות מי ההגעלה תהיה פי שישים מדפנות הכלי, או שיערבו במֵי ההכשרה חומר שיפגום את טעמם (כסבון חריף, או חומר מריר), כך שכאשר ייפלט הטעם שבכלי למים, ייפסל מאכילת אדם וייבטל ממנו שם איסור, ואף אם יחזרו וייבלעו מי ההגעלה בכלי, לא יאסרו אותו.

ח. ליבון קל

כשם שניתן להכשיר את הכלים הנ"ל בהגעלה, כן ניתן להכשירם בליבון קל, דהיינו, בחימום הכלי (באמצעות מבער גז) עד שאם יגע קש, חוט דק, או נייר טישו בדפנותיו, יישרף (שיעור חום של 200-250 מעלות), ובשעת הדחק ניתן להקל ולהכשיר בחום של יד סולדת (71 מעלות).

כשמלבנים כלים אין צריך להמתין עשרים וארבע שעות משעה שבישלו בהם חמץ, ואף אין צריך לנקותם תחילה, שכן בשונה מהגעלה המועילה רק להפליט את הטעם הבלוע בדפנות הכלי, הליבון שורף את כל מה שדבוק בכלי.

אם הלכלוך או החריצים שחושש שיש בהם חמץ מצידו השני של הדופן, עליו לנקותו היטב לפני הליבון, משום שלמרות שגם הצד השני של הדופן יגיע לחום שאם יגע בו קש יישרף, מכל מקום אין בכח חום זה לשרוף חמץ בעין הדבוק בכלי.

ניתן להכשיר כלי בליבון קל (בעיקר אם הכלי אינו בן יומו), גם באמצעות הכנסתו לתנור אפייה נקי, אלא שאז יש לנקותו היטב קודם לכן (מכיוון שבאופן הכשרה זה, אין האש עצמה על הדופן, וממילא אם יש חמץ בעין לא יישרף), ולאחר מכן להכניסו לתנור הבוער בחום המירבי למשך חצי שעה לפחות. בשיעור זמן כזה הכלי מתחמם מאוד, וכאשר יוציאנו מן התנור וימתח על דופנו החיצונית והפנימית חוט דק (או יניח עליהן טישו) יינתק החוט מחמת החום.

כלי שעלול להתקלקל על ידי ליבון קל, אי אפשר להכשירו באופן זה, מחשש שיחוס על הכלי ולא ילבנו כהלכתו. אם הכלי יתקלקל מעט, אין לחוש שלא ילבנו היטב ויכול להכשירו בליבון, ואם ידוע שכלי זה מתקלקל מאד בליבון, לא התירו ללבנו אף שהוא לא יחוס עליו. אם עבר וליבנו, הכלי אסור בשימוש (ואם בישלו בו שאר איסורים חוץ מחמץ, בשוגג המאכל מותר, ובמזיד המאכל אסור כדין מבשל במזיד בכלי שאינו בן יומו, ובמקום הפסד מרובה יש להקל גם כשבישל במזיד).

ניתן גם לשלב בין דרכי ההכשרה השונות, וללבן את חלקי הכלים שקשה לנקותם, ואז להגעילם.

ט. עירוי מכלי ראשון

מקומות שיש לחוש שנשפך או ניתז עליהם חמץ מכלי ראשון, כגון שַׁיִש וכיורים, עגלות הגשה, או שולחנות אוכל, ינוקו היטב, יושבתו לעשרים וארבע שעות, ולאחר מכן יוכשרו, לכתחילה באמצעות עירוי מים רותחים (מכלי ראשון או מכלי שני) על גבי אבן או מוט ברזל שלובנו באש (מחשש שהונח דבר גוש רותח על גבי השיש או השולחן), שיונחו על גבי כל נקודה ונקודה במשטח המוכשר.

במידה ואין מוט ברזל מלובן, יש לבצע את ההכשרה מכלי ראשון בלבד, כגון מקומקום חשמלי. אמנם, אם על האש ישנו סיר מים רותחים, ושואבים ממנו בעזרת קנקן השוהה בסיר למספר שניות, דין הקנקן כדין כלי ראשון, וכך המנהג בצה"ל.

חשוב להקפיד שהמשטח שרוצה להכשיר יהיה יבש, כדי שלא יצטננו המים שמערה עליו. כמו כן יקפיד לערות ישירות על כל מקטע במשטח, ולא לערות במקום אחד ולהסתפק בכך שהמים זורמים משם אל שאר המשטח. אם המשטח אותו הוא מכשיר משופע, יערה תחילה על המקום הנמוך ולאחר מכן על המקום הגבוה, משום שאם יגעיל מלמעלה למטה, יצננו המים שזבו מלמעלה את מי ההגעלה במקום הנמוך והמשטח לא יוכשר.

י. ליבון חמור

כלים הבאים במגע עם חמץ באמצעות צלייה ואפייה, כתבניות אפייה, טוסטר וכד', לא ניתן להכשירם באמצעות הגעלה, אלא באמצעות 'ליבון חמור', דהיינו, בהבערתם באש עד שיאדימו מרוב חום, או עד שאם יכו בהם במוט ברזל יותז מהכלי ניצוץ מחמת המכה. למעשה, הבערה כזו כמעט ואינה אפשרית לביצוע, כך שככלל לא ניתן להכשיר כלים כאלו, למעט שיפודים, רשת צליה וכד' שאינם מתקלקלים בליבון חמור.

בשעת הדחק, אפשר להכשיר כלי שבלע בשיעור חום הפחות מחום שניצוצות ניתזים ממנו (הטעון ליבון חמור), בשיעור חום גבוה, אף שלא יגיע לכך שיאדים מרוב חום, משום שהכלל 'כבולעו כך פולטו' נאמר לפי חלק מהפוסקים גם לגבי ליבון חמור.

כלים שבלעו על ידי האור, אם הגעילם או ליבנם ליבון קל ובישל בהם, במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב אין האוכל נאסר, ובשעת הדחק שאינו יכול להכשירם בליבון חמור, יכול (באישור רב היחידה) להכשירם בליבון קל ובהגעלה אף לכתחילה. לכן, ניתן בשעת הדחק להכשיר תבניות אפייה של תנור, אם מכניסים אותן לתנור בחום הגבוה ביותר. וכן גסטרונומים שלעיתים משתמשים בהם לבישול ולאפייה בתנור, ולעיתים להגשת מאכלים קרים או נוזליים, ניתן במצבים מסוימים להכשירם בליבון קל, בהתאם לדרך השימוש בהם.

יא. הכשרת תנור

לדעת חלק מהפוסקים ניתן להקל ולהכשיר תנור בליבון קל מכמה טעמים: א. משום שאין אופים עליו ממש אלא בתבניות, ולכן גוף התנור אינו צריך ליבון חמור. ב. נקיונו קודם ליבונו באמצעות חומר כימי חריף פוגם את ממשות החמץ. ג. השימוש בו אינו באש ממש אלא בגחלת של מתכת, ודי בליבון קל בחום גבוה מעט מהחום שרגילים להשתמש בו. ד. לדעת כמה ראשונים חמץ נחשב ל'התירא בלע' שדי לו בליבון קל.

לאור זאת, הכשרתו נעשית על ידי נקיונו באופן מוחלט באמצעות חומר כימי (כספריי תנורים), והפעלתו (לאחר המתנה עשרים וארבע שעות) על החום המירבי למשך כשעה וחצי. בדיעבד כשלא ניקה את התנור, או בשעת הדחק כשלא ניתן לנקותו או להמתין מעת לעת, ניתן להקל ולהכשירו בתוך מעת לעת. לכתחילה טוב לפני ההפעלה בחום המירבי ללבנו בתוכו בעזרת מבער במשך מספר דקות בכל פינותיו.

יש להדגיש, שתבניות אפייה הבאות במגע ישיר עם החמץ טעונות ליבון חמור, דבר שיקלקל אותן בוודאות, ועל כן אין להשתמש בהן בפסח, אם לא בשעת הדחק וכפי שצוין לעיל.

ביחידה שניתן להימנע משימוש בתנור במהלך החג, לא יכשירוהו (משום שלעיתים נבלע חמץ בגוף התנור כתוצאה מגלישת מיני המאפה שבו, מה שמצריך ליבון חמור, וכן בשל הקושי לנקותו בחריציו), אלא ימכרוהו במכירת חמץ, יסמנוהו במדבקה ויעטפוהו בניילון וכדומה.

יב. הכשרת מיקרוגל

הכשרת המיקרוגל נעשית באמצעות המתנה עשרים וארבע שעות משעה שהשתמשו בו בחמץ, נקיונו באופן מוחלט, והפעלתו עם כוס מים בתוכו עד שהמים ירתחו וחלל התא יתמלא באדים (בנוסף, יש לערות מים רותחים על צלחתו). בשעת דחק ניתן להימנע מהמתנת עשרים וארבע שעות, ובלבד שיערבו במֵי ההכשרה חומר שיפגום את טעמם.

יש מסתפקים אם בכלל ניתן להכשיר מיקרוגל, ולכן גם לאחר ביצוע פעולות אלו (או במידה שלא התאפשר כלל להכשירו), יש לחמם בו מאכלים רק לאחר שעטפום היטב בעטיפה אטומה, ומומלץ להקפיד על שתי עטיפות מחשש שהעטיפה תיקרע או תיפתח.

יג. שימוש בכלי שלא הוכשר

לכתחילה אסור בכל ימות השנה לבשל בסיר שבלוע בו טעם אסור, גם אם אין הכלי בן יומו, מחשש שיטעו וישתמשו בו כשהוא בן יומו. ואם ידע שבסיר בלוע טעם אסור ובכל זאת בישל בו, קנסוהו חכמים ואסרו את המאכל למבשל ולמי שנתבשל עבורו, אך אם שגג ובישל בו, המאכל לא נאסר בדיעבד.

אם טעה ובישל בפסח בכלי של חמץ, לדעת השו"ע המאכל מותר באכילה, היות שהטעם הבלוע בדפנותיו פגום, אך לדעת הרמ"א המאכל אסור באכילה, משום שאף חמץ כלשהו ואף כשהוא פגום אוסר את התערובת. אמנם אף לדעת הרמ"א ניתן להקל במה שבישל בכלי לפני כניסת החג.

המבקש להשתמש בצונן בכלי חמץ שלא הוכשר, רשאי להקל בכך באופן ארעי. לכן, המתארח בפסח בביתו של מי שאינו שומר כשרות, רשאי לשתות בכוס מים קרים, או לאכול מאכל כשר צונן שהונח בכלי שלא הוכשר.

יד. הכשרת כלי על פי תשמישו החמור

לדעת השו"ע אופן הכשרת כלי נקבע לפי רוב תשמישו (אם לא השתמשו בו באופן החמור בעשרים וארבע השעות האחרונות). לכן כלי שהשתמשו בו לעיתים בכלי ראשון, אך ברוב הפעמים משתמשים בו בכלי שני, הכשרו בכלי שני. וכן אם השתמשו בו לעיתים באמצעות צלייה או אפייה, אך על פי רוב משתמשים בו בכלי ראשון, הכשרו בכלי ראשון (ואף למנהג האשכנזים ניתן להכשירו בליבון קל, ואם חושש לקלקול הכלי כתוצאה מליבון קל, נחשב הדבר לדיעבד ואפשר להכשירו כרוב תשמישו בכלי ראשון). בדומה לזה, אם השתמשו בכלי לעיתים בכלי ראשון ועל פי רוב משתמשים בו בצונן, הכשרו בצונן.

ברם, לדעת הרמ"א אופן ההכשרה נקבע לפי השימוש החמור. לכן כף המשמשת לאכילת מרק בכלי שני, שלעיתים בוחשים בה בתבשיל שעל האש, הכשרה בהגעלה בכלי ראשון. למעשה, לכתחילה יש להכשיר כלים לפסח על פי שימושם החמור (וכיום המנהג להכשיר את כל הכלים בכלי ראשון שעל האש, כדי לצאת מחשש שמא השתמשו בו בכלי ראשון שעל האש ושכחו זאת), ובדיעבד או בשעת הדחק על פי רוב תשמישם.

טו. הכשרת ידיות כלים

מעיקר הדין, חובה להגעיל את הכלי כולו, לרבות הידיות, אף שאינן באות במגע ישיר עם החמץ. אמנם, אם ישנו קושי בהכנסת הכלי כולו למי ההגעלה, ניתן להסתפק בהגעלה (או בליבון) בגוף הכלי, ובעירוי מים רותחים על הידיות.

כלי שלא הוגעלו ידיותיו, התבשיל מותר בדיעבד, אלא שאם התבשיל נגע ישירות בידיות, ראוי להחמיר ולאוסרו.

טז. כלי ראשון, שני ושלישי

הגעלת כלים נחוצה לכל כלי שהשתמשו בו למזון חם. כלי שבושל בו מזון על האש (או בתנור וכדומה) מוגדר "כלי ראשון", ויש להכשירו על פי הכללים המפורטים עד כה. כך גם דינו של כלי שתשמישו ב"עירוי", כלומר שמוזגים לתוכו את המזון מכלי ראשון שהיה על האש. "כלי שני" הוא כלי שלא בא במגע ישיר עם האש, כגון סכו"ם או צלחות, שלא מחממים בהן את המזון ישירות באש (ואם מערים את המזון מכלי ראשון ישירות לצלחת, הכשרה בערוי מכלי ראשון).

לדעת הרמ"א, מחמירים לדון כלי שני ככלי ראשון. לכן, למנהג האשכנזים סכו"ם או צלחות שתשמישם בכלי שני, זקוקים להגעלה בכלי ראשון, ואילו כלי חרס שהשתמשו בו בכלי שני אינו ניתר בהגעלה.

לדעת השולחן ערוך ניתן להכשיר כלי שני על ידי כלי שני, כלומר לשפוך מים רותחים מסיר שהורתח על גבי האש אל סיר אחר, ובסיר השני לבצע את ההגעלה. האחרונים העירו, שאף לדעת הרמ"א מדובר בחומרה, ועל כן בדיעבד אם השתמשו בפסח בכלי שני (שאינו בן יומו) של חמץ שלא הוגעל, התבשיל מותר.

כאשר מדובר על כלי שלישי או רביעי, כגון אם מזגו את המזון מן הסיר לצלחת מרכזית, ומן הצלחת המרכזית הועבר המזון לצלחות האישיות, למנהג רוב האשכנזים אף בזה לכתחילה נדרשת הגעלה בכלי ראשון, ובדיעבד אם השתמשו בלא הגעלה, המאכל מותר.

יז. כלי שמשתמשים בו למאכל ומשקה צונן בלבד

למנהג האשכנזים יש להגעילו, ובדיעבד אם לא הוגעל ניתן להסתפק בשטיפתו.

יח. הכשרת כלים במהלך הפסח

במהלך הפסח, איסור חמץ במשהו. לכן, הגעלת כלי שבלוע בו חמץ תאסור את מי ההגעלה, ואין אפשרות להגעילו. אם הכלי אינו בן יומו, והטעם שבלוע בו פגום, לדעת השולחן ערוך ניתן להגעילו בחג, וכן נוהגים הספרדים, אך לדעת הרמ"א, מחמירים בנותן טעם לפגם בפסח, ועל כן אין אפשרות להגעיל כלים כלל במהלך הפסח, וכך נהגו האשכנזים. אמנם, יש המקילים בשעת הדחק ובמקום הפסד מרובה לסמוך על הדעה שנותן טעם לפגם מותר, ולשיטתם יש המקילים להגעיל כלים שאינם בני יומן בפסח.

יש לציין, שמותר לבצע ליבון בפסח לדעת הרמ"א, ויש מי שהקל אף בליבון קל.

דגשים הלכתיים להכשרת כלים בשעת הדחק

א. כלל גדול בדין: "שעת הדחק – כדיעבד דמי". לכן, במקום שבו כתוצאה מפעילות מבצעית או ממצב כוננות מיוחד, לא ניתן להכשיר כלים (שהינם הכרחיים לבישול או לאכילה) באופן מסודר ובמתינות בהתאם להנחיות הרבנות הצבאית, יש מקום לסמוך על דעות יחיד או על הקלות שבדיעבד, על מנת להכשיר במהירות לפחות חלק מן הכלים. העקרונות ההלכתיים של ההכשרה, כמו גם ההלכות הפרטניות לגבי סוגי הכלים השונים במצב כזה, מפורטים להלן, ומימושם טעון אישור מפורש מרב הפיקוד.

ב. הכשרת כלי תתבצע על פי תשמישו, על פי העקרון ההלכתי "כבולעו כך פולטו". לכן, כלי שרגילים להשתמש בו על ידי עירוי מכלי ראשון, כגון קערת הגשה שמוזגים לתוכה את האוכל מכלי ראשון, יוכשר בעירוי, ואין חובה להגעילו בכלי ראשון. כמו כן, כלי שרגילים להשתמש בו בכלי שני, כגון סכו"ם, יוכשר בכלי שני, ואין חובה להגעילו בכלי ראשון.

ג. בשעת דחק גדולה מאוד, כאשר לא ניתן להשתמש בכלים חד פעמיים, עדיף להגעיל את הכלים ששימושם בכלי ראשון, ולוותר על הגעלת הכלים ששימושם בכלי שני, משום שכלי ששימושו בחמץ היה בכלי שני בלבד, אם השתמשו בו בפסח, בדיעבד אין המזון נאסר.

ד. כלים שתשמישם בכלי שלישי, וכן כלים שתשמישם בצונן בלבד, אינם זקוקים להכשרה.

ה. מעמדו של הכלי ייקבע על פי רוב תשמישו. לכן, כלי שבדרך כלל משתמשים בו בכלי שלישי אין צריך להכשירו, אף שלעיתים משתמשים בו ככלי ראשון או שני. כמו כן, כלי שרוב תשמישו במאכלים שאינם חמץ (כגון ירקות), אין צריך להכשירו, אף אם ייתכן שפעם הוכנס לתוכו חמץ.

ו. ניתן להסתפק לצורך הגעלה, ליבון קל או חמור, במידת חום גבוהה מזו שהשתמשו בה בכלי, וכדלהלן:

1. כלי ראשון שאינו מעלה רתיחות, כגון שאין מבשלים בו ישירות על האש, יוכשר בהגעלה במים רותחים, אף אם המים הוסרו מן האש ואינם מעלים רתיחות.
2. כלי הזקוק לליבון קל, יוכשר במידת חום הגבוהה ביותר שבה רגילים להשתמש בו, אף שלא הגיע למידת חום של "קש נשרף". כמו כן, ניתן להניחו על להבת גז עד שיתחמם כולו, אף שלא כל חלקי הכלי באים במגע עם הלהבה.

אין חובה לנקותו מן הלכלוך טרם ליבונו.

3. כלי שהשתמשו בו ישירות על ידי האש יוכשר בליבון במידת חום גבוהה מזו שהשתמשו בו, אך אין חובה ללבנו עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו.

ז. אין חובה ללבן כלי שיש בו חריצים או חלודה, וניתן לשפוך על מקומות אלו חומר פוגם, ולאחר מכן (אחר שיתייבשו) להכשירם בהגעלה.

ח. אין חובה להמתין עשרים וארבע שעות קודם הכשרת הכלים, ובלבד שיערב חומר פוגם במי ההגעלה. במידה ואין חומר פוגם, ניתן להגעיל כלים בני יומן עד לזמן איסור חמץ (ערב פסח בשעה חמישית), אלא שאז יש להקפיד שלא להגעיל יחד כלי בשר וכלי חלב.

הגעלת כלים בערב פסח לאחר זמן איסור חמץ ועד לכניסת החג, מותרת אך ורק אם יערב חומר פוגם במי ההגעלה.

בשעת דחק גדולה מאוד, וכאשר אין פיתרון אחר, ניתן להקל ולהגעיל כלים גם במהלך חול המועד, וחובה לערב חומר פוגם במי ההגעלה.

ניתן ללבן כלים לכתחילה אף לאחר זמן איסור חמץ וכן במהלך
חול המועד.

ט. ניתן להגעיל כלים גם במים עכורים ואין חובה להחליפם.

י. אין חובה לשטוף את הכלי במים קרים לאחר ההגעלה.

הכשרת כלים בשעת הדחק – פירוט הכלים

אמבטיות פלסטיק, כלי עיסית, מיכל גסטרונום פלסטי – ניקיון ושטיפה יסודיים ושפיכת חומר פוגם על החריצים.

מיכל פלסטי לשתייה קרה, מימייה – שטיפה.

טרמוס – שטיפה.

כלי דורלקס – שטיפה .

מגש נירוסטה – עירוי מכלי ראשון.

גסטרונום ומכסה גסטרונום – הגעלה.

סכו"ם – שטיפה.

מרקייה נירוסטה – שטיפה.

עגלות – שטיפה.

קנקן פלסטי / זכוכית – שטיפה.

פלטה לשבת – הפעלה בעוצמה מירבית.

שולחן חדר אוכל מפלסטיק / עץ – ניקוי ושטיפה.

תרמוקנים, תרמופוטים וחופיות – שטיפה.

שפינגדיש – הגעלה.

ארון לחימום מזון – יש לנקות ולוודא שאין חמץ בעין ולאחר מכן להפעיל בעוצמה מירבית.

בן מרי (יחידת חלוקה מחוממת עם מים) – חלקו התחתון של הדלפק המורכב מגופי החימום - אינו צריך הכשרה כלל.

יחידת חלוקה מחוממת (פגודה) – ליבון קל.

כיריים חשמליים / כיריים שש להבות – ניקיון החמץ בעין והפעלה בעוצמה מירבית.

סירים – הגעלה.

מחבת טיגון חשמלי / גז מתהפך – ליבון קל. אם אין אפשרות לכך, יש להגעיל.

מכסה סיר / מחבת – ליבון קל, או לחילופין הכנסה למי ההגעלה. אם המכסה גדול ניתן להכניסו למים בשני חלקים.

מיחם חשמלי – שטיפה.

מיחם לסיר מרק – הגעלה.

מיקרוגל – ניקוי יסודי, עטיפת המזון כל ימי הפסח.

מכונה להדחת כלים חד תאית ורב תאית – הפעלה בחום מקסימלי. את המגשים יש לנקות היטב בעזרת חומר פוגם.

מכונה לחיתוך ירקות ומכונה לטחינת בשר – ניקיון ושטיפה.

עגלת מטבח שלושה מדפים, עגלת מסלולים למיכלי גסטרונום – ליבון קל.

עגלות מטבח – שטיפה.

שולחנות עבודה ושטיפה – שטיפה.

תנור – ניקוי כל החמץ בעין והפעלה בעוצמה מירבית.

תבניות תנור – ניקוי כל החמץ בעין והכנסה לתנור בעוצמה מירבית.

נספח ג – זמן עריכת הסדר בשעת דחק

שעת היציאה לפעילות	שעת החזרה מהפעילות	זמן עריכת הסדר
לפני צאת הכוכבים	לפני חצות	כשישובו יערכו את הסדר קודם חצות. לכתחילה אין לקדש ולאכול לפני עריכת הסדר, אולם אם האכילה נצרכת למוכנותם המבצעית, או מחמת שרעבים, יקדשו, ובמקום לאכול מצה ישתו רביעית יין נוספת ויאכלו שאר מאכלים, וכשיגיעו לערוך את הסדר יתחילו מ'ורחץ'.
לפני צאת הכוכבים	סמוך לחצות	כשישובו יאמרו את עיקרי ההגדה בזריזות כדי שיספיקו לאכול מצה ומרור לפני חצות. אם אין סיפק בידם, יקדשו, יאמרו 'עבדים היינו', יאכלו מצה ומרור בברכה, ורק לאחר מכן יחזרו לומר את ההגדה.
לפני צאת הכוכבים	לאחר חצות	עדיף סדר תוך כדי הפעילות (ואפילו במתכונת מקוצרת), מסדר ברוב עם לאחר חצות. כשאין אפשרות לערוך את הסדר קודם חצות, ישתדלו לכל הפחות לקדש ולאכול מצה קודם חצות, וכשיגיעו לערוך את הסדר יתחילו מ'ורחץ'. העורך סדר לאחר חצות, למנהג האשכנזים רשאי לברך את כל ברכות המצוות (למעט הברכות על כוס שנייה ורביעית), ולמנהג הספרדים הנמשכים אחר פסקי הגר"ע יוסף לא יברכן, אך יברך 'אשר גאלנו' ו'יהללוך'.
לפני שקיעה	לאחר  עלות השחר	ישתדלו לערוך סדר במתכונת מצומצמת תוך כדי הפעילות, ולכל הפחות יקדשו, יאמרו 'עבדים היינו' (פסח מצה ומרור), ויאכלו מצה. אם מעריכים שלא יתאפשר להם אפילו לאכול מצה במהלך הלילה, יקדשו ויאכלו מצה מבעוד יום ויימנעו מביצוע מלאכות אסורות עד השקיעה, אולם אם מעריכים שלא יהיה באפשרותם להימנע ממלאכות אסורות, יאכלו מבעוד יום ללא קידוש ויקבלו את החג באמירה בסמוך לשקיעה.