פרק מט

א. יש להימנע (אף קודם השבת) ממסירת חפצים לחבירו, כשברור לו שהם ישמשו לחילול שבת, ואילו במקום שקיים סיכוי סביר שהם לא ישמשו לעבירה, אין מניעה למוסרם.

ברם, במקום שהסירוב למוסרם עלול לגרום לפירוד ומחלוקת, מותר למוסרם בערב שבת גם כשקיים רק סיכוי קלוש שלא ישמשו לעבירה (ויתלה שתוכניותיו של חבירו להשתמש בחפץ לחילול השבת ישתנו, וכד'). במיוחד ניתן להקל בענין זה בחפצים שאינם מיועדים בלעדית לביצוע מלאכה אסורה, או בציוד צבאי שרק נמצא תחת אחריותו אך כלל אינו שלו (כרכב יחידתי וכד', אך נראה שרכב 'ליסינג' אינו בכלל זה).

ב. מעיקר הדין אין מניעה לבצע פעולות העלולות להכשיל בעקיפין את חבירו, על כן מותר להחליף שמירה עם חייל שאינו שומר תורה ומצוות, למרות שברור לו שהדבר יגרום בעקיפין לאותו חייל להרבות בחילול שבת (כגון שבהיותו בשמירה יעבור על איסורי שבת יתרים שאינם קשורים לשמירה, בעוד שאם ישהה במגורים ינצל את הזמן לשינה), וכל שכן שאין מוטל על חייל להתנדב לשמירה בשבת בכדי למנוע חטא מחבירו. באותה מידה חובה על חייל שעבודתו במשמרת שבת אינה מבצעית, וכרוכה בחילול שבת, להסדיר מראש שלא ישבצוהו במשמרת זו, אף שע"י כך ייגרם שחבירו ישובץ שם ויביאנו לידי חילול שבת.

עם זאת יש לציין שבכל מקרה אין להחליף שמירה עם חבירו במידה שהדבר נובע, או עלול להתפרש כפקפוק בהיתר לחלל שבת לצורך פעילות מבצעית, וכל שכן שההחלפה אסורה באם היא תתפרש חלילה כהסכמה והשלמה עם חילול השבת של חבירו.

אין אדם נדרש לוותר על ממונו או זכויותיו, וכל שכן שאינו מחויב להביא עצמו לידי הפסד, בכדי למנוע חטא מחבירו. כך למשל מותר לחייל שחש ברע לפנות לטיפול רפואי בשבת, למרות שברור לו שאנשי הרפואה ימלאו טפסים שאינם חיוניים לצורך הטיפול בו, וכן מותר לחייל להכתיב את פרטיו האישיים למפקדו, כשחושש שייענש אם לא ינהג כן. וכעין זה מותר לחייל להשאיר אור בחדרו קודם השבת, למרות החשש שאחד מחבריו יכבנו בשבת לאחר זמן.

לעומת זאת הורו הפוסקים, שחל איסור לנסוע במונית סמוך לכניסת השבת, שהרי גורם לנהג לחזור לביתו בשבת, אולם הוסיפו שאם הנהג בין כך ממשיך לנסוע בשבת, אין בכך איסור 'לפני עיוור'.

ג.

1. אסור להנות במהלך השבת ממלאכה האסורה מן התורה שנעשתה בשבת, בין כשעברו עליה במזיד בין כשעשאוה בשוגג, אלא שלמנהג האשכנזים ניתן להקל במקום צורך במלאכה שנעשתה בשוגג (ונראה שבכלל זה אף מלאכה שנעשתה בתום לב, תוך מחשבה שאין האיסור חל עליו, אך אין בכלל זה מלאכה שנעשתה תוך רמיסת המצוות), ואילו למנהג הספרדים אין להקל אלא במקום צורך גדול, ודוקא במלאכה כזו שלא יצרה תיקון מהותי בגוף הדבר (כגון העברה מרשות לרשות), ויש מקילים במקום דוחק גדול להנות ממלאכה כזו אפילו כשנעשתה במזיד.

לאור זאת אסור לקרוא לאור תאורה ולהתחמם בסמוך לתנור חימום שהודלקו ע"י יהודי בשבת, אלא שאינו מחויב לצאת מחדרו, (מה גם שזו הנאה הבאה לו בעל כורחו), ואף רשאי לעשות שם פעולות שבין כך יכול היה לבצעם ללא תאורה זו, והמשתמש לצורך מצוה בתאורה שהודלקה במזיד בשבת, כגון שלומד תורה לאורה (כשאין לו אפשרות ללמוד במקום אחר), יש לו על מי לסמוך, שכן דעת מקצת פוסקים, הואיל ומצוות לאו ליהנות ניתנו.

כך גם אסור לאכול מאכל שבושל בשבת, לפי שפעולות אלה כרוכות באיסורי תורה (אלא שלמנהג האשכנזים במקום צורך ניתן להקל בכך כשפעולות אלה נעשו בשוגג).

על דרך זו יש להימנע מאכילת מאכלים שהוסעו ע"י יהודי בשבת, שהרי הפעלת המנוע כרוכה בהבערות דלק מרובות, אלא שבמקום דוחק ניתן להקל כשהדבר נעשה בשוגג (ואפילו למנהג הספרדים), ולפי שהמלאכה האסורה לא יצרה תיקון מהותי בגוף המאכלים. (והחפץ להקל במקום דוחק גדול ולאכול מזון שהוסע בשבת במזיד, כגון שאין בידו מאכל משביע אחר, יש לו על מי לסמוך).

2. מותר לדברי הכל להנות בשבת ממלאכה האסורה מדרבנן שנעשתה בשוגג. לכן מותר בדיעבד להיכנס לאולם בכדי להנות ממזגן ומאוורר שהופעלו בו בשוגג בשבת (כשהפעלתם אינה כרוכה בהדלקת נורה עם חוט להט), או לאכול מזון שהוצא (רגלית) אל מחוץ לתחום, או שהועבר אליו דרך כרמלית, לפי שפעולות אלה כרוכות באיסורים מדרבנן (אולם כמובן שאסור לו לטלטל את המזון חוץ לד' אמותיו, אם הוא נמצא במקום ללא עירוב, למעט אם אינו יכול לאוכלו במקום פריקתו ומטלטלו בדרכים המותרות). כל שכן שמותר לישון בחדר שכיבו בו תאורה מציקה, לשהות בחדר שכיבו בו מיזוג מעיק, להשתמש בכלים שהודחו במים שהוחמו בשבת, או בחפץ שנמצא באמצעות תאורה שהודלקה באיסור, או בבית שנפתח באמצעות מפתח שהובא באיסור, הואיל ואינו נהנה ישירות מחילול השבת.
3. במידה שארעה תקלה במערכת החשמל ותיקנוה בשבת לצרכי פקוח נפש, מותר להנות מהחשמל אף לצרכים אישיים, אך אם היא תוקנה באיסור, אזי חל איסור להנות מהחשמל.

לאור זאת, אם אירע קצר חשמלי בבית ויש על הפלאטה תבשיל לח שעדיין חם בחום שהיד סולדת בו (ולמנהג האשכנזים אפילו חם קצת) ניתן לסמוך על דעת המקילים ולהעבירו לפלאטה חשמלית אחרת, ובלבד שלא יניחנו במקום אחר בינתיים. אולם כשהדבר לא נעשה, והפסקת החשמל תוקנה באיסור לאחר כניסת השבת והיו על הפלאטה מאכלים לא מבושלים (או לחים צוננים) שנתחממו ונתבשלו כתוצאה מתיקון החשמל, אסור לאכול מהם בשבת. שאף בדיעבד אין להנות ממלאכה שנעשתה לאחר צאת הכוכבים שלנו (כרבע שעה לאחר השקיעה) תוך הסתמכות על שיטת ר"ת הקובע את שעת צאת הכוכבים וכניסת השבת 72 דקות לאחר השקיעה, הואיל ולא נהגו כמותו, אלא שהמקל בדלית ברירה להסתמך על כך, יש לו על מי לסמוך.

באותה מידה אם היו בתנור מאכלים מבושלים צוננים, ותיקון החשמל גרם לחימומם, אין להנות מחילול השבת, אך ניתן להמתין עד שיצטננו שוב, ואז לאוכלם. יש מי שכתב שאף כשהיו המאכלים המבושלים חמים, ותיקון החשמל גרם רק לשמירת חומם עד שעת הארוחה, מ"מ יש להמתין עד שיצטננו, שאל"כ נמצא נהנה מחילול השבת, ויש מי שהסתפק בדבר, שהואיל ולא ממש השתנה מצבם של המאכלים, אפשר שאין לראות בכך הנאה מחילול שבת, והמקל יש לו על מי שיסמוך.

ברם, יש להעיר שלעולם יש להחמיר בענין זה כשיש לחוש שאם יהנה מן האיסור ייכשלו חבריו בביצוע פעולה כזו שוב בעתיד, בראותם שהינו נהנה ממעשיהם.

4. דבר שנחלקו לגביו הפוסקים אם מותר לעשותו בשבת או אסור, אף אם ההלכה נפסקה בשולחן ערוך לאסור, בדיעבד שעבר ועשה כן אפילו במזיד, מותר ליהנות מדבר זה בשבת, ואין לאסור משום הנאה ממעשה שבת וכדלהלן:

מאכל שבושל כדי שליש בישולו קודם השבת, שנחלקו ראשונים אם יש בו עדיין משום בישול, אף שלכתחילה אין להמשיך לבשלו בשבת, מ"מ אם חיילים התעכבו בהכנותיהם, וגמרו לבשלו בשבת באיסור, מותר לאוכלו.

כעין זה ניתן יהיה להנות בדיעבד מחמין או מיחם שהוסיפו לתוכו מים רותחים בשבת, שאף שנפסק בשו"ע שלכתחילה יש להימנע מכך בשל החשש שהמים אינם רותחים לגמרי, ועירויים לתוך הסיר יגרום לבישולם, מ"מ מאחר שיש המתירים לעשות כן לכתחילה, על כן בדיעבד אין להימנע משימוש במיחם או לאסור את החמין באכילה.

כך אף ניתן יהיה לאכול בדיעבד מתבשיל שהוצא בכף מתוך סיר שניצב על גבי האש (ולא הסירוהו ממנה קודם לכן), הואיל ונחלקו הפוסקים בדין זה. וכן יהיה ניתן להנות בדיעבד מסלט ירקות שחתכוהו בשבת דק דק זמן רב קודם הסעודה, שאף שנפסק בשו"ע שהדבר אסור משום טוחן, מ"מ מאחר שיש ראשונים המתירים לחתוך חיתוך דק ירקות הנאכלים חיים ללא חיתוך, על כן בדיעבד אין לאוסרו באכילה.

כך אף יהיה דין מאכל מבושל צונן שיש בו מעט רוטב, שנחלקו הפוסקים אם מותר לחממו בשבת, ועל כן בדיעבד אם הניחוהו בשבת על גבי אש מכוסה והתחמם, מותר לאוכלו. בדומה לכך יש שהתירו אף מרק או קפה שהצטנן והניחוהו בשבת על גבי אש מכוסה והתחמם, הואיל ויש ראשונים הנוקטים שאף דבר לח מותר לחמם בשבת, ברם, יש לציין שיש החולקים על כך ונוקטים שמותר להנות בדיעבד דוקא מדבר התלוי במחלוקת שקולה, אך אף בדיעבד אין להקל ולתלות בדעת יחיד שרוב הפוסקים לא נקטו כמותה.

כעין זה יש מי שכתב, שאף בדיעבד אין להנות ממלאכה שנעשתה לאחר צאת הכוכבים שלנו (כרבע שעה לאחר השקיעה) תוך הסתמכות על שיטת ר"ת הקובע את שעת צאת הכוכבים וכניסת השבת 72 דקות לאחר השקיעה, הואיל ולא נהגו כמותו, ואין להקל ולתלות בדעה שלא התקבלה להלכה. ומ"מ סיים שם שהמקל בדלית ברירה, יש לו על מי לסמוך.

ברם, למרות שיש מקום להקל במקרים הנ"ל, יש לציין שהנאה ממאכלים אלו עלולה להוות מעין הסכמה שבשתיקה לחילול השבת, ולהביא לחילול השם ולזלזול עתידי בקדושת השבת (במיוחד בעיני חיילים שאינם מודעים למורכבות ההלכתית של סוגיה זו). יתר על כן, יש להדגיש שבמסגרת הצבאית נקבעו נהלים ברורים בעניני בישול בשבת, אשר כידוע כל חריגה מהם, ואפילו לאחר מעשה, פוגעת פגיעה קשה ביישומם באופן מלא ומוחלט. יתר על כן, חריגה כזו עשויה אף לערער את אושיות מערך הכשרות בצה"ל, שכן כשרות המטבח הצבאי מבוססת על אמינות אנשי הצוות שהינם מבצעים בשלימות את הנהלים, אמינות הנובעת גם מחשש מפני ענישה חמורה על כל תקלה.

כמו כן, היתר מזון שבושל באיסור, עלול להביא למירמור בקרב האוכלוסייה הדתית בצבא, שיטענו, ובצדק, שהתנהלות כזו מונעת מהם לסמוך על מערך הכשרות הצבאי, ולתחושה שזכויותיהם נרמסות, והדבר אף עשוי להשליך על אופן ביצוע המשימות שלהם.

מאידך, שלילת המזון מהחיילים, יש בה כדי להביא למירמור ולערער את יחסי הרעות ביחידה, דבר שעשוי להשליך על אופן ביצוע משימות היחידה. ובמיוחד יש להקל בכך כשהמזון נחוץ להם טרם צאתם לפעילות מבצעית, או בחזרתם ממנה כשהם רעבים. על כן, על רב היחידה (ובהעדרו על החיילים הדתיים) לכלכל את צעדיהם בהתאם, להפעיל שיקול דעת ולהתיעץ עם הדרג הממונה עליהם כיצד לפעול בכל מקרה.

ד. אסור לאדם לעבור אפילו על איסור קל מדרבנן בכדי למנוע מאחרים חילול שבת גדול יותר, למעט מקרים נדירים, כהצלת אדם מהמרת דת גמורה, ולעיתים אף בהצלת רבים מאיסורים חמורים (כדיווח טלפוני לגורם ממונה בכדי למנוע חילול שבת המוני), ועל כן למעשה יש להיוועץ ברב היחידה כיצד לנהוג במצבים אלו.

ה.

1. מותר לומר לגוי, במקום מצוה או צורך גדול, לבצע פעולות האסורות מדרבנן, כגון כיבוי תאורה (לצורך שינה בשבת), הפעלת מאוורר ומזגן (כששורר חום כבד), או העברת יין או סידור ברגל בכרמלית (לצורך קידוש ותפילה). לעומת זאת אסור לומר לגוי לבצע מלאכות האסורות מן התורה בשבת, מלבד במקום חשש חולי (כהדלקת תנור בתנאי קור קשים), וכעין זה אף לצורך ענינים הנוגעים למוכנות מבצעית כהחזרת מפקד לביתו בתום פעילות מבצעית (אף למרחק הגדול מי"ב מיל), או כהסעת וטרינר לטיפול בכלב תקיפה שנפצע.

מפקד הנצרך להתעכב ביחידתו סמוך לשבת בכדי לתדרך את אנשיו תידרוך מבצעי (ובשל חשש לתקלה מבצעית, או בשל מגבלות ביטחון מידע, לא ניתן לתדרכם טלפונית), רשאי לשוב לאחר מכן לביתו עם גוי, ובמיוחד אם הוא בעל משפחה שאז ודאי יש צורך מצוה בדבר, מה גם שכידוע הקלו בענין זה בשל החשש לרשלנות עתידית, שאם נחמיר בדבר יימנעו שומרי מצוות להשתתף במערך חיוני ומציל חיים כמערך חשוב זה. ומ"מ ראוי שיסכם את הדבר עם הגוי קודם השבת, הואיל ויש הנוקטים שאיסור האמירה לגוי אינו אלא בשבת עצמה. אכן פשוט שבאם במקרים הנ"ל יש גוי שממילא עושה את דרכו לאיזור מגוריו של המפקד, עדיף לנסוע עימו, שכן אין בהצטרפות אליו משום איסור אמירה לגוי.

ואגב יש להזכיר שגם במצבים אלה יש להימנע משאר איסורים, על כן יש להעזר בגוי בביצוע פעולות כנשיאת חפצים מחוץ לעירוב, טלטול חפצי מוקצה, או פתיחת דלת הרכב כשהדבר כרוך בהדלקת נורות.

2. בשעת דחק ניתן אף להקל לומר לגוי לעשות מלאכות האסורות מן התורה לצורך מצוה דרבים, כהדלקת תאורה בחדר האוכל לצורך סעודת שבת, כשאין באפשרותם לאכול במקום אחר, כקשירת חוט העירוב לצורך תיקונו, או כהבאת מגילת אסתר ברכב לצורך קריאה בה במוצ"ש, כשלא יהיה ניתן להביאה לאחר השבת, (ובמיוחד כשיש לחוש שבלא זה עלולים יהודים לעבור איסורים אלה בעצמם). ולמעשה, רבים המורים שבמקום צורך ניתן להקל לשלוח גוי בשבת להביא לולב ואפילו מעבר לי"ב מיל, לפי שנחלקו אם מותר לשלוח גוי לצורך זה, ומאחר שלדעת פוסקים רבים איסור תחומין אף מעבר לי"ב מיל הינו מדרבנן, נמצא שהוא ספק דרבנן שמקלים בו, בפרט במקום מצוה דרבים.
3. מותר לרמוז לגוי בשבת בדרך סיפור דברים ולא בלשון ציווי, ועל כן למשל ניתן לרומזו בלשון "הבית חשוך", אך אין היתר לרומזו בשבת בלשון "מדוע לא הדלקת הנר". ברם, יש לציין שאפילו אם ירמזנו כדין, מ"מ לא ניתן להנות ממלאכת הגוי בשבת, שכן מלבד איסור האמירה לגוי בשבת, חל איסור על הנאה ממלאכת גוי בשבת (כמבואר בסעיף הבא), וכל התועלת בהיתר זה אינה אלא להתיר הנאה עקיפה ממלאכת הגוי, כגון בכדי למנוע הפסד כלשהו (כמו הצלת סחורה העומדת להנזק מגשם וכדומה, תיקון פיצוץ בצנרת, או תיקון קצר חשמלי לצורך מניעת נזק כלכלי), או כגון שהיה שם אור קלוש שיכל להנות ממנו ע"י הדחק, והגוי הוסיף שם תאורה כך שהישראל יוכל להנות ממנה בריווח, והמקל בשעת הדחק אף כשכבה האור הראשון, יש לו על מי לסמוך.
4. מותר לומר לגוי לבצע פעולה מותרת שבודאות ('פסיק רישא') תביא גם לתוצאה אסורה, כגון לומר לו להביא דבר מה מחדר קירור, או מרכב סגור, אף כשברור שפתיחת הדלת תביא גם להדלקת הנורה שבתוכו, או כגון לומר לו לפתוח ברז מים חמים (כדי לאפשר לחיילים לרחוץ את פניהם ידיהם ורגליהם כששבו בחורף לאחר כניסת השבת מפעילות מבצעית כשהם מטונפים, או כדי לאפשר שטיפת כלי סעודה בחורף במים חמים), אף כשברור שהדבר יביא גם לכניסת מים קרים לדוד החשמלי ולבישולם שם (מה גם שיש הנוקטים שכניסת המים הקרים לדוד אינה נחשבת לפעולה ישירה אלא רק למעשה 'גרמא'). על דרך זו יש מי שכתב, שהאומר לגוי להדליק מתג ראשי לצורך תאורה לחולה, רשאי אף להנות מתבשילים שהתחממו בתנור כתוצאה מפעולה זו, ובלבד שהגוי אינו מודע לתוצאה זו, שאז נחשב כפסיק רישא המותר ע"י גוי.
5. דבר שנחלקו לגביו הפוסקים אם מותר לעשותו, או לא, מותר לומר בשבת לגוי לעשותו, אף אם נפסקה ההלכה בשולחן ערוך כדעת האוסרים לישראל לעשותו בשבת, גם אם מדובר באיסור תורה. לכן מותר לומר לגוי לשבור מנעול של מזוודה, הואיל ויש הנוקטים שאין איסור סתירה בכלים, ובדומה לכך מותר לומר לגוי לפתוח ולשאת מטרייה עבורו, הואיל ויש הנוקטים שאין בה איסור אוהל. כמו כן מותר לומר לגוי להניח על פלאטה קדירה עם תבשיל מבושל שרובו לח, אף שהתבשיל יכול להגיע לחום שהיד סולדת בו, הואיל ויש הנוקטים שאין בו עוד איסור בישול, אף שעל ידי ישראל פסק השולחן ערוך לאסור.

ו.

1. מלבד אותם מצבים ייחודיים שהותרה אמירה לגוי (כמבואר בסעיף הקודם), אין להנות בשבת ממלאכה שביצע גוי עבור ישראל, ואפילו עשה כן מיוזמתו, ואף למוצ"ש אסור להנות ממלאכת הגוי עד בכדי שיעשה את כולה לאחר השבת. ברם, אם עשה הגוי מלאכה האסורה מדרבנן עבור ישראל מסוים, אין איסור ההנאה אלא על אותו ישראל. כמו כן אם עשה הגוי מלאכה לעצמו, ואפילו אותה מלאכה אסורה מן התורה, מותר להנות ממנה, ובלבד שאין לחוש שירבה בה לצורך הישראל (ובתנאי שההנאה אינה כרוכה באיסור אחר, כגון מוקצה).

לאור זאת אסור להנות מתאורה שהודלקה, מתבשיל שחומם, או ממזון שהוסע ע"י גוי בשבת עבור ישראל. כמו כן אסור לישראל להנות ממזגן שהודלק, או מחפץ שהובא (בהליכה) ע"י הגוי מרשות אחרת או מחוץ לתחום עבורו, אלא שמאחר שהפעלת המזגן והבאת החפץ כרוכים באיסורים מדרבנן, אין האיסור חל אלא על אותו ישראל שהמלאכה נעשתה עבורו, ואילו לאחרים מותר להנות מכך. יתר על כן, במקום צורך גדול או צורך שבת ניתן להנות בדיעבד אפילו ממזון שהוסע ע"י גוי, והיינו כשיכלו להגיע אל אותו מזון בלא חילול שבת, כגון שהם פטורים מדין תחומין בשל היותם 'מחנה היוצא למלחמה' (עיין לעיל פרק מו סעיף ג), וממילא יכולים להגיע רגלית אל האוכל, או שיכולים להביאו באמצעות רכב הסיור הנע ממילא בגיזרה (עיין שם סעיף ו).

2. מותר להנות ממלאכות שעשה הגוי לצורך עצמו, כגון ממזון שהסיע, או מתאורה ומזגן שהדליק הגוי לצרכיו האישיים, ובלבד שאין לחוש שירבה בהן לצורך ישראלים, כגון שהגוי אינו מכירם, או כגון שמדליק בחדרו תאורה, הסקה, או מזגן, שבין כך מספקת לכל הנוכחים שם. אבל אם נהג או גשש גוי קטף פירות בשבת טרם הגעתו מביתו למשמרתו, או דג דגים מהים הסמוך למוצב בו הוא משרת לצורך עצמו, בכל זאת אסור לישראל להנות מהם, הואיל והמאכלים לא היו מזומנים מערב שבת, וחל עליהם דין מוקצה.
3. נחלקו הפוסקים אם דוקא כשהגוי יודע שחבירו הישראל צריך לזה, יש לחוש שירבה בשבילו, או גם כשהגוי המכירו אינו יודע שהישראל צריך לכך, מ"מ אסור להנות ממנו, הואיל ויש לחוש שבפעם אחרת ירבה עבור הישראל, ובמקום צורך יש להקל בזה.

עפ"ז יש מקום להקל למפקד שהזדמן באופן מקרי למגורי הגששים במוצב, להתיר לו לשתות מקפה שבושל על ידם שלא בפניו, לפי שלא בישלו עבורו (שתיית קפה שבושל ע"י גוי ואין בו כל חשש לתערובת מאכלים אסורים, לא נאסרה משום בישול עכו"ם). ברם, יש לציין, שבהנאה מבישול גוי בשבת יש להחמיר יותר משאר הנאה ממלאכת גוי, הואיל וחוששים שמא יבוא לומר לו במפורש לבשל עבורו, ועל כן יש להקל בכך רק בשעת דחק, כגון שהוא חש עייפות רבה, ולפניו עוד משמרת לילה ארוכה.

4. גם במצבי ספק אם בכלל נעשתה מלאכה, או אם הגוי עשה את המלאכה עבור הישראל, יש להחמיר ולאסור, ואף שכל איסור ההנאה ממלאכת גוי אינו אלא מדרבנן, ו'ספק דרבנן לקולא', מ"מ כאן מחמירים, הואיל וניתן להנות מהמלאכה בריווח במוצ"ש, ומקובלנו שיש להחמיר בדבר האסור מספק, כאשר ברור שהוא עתיד להיות מותר לאחר זמן ('דבר שיש לו מתירין').