פרק מה

הקדמה

אסרו חז"ל להוציא חפצים בשבת מרשות היחיד לכרמלית או מכרמלית לרשות היחיד, וכן אסרו להעביר חפצים מרשות היחיד שלו לרשות היחיד של חבירו (שלא יבוא להקל בהעברה מרשות לרשות).

ה'עירוב' נועד להפוך את המקומות הללו ודייריהם לבני בית אחד, ובכך לאפשר טלטול חפצים בתוכו, הפיכת השטח לרשות היחיד נעשית ע"י הקפתו במחיצות, והפיכת בני המקום לבני בית אחד נעשית באמצעות השתתפות כולם בפת אחת.

עירוב חצרות

רוב בסיסי צה"ל פטורים מעירוב חצרות, שכן כולם סועדים (או רשאים לסעוד) יחד בחדר האוכל, וממילא דינם כבני בית אחד. לעומת זאת פשוט שחיילים השוהים (במסגרת הגנ"ש וכד') ביישוב אזרחי המוקף מחיצות אך לא מוסדר בו עירוב חצרות, צריכים להניח עירוב בכדי לאפשר העברת חפצים בכל מרחב היישוב.

בבסיסים גדולים שיש בהם מספר מטבחים, וחיילי יחידה אחת אינם רשאים לסעוד בחדר האוכל של יחידה אחרת מטעמי מידור, סיבות לוגיסטיות וכד', או בבסיסי חיל האויר שיש בהם מגורי משפחות, ראוי להניח עירוב בלא ברכה, הואיל וקשה להגדירם כבני בית אחד.

עירוב חצרות נעשה באמצעות השתתפות בני החצר בפת בנפח שמונה ביצים (כחצי כיכר לחם, או כחצי ק"ג מצות).

בדרך כלל נעשית השותפות בערב פסח ע"י רב המקום שלאחר שמברך "על מצות עירוב", מגביה וזוכה בחבילת מצות (נהוג להשתמש במצות, בשל עמידותן לאורך זמן) עבור כל דיירי החצר בהווה ובעתיד, ולאחר מכן אומר: "בהדין עירובא יהא שרא לן לאפוקי ולעיולי מן הבתים לחצר, ומן החצר לבתים, ומבית לבית לכל הבתים שבחצר", ומניחן בביהכנ"ס.

בדיעבד ניתן לברך "על מצות עירוב" גם לאחר שזכו בו עבור בני החצר, ועד לכניסת השבת. יתר על כן, העירוב תקף בדיעבד גם אם הניחוהו בלא ברכה ואמירת הנוסח הנ"ל.

חייל יכול להשתמש במזון הצבאי לצורך הנחת העירוב, לפי ששלטונות הצבא מאשרים לזכות במזון לצורכי החיילים. (אגב, יש לציין שבעל הפת אינו יכול לזכות בה עבור בני החצר, אלא באמצעות מסירתה לאדם אחר שיגביה אותה ויזכה בה עבור כולם).

מותר לאכול את העירוב בשבת (אלא שאז יצטרכו להניח לאחר מכן עירוב חדש לצורך השבת הבאה).

מחיצות

"איזהו רשות היחיד, מקום המוקף מחיצות גבוהות עשרה טפחים (80 ס"מ) ויש בו ארבעה טפחים (32 ס"מ) על ארבעה טפחים או יותר, וכן חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה".

המחיצה צריכה להיות צמודה (עד תוך שלושה טפחים = 24 ס"מ) לקרקע.

קטע מחיצה שנפרץ בחלקו התחתון וגובה הפירצה שלושה טפחים ומעלה, כגון גדר שנגרף החול תחתיה, או מחיצה העוברת על גבי תעלה, אינו יכול להוות מחיצה. ומכאן שאין להסתמך על מבנה יביל שהוצב על גבי אבנים בגובה שלושה טפחים מהקרקע, כמחיצה לשטח התחום עימו.

לכתחילה יש להיזהר שהמחיצה תהא יציבה כך שלא תתנדנד ברוח המצויה באותו מקום. עם זאת, במקום צורך ניתן להסתמך על מחיצה המתנדנדת ברוח, ובתנאי שגם בזמן התנודה גובהה אינו מתמעט מעשרה טפחים ואינה מתרוממת מהקרקע למעלה משלושה טפחים (24 ס"מ).

ניתן לעשות מחיצה מכל חומר שהוא, ואפילו צמחייה, סלעים, כלים, כלי רכב (נמוכים), או אנשים (שלא מידיעתם), יכולים להוות מחיצה. הים כשהוא לעצמו אינו מהווה מחיצה, אולם פעמים שרצועת החוף בנויה ממצוק תלול העונה לגדרי 'תל המתלקט' (ראה גדריו להלן סעיף כא).

מחיצה זמנית, כרכב או ציוד שברור שיינטלו במהלך השבת, כשרה, כל זמן שידוע שעדיין לא ניטלו.

ניתן לשלב מחיצות שונות זו לצד זו, כגון מוצב שבצד אחד הוא מגודר ובצד השני מוקף בסוללת אבנים תלולה או בתעלת לחימה, ובלבד ששתי המחיצות יהיו סמוכות כך שלא תהיה פירצה ביניהן (בענין גדרי פירצה הפוסלת, ראה להלן סעיף מו).

ניתן גם לשלב מחיצות שונות זו על גבי זו, כגון גדר הבנויה על רמפה ויחד הן מגיעות לגובה עשרה טפחים, ובתנאי שאין ארבעה טפחים (32 ס"מ) בין הגדר לשפת הסוללה.

מחיצה העומדת מאליה, כסלעים, טרסה טבעית, מדרון תלול וכד', וכן מחיצה שנעשתה לצרכי שמירה ולא לשם מגורים (כגדרות שטחים חקלאיים או שטחי אחסנה), כשרה, אלא שחז"ל הצריכו ששטח שיש בו יותר מבית סאתיים (כ-1.2 קמ"ר) יוקף לשם דירה.

למעשה ניתן לתקן עירוב של שטח בית סאתיים שהוקף כולו שלא לשם דירה, באמצעות פסילת המחיצה ע"י סתירת למעלה מעשר אמות (4.8 מטר) ממנה, ובניית מחיצה חדשה לשם דירה במקומה (על דרך זו ניתן גם לכנוס מעט לתוך השטח ולבנות שם את המחיצה החדשה, ובמידה שהמדובר בשטח הנמצא בראש הר ומוקף מדרונות תלולים, ניתן אף לבנות את המחיצה החדשה מעל המדרון, מבלי לכנוס לתוך השטח).

שדה זרועה בשטח של בית סאתיים שמקפידים שלא יהלכו בה, מבטלת את העירוב, לפיכך יש להקים סביבה מחיצה כשרה, בכדי לתוחמה ולאפשר את העירוב בשאר השטח. ומ"מ כשהשדה מהווה רק מיעוט זניח בשטח המעורב, וכל שכן כשמדובר בגינות נוי, ניתן לסמוך על הפוסקים שאין בכוחה לבטל את העירוב.

גדר העשויה עמודי שתי (קנים אנכיים) בלבד, או חוטי ערב (חוטים אופקיים) בלבד, שהמרחק ביניהם קטן משלושה טפחים, מהווה מחיצה גרועה, ואינה מועלת להתיר אלא שטח הקטן מבית סאתיים, ברם, אם יש שם שלושה ישראלים ומעלה, רשאים להשתמש במחיצה זו אף לשטח גדול יותר (עד כדי בית סאתיים לכל אחד מהדיורים), ובלבד שלא ישאירו שם בית סאתיים ללא שימוש.

בכל מקרה ניתן להשתמש במחיצה גרועה להשלמת דופן שרובה גדור במחיצה טובה, או לגידור רוח רביעית של שטח המוקף משאר ג' רוחותיו במחיצות טובות.

גדר 'רשת' העשויה חוטים אופקיים ואנכיים שהמרחק בין חוט לחוט קטן משלושה טפחים, נחשבת כמחיצה שלימה (מדין 'לבוד'), לעומת זאת גדר 'תלתלית' הינה מחיצה פסולה, הואיל והמרחק בין החוטים בה גדול משלושה טפחים.

מחיצה שכוסתה בעפר, בצמחייה צפופה וקשיחה, או באשפה שאינה עשויה להתפנות (ואין בהם עצמם שיעור מחיצה), פסולה, לעומת זאת הצטברות מי גשמים, שלג, או ערמת חפצים, על המחיצה, אינם מביאים לפסילתה.

בכדי להחשב כמחיצה די בכך שצד אחד שלה יהיה במידות הנצרכות, לפיכך תל שצידו האחד תלול והשני מתון, נחשב למחיצה בצידו התלול. גדר שצידה האחד כוסה בעפר, כשרה בשל צידה השני. ועל דרך זו תעלה ששפתה האחת ברום עשרה טפחים והשניה נמוכה יותר, כשרה. 

מחיצה הנוטה על צידה כשרה, ובלבד שהיא מתנשאת בתוך ארבע אמות (כשני מטרים) לגובה עשרה טפחים (80 ס"מ) מעל פני הקרקע, כלומר, ששיפועה גדול מ- 25 מעלות מהקרקע. 

'תל המתלקט'

מדרון תלול ('תל המתלקט') שזווית שיפועו גדולה מ- 25 מעלות, נידון כמחיצה, ואילו מדרון שזווית שיפועו קטנה יותר נידון כקרקע מישורית.

לאור זאת טרסה, סוללת עפר, או גרם מדרגות, המתנשאים בתוך ארבע אמות (24 טפחים, כשני מטרים) לגובה עשרה טפחים (80 ס"מ), חשובים כמחיצה. לעומת זאת מדרון שגובהו עשרה טפחים אך חלקו מתון וחלקו תלול, אינו נידון כמחיצה.

חלקי מדרון תלולים שביניהם מדרון מתון אינם מצטרפים זה לזה אא"כ אורך המדרון כולו (בקו אווירי) אינו עולה על ארבע אמות, ויש מצריכים שבין חלקי המדרון התלול יהיו פחות מארבעה טפחים.

תל המתלקט נחשב כמחיצה אחת משופעת, ממילא אין דין רה"י חל אלא בראש המדרון, אולם אם יש במדרון קטע מתון ברוחב ארבעה טפחים, אותו מקום מחלק את המדרון לשתי מחיצות נפרדות,
וממילא אם גובה המדרון התחתון עשרה טפחים, דין רה"י חל כבר מראש המדרון התחתון.

כשמציבים מחיצה בסמוך לתל המתלקט, יש למקמה בסמוך למרגלות התל, שכן התל הינו כעין קיר נטוי ושֵם המחיצה חל מתחילת השיפוע.

הסתמכות על תל המתלקט מצריכה זהירות יתרה, שכן לרוב אין השיפוע אחיד וישנם מדרונות שחלקם אינם נידונים כמחיצה וממילא מהווים פרצות העלולים לפסול את סגירת כל אותה הרוח. 

צורת הפתח

צורת הפתח (המורכבת משתי מזוזות וקנה על גביהן) נידונית כמחיצה, וניתן להקיף בה את העיר מכל רוחותיה, ובכך להופכה לרה"י.

לא ניתן להקיף בצורות הפתח שטח פתוח שאינו מיושב ('בקעה'), לפי שאין דרך לעשות שם פתחים הרבה. לאור זאת, לכתחילה, לא ניתן להקים עירוב רגיל סביב שטחי אימון וכינוס כשהוא מבוסס על צורת הפתח, אא"כ יש במתחם מבנה קבע כלשהו. עם זאת, ניתן להקיף שטח פתוח במחיצות גמורות משתי רוחות (לכתחילה נגדיות, ובדוחק אף סמוכות. ועיין לעיל סעיף טז בענין האפשרות לבנותן מחוטים אופקיים), ולהשלים בצורות הפתח את שאר רוחותיו. ובדלית ברירה ניתן גם להקיף את השטח בצורות הפתח שהמרחק בין העמודים קטן מעשר אמות.

בשעת דחק גדולה ניתן להקל ולהקיף אף שטחי כינוס ומאהלים ארעיים בצורות הפתח, ובהסתמך על דעות מפוסקי דורנו שצוה"פ אינה מועלת בשטח פתוח דוקא כשנקלעו לשם במקרה, ולא אם חונים שם במכוון, ואפילו לימים ספורים.

הפתח צריך להיות לכל הפחות בגובה עשרה טפחים וברוחב ארבעה טפחים, מאידך, אין הגבלה לרוחב הפתח או לגובהו, לפיכך די בקביעת עמוד אחד בקצה אחד של המתחם ושני בקצהו השני ולמתוח חוט מעליהם, יתר על כן, אף אם יש ביניהם עמודים שאינם כשרים לצורת הפתח (כגון שהחוט עובר לצידם ולא עליהם), מ"מ אין צורת הפתח נפסלת בשל כך, ובלבד שהחוט יעבור בקו ישר בין העמודים החיצוניים, ולא יוסט ע"י העמודים האמצעיים.

עמודי צורת הפתח

על העמודים להיות יציבים כך שיהיה ניתן לתלות עליהם דלת כלשהי (ואפילו עשויה קרטון) ושלא ינודו ברוח מצויה, עם זאת ניתן ליצור עמודים מכל חומר שהוא, ואף ניתן להסתפק לשם כך בצביעת צבע שיש בו ממשות, או בהדבקת מדבקות, על גבי קיר סמוך.

יש להציב את העמודים על הקרקע, עמוד המחובר לקיר ויש תחתיו חלל שלושה טפחים פסול, על דרך זו יש להימנע לכתחילה מהצבת העמודים על גבי גדר, או מדרון, אא"כ יש במקומם מישור ברוחב ארבעה טפחים, שאותו מישור נחשב לחלק מהפתח.

על העמודים להיראות כמסגרת הראויה לקבוע בה דלת, ולכן גל אבנים, גדר נפולה, צמרת אילן, או מדרון הר שאינו ישר וחלק, אינם יכולים לשמש כעמודים לצורת הפתח.

יש להשתדל שהעמודים יהיו בגובה שווה, כך שהחוט יהיה מאוזן, וכדרך הפתחים המצויים בעולם, עם זאת, במקום צורך ניתן להקל גם כשהחוט תלוי בשיפוע, ואפילו בשיפוע של 45 מעלות.

עמודי צורת הפתח צריך שיהיו ניכרים, על כן יש להימנע משימוש בקירות המיתחם לצורת הפתח כאשר הקירות הן בניצב לכיוון הפתח ואינם בולטים לחללו.

על דרך זו אין להשתמש לכתחילה במבנה העומד בפתח מיתחם, או במכולות איחסון המוצבות בשוליו, לעמוד צוה"פ, ולמתוח את החוט מגגם, ובאותה מידה יש להימנע לכתחילה מהקמת צוה"פ על בסיס עמודי אוהלים בנויים, אא"כ הסירו את היריעות מעליהם וחשפו אותם.

חוטי צורת הפתח

המנהג להקל שחוט רפוי או מתנדנד ברוח מצויה אינו פוסל, אלא שיש להקפיד שהחוט יהיה לכל אורכו מעל גובה עשרה טפחים (שכן הקטע הנמוך מעשרה אינו נחשב כפתח, וממילא בטלה כל צורת הפתח משם).

החוט צריך לעבור בדיוק מעל העמודים ולא מן הצד, לאור זאת אין להסתפק בליפוף החוט סביב ראש העמוד, אלא בקיבועו מעליו. הדרך המצויה ליישום עיקרון זה היא בקשירת החוט למסמר הנעוץ בראש העמוד, כמו כן ניתן להעביר את החוט מעל ראש העמוד ולאחר מכן לכורכו סביב העמוד בכדי לקבעו שם, אולם לכתחילה אין להעביר את החוט דרך נקב או מגרעת המפלשים את העמוד.

ניתן לקשור את החוט סביב חלקו העליון והצר של עמוד תאורה מדורג, לפי שעובר מעל בסיסו הרחב, אולם לכתחילה אין להקל בכך בעמוד תאורה העשוי כקונוס, לפי שאין ניכר שהחוט עובר מעליו.

החוט אינו צריך לגעת בעמודים אלא די שיעבור מעליהם, עם זאת, במידה שאין החוט נוגע בעמודים, יש להקפיד שהחוט יעבור מעליהם לכל גובהם. לפיכך לרוב אין עמוד עקום או משופע כשר לצורת הפתח, אא"כ החוט נוגע בראשו, ומ"מ בשעת דחק ניתן להקל בחוט העובר מעל ראש העמוד העקום, ובלבד שהינו עובר אנכית מעליו ולא בהמשך לכיוון שיפועו.

עמודי חשמל אינם יכולים להוות צורת הפתח, שכן כבלי החשמל עוברים לצידם ולא מעליהם, ומ"מ ניתן להעמיד חביות או משטחי העמסה וכד' תחת כבלי החשמל, כך שהחביות יחשבו למזוזות הפתח, והכבל למשקוף שמעליהם.

(לאור האמור בסעיף הקודם, מאחר שבמקרה זה הכבל אינו נוגע בעמודים, יש להקפיד שאותם חביות תהיינה זקופות לגמרי).

מיקום הפתח

כותל שנפרץ והכשירוהו באמצעות צורת הפתח, לכתחילה יש להצמיד את עמודי צורת הפתח תוך ג' טפחים לקצות הכותל, ובדיעבד כשר גם כשהרחיקם ממנו עד י' אמה.

בכל מקרה יש להקפיד שהמחיצה לא תתחבר לאמצע חלל צורת הפתח (שהרי בכך היא מפקיעה ממנו שֵם פתח), זאת בשונה מחיבור שאר מחיצות שניתן לחברם זו לזו בכל נקודה שהיא.

פתח אינו יכול להיות ללא אפשרות גישה מכיוון השטח המוקף, לפיכך צורת הפתח שצידה הפנימי צמוד (תוך ארבעה טפחים) למבנה, או לצמחייה עבותה, פסולה, לעומת זאת צורת הפתח ללא גישה מבחוץ, כשרה.

לאור זאת, הנצרך להקים צורת הפתח במקביל ובסמוך לגדר, יקבע את עמודי הפתח מצידה הפנימי של הגדר, ולא מצידה החיצוני. 

פתח שתחתיתו חסומה, ואפילו באופן חלקי, בתלולית עפר, סלעים, או צמחייה עבותה (שאינה נרמסת כשעוברים עליה), אינו כשר, אלא אם יש בחלל הפתח שמעליהם עשרה טפחים.

אין להסתמך על פתח שחללו חסום בגדר 'תלתלית', ועל דרך זו אין להקים צורת הפתח מעל שרידי מחיצה שנפסלה, אא"כ נותר בפתח מעליהם חלל פנוי של למעלה מעשרה טפחים, ברם, בשונה מתלולית עפר וכד', מאחר שה'תלתלית' ודומיה אינם בטלים לקרקע, די בכך שיהיו ארבעה טפחים בחלל הפתח הפנויים מחסימה, בכדי להכשיר את כל הפתח.

לאור זאת ניתן להכשיר צורת הפתח החסומה בתלתלית באמצעות הסטת חלק מהתלתלית (באורך ארבעה טפחים) אל מחוץ לחלל הפתח, ובכך להכשיר את כל הפתח.

עמוד המוצב בתוך רשות היחיד אינו יכול לשמש לצורת הפתח, אולם בשעת דחק ניתן להקל כשהוא בולט עשרה טפחים מעל מחיצות רשות היחיד.

בשעת דחק ניתן להעביר את חוט צורת הפתח מעל מבנה (כשהחוט עובר מעליו בגובה עשרה טפחים), למרות שבדרך כלל אין רגילות להיות פתח כזה.

הפתח צריך שיהיה ניכר שמשמש לשטח המוקף, על כן צורת הפתח שעמודיה הוצבו מעבר למחיצות המתחם, במקום לבלוט לתוך חללו, פסולה. מטעם זה יש להקפיד להציב את עמודי צוה"פ בתוך חלל הפירצה, ולא בהמשך הכתלים הנמצאים בניצב אליה. על דרך זו כשמקימים צוה"פ בפתח מיתחם המוקף בטונדות, יש להקפיד שהבטונדה המשמשת כעמוד צוה"פ תוצב מעט לפנים מחברותיה. ובאותה מידה כשמתקנים צוה"פ מעל שער, יש להעמיד את העמודים לפנים מן הגדר. 

פרצות

פירצה בגדר ברוחב של יותר מעשר אמות פוסלת את העירוב, פחות מעשר אמות, מוגדרת כפתח ואינה פוסלת, מלבד כאשר היא גדולה מסך העומד באותה רוח (או שהיא בקרן זוית, וכפי שיבואר להלן).

מחיצה שיש בה שתי פרצות, אם אחת הפרצות קטנה מהעומד שביניהן, הרי שהפירצה בטלה לגביו, אם היא שווה לעומד אינה בטלה לגביו, אא"כ גם הפירצה השניה שווה לעומד, לאור זאת מחיצה שמצידה האחד פירצה הגדולה ממנה ומצידה השני פירצה השווה לה, בטילה לגביהם, וכל שכן שתיבטל אם משני צידיה ישנם פרצות הגדולות ממנה.

פירצה בפינת המחיצה שרוחבה למעלה מארבעה טפחים, פוסלת, הואיל ו'פיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי', ודוקא כשהפירצה 'אוכלת' בשתי רוחות. הניח קנה בפינה, אין הפירצה נחשבת כפירצה בקרן זוית, אלא כשתי פרצות נפרדות, כל אחת בדופן אחרת.

ניתן להכשיר פירצה שרוחבה למעלה מעשר אמות באמצעות הקמת מחיצה במקביל לפירצה ובתוך עשר אמות לה, כך שהריווח שיוותר בין המחיצות משני הצדדים יידון כפירצה קטנה.

שער העשוי כגדרי מחיצה, כשער 'כנפיים' או כשער חשמלי הנע על גבי מסילה (להבדיל ממחסום זרוע, או מחסום פלסטי נייד - 'ניו ג'רסי'), ורגילים לסוגרו, נידון כמחיצה, ואפילו בשעה שהוא פתוח ורוחב הפתח למעלה מעשר אמות (ובשעת דחק ניתן גם להקל בשער חשמלי שרגילים לפותחו תוך חילול שבת, כל שמקפידים לסוגרו מסיבות בטחוניות). ומ"מ ראוי תמיד להקים מעל גבי השער משקוף, שתהא לו צורת הפתח.

כמובן שבכל זה יש לוודא שתחתית השער אינה גבוהה מן הקרקע למעלה מג' טפחים, ולכתחילה ראוי גם להקפיד שלא יהיה רווח הגדול מג' טפחים בין כנפי השער או בין השער לגדר.

שטח המוקף משלושה צדדים ופרוץ במלוא צידו הרביעי, אינו נחשב כמוקף. לפיכך אם היתה מחיצה ממוקמת בניצב למחיצה המכשירה וחוצצת בינה לבין פירצה שאין בה עשר אמות, אין הפירצה נחשבת לפתח ('מחיצה מסלקת'). מטעם זה שטח בין מבנים המשמשים מחיצה למוצב נמצא למעשה מחוץ לעירוב.

קטע גדר שנפער בו חור שגובהו פחות משלושה טפחים, כשר, לפי שכל פחות משלושה טפחים נידון כ'לבוד' (סתום), היה החור גדול יותר, אם הפירצה בשלושת הטפחים הסמוכים לקרקע ('פירצה שבוקעים בה גדיים'), אותו קטע אינו נידון כמחיצה. היתה הפירצה למעלה משם והמחיצה שנשארה מעליה (עד גובה עשרה טפחים) גדולה ממנה, כשרה, הואיל והעומד מרובה על הפרוץ. אולם אם המחיצה שמעליה קטנה ממנה, מצטרף אוויר חלל הפירצה שתחתיה והאוויר שמעליה, ושניהם מביאים לביטול המחיצה שנותרה.

עירוב שהתקלקל בשבת

נפסל העירוב בשבת, אין לתקנו, ואפילו באמצעות פעולה שאין בה לכשעצמה איסור שבת (כקשירת קשר 'עניבה' שאינו של קיימא, או כהצבת מחיצה ניידת שהיתה בנויה מבעוד יום), שהרי חל איסור להקים 'מחיצה מתרת' בשבת.

עם זאת, בכדי למנוע מכשול מהרבים הקלו לומר לגוי לתקן את העירוב, ואפילו הדבר כרוך בביצוע פעולות האסורות מן התורה. כמו כן, כל עוד לא נפסל העירוב, ניתן לחזקו באמצעות פעולות שאין בהן איסור עצמי, על כן ניתן לייצב מחיצה שהחלה להישמט ממקומה (כמובן מבלי לחברה לקרקע, או לדבר המחובר לקרקע), או לחזק בקשר 'עניבה' חוט עירוב שהתרופף, ואף ניתן לקשור (בקשר 'עניבה') חוט חלופי במקומו.

נפסל העירוב בשבת ואין אפשרות לתקנו ע"י גוי, יודיעו על כך לזהירים בדבר, אך מוטב להימנע מפרסום הענין ברבים, בשל החשש שבשל הקושי להתנהל במקום ללא עירוב לא יימנעו מלטלטל, ו'מוטב שיהיו שוגגים ולא מזידים'.

עצות לבנייה ובדיקת העירוב

לצורך בניית העירוב עדיף להסתמך על תשתיות יציבות וקיימות, כגדר ההיקפית ושאר הקירות הבנויים בגבולות השטח, כמו גם על קווי החשמל והטלפון (שישמשו לצורת הפתח באמצעות העברת חוטים מעל עמודיהם, או הצמדת חביות לתחתיהם), נוסף לכך ניתן להסתמך על תעלות לחימה או סוללות עפר המקיפות את המתחם ('תל המתלקט').

להשלמת העירוב יש להקים צורות הפתח זקופות ויציבות, כאשר המרחק המקובל בין העמודים הוא כ-40 מטר. יש להשתמש בחוטים חזקים כמיתר, חוט ברזל, או 'חוט 10', על חוט העשוי סיבי ניילון (חוט 'בלאי') ניתן להסתמך רק באופן זמני. במקום מעבר רק"מ וכד' יהיה גובה צורת הפתח לפחות 6 מטר.

ראוי שיהיה ביד בודק העירוב חבל באורך 4.8 מטר וחבל באורך 80 ס"מ, בכדי שיוכל לבחון בקלות את גודל הפרצות. כמו כן ראוי לתלות סרט סימון על חוט העירוב בקטעים המועדים לקריעה, בכדי שיהיה ניתן להבחין בו ובשלמותו ממרחק.

לצורך ייעול הבדיקה התקופתית של העירוב, ראוי למפות את העירוב תוך ציון המקומות המועדים לתקלה, כגון שערי הבסיס, קטע גדר המט לנפול, או נקודת סחף של מי גשמים. כמו כן יש לתת את הדעת למקום שבמקביל לגדר הרשת ישנה תלתלית, ובשל כך נמנעים גורמי הביטחון מתיקון הגדר, בהקשר לזה יש לציין ששכיח גם למצוא נקודות כשל בסמוך לעמדות שמירה, ובמקומות מעבר רק"מ.