פרק מא

א. חיילים המתעתדים להשתמש בשבת בחוטר לצורך מבצעי(כגון לניקוי קנה הנשק או התותח), ישתדלו לכתחילה להרכיבו לפני כניסת השבת, ולדחות את פירוקו עד לאחר השבת, אולם במקום צורך רשאים אף להרכיבו ולפרקו בשבת, שכן מעיקר הדין אין בהרכבת חוטר איסור גמור, כל שיבריגו את פרקיו זה לזה ברפיון מה.

לעומת זאת לדעת רבים חל איסור אף על פירוק והרכבה שגרתיים של נשק בשבת, שהרי הדבר מצריך ידע ומיומנות כמעשה אומן, ונעשה בחיבור חזק, (אם כי יש שהקלו בכך). לפיכך יש להקדים ולנקות את הנשק לפני כניסת השבת, או לדחות זאת עד לאחר צאת השבת, (מה גם שהניקוי עצמו כרוך באיסורים נוספים, כמבואר בסעיף הבא), למעט אם יש צורך מבצעי המחייב לנקותו בשבת, ומ"מ ישתדלו לכל הפחות לסיים את הרכבת גוף הנשק (כגון הידוק הפין הראשי ברובה M-16), בשינוי.

ב.

1. הנצרך מסיבות מבצעיות לנקות ולשמן ציוד לחימה בשבת, יסיר את החול והאבק מעליהם באמצעות מטלית יבשה וכד' (ולכתחילה יימנע משפשוף בוץ יבש, אך בדלית ברירה ניתן להקל בכך), לאחר מכן יזלף את המים או השמן במקום הנדרש, וישוב ויספגם בעדינות באמצעות מטלית יבשה.
2. במידת האפשר יש להשתמש באמצעי ניקוי שאינם סופגים (כמברשת בעלת שערות קשיחות, או חוטר עם ראש 'פליז'), ובמידה שעליו להשתמש במטלית ספוגה, יעדיף להשתמש במטלית העשויה חומר סינטטי (כשק פק"ל), הואיל ואינו מגידולי קרקע, ואיסור סחיטתו קל יותר, ורק בדלית ברירה ישתמש בבגד 'בלאי' או בפלנלית (אלא שלכתחילה יחתכם מבעוד יום, ואם נצרך לחותכם בשבת, ישתדל לחותכם בשינוי, ולכל הפחות ישתדל להימנע מחיתוך מדוקדק ע"פ מידה מסוימת).
3. חלודה נחשבת כחלק מהכלי, ובהסרתה יש משום ממחק, טוחן, או מתקן כלי, על כן אין לנקותה בשבת אלא אם כן הסרתה מהנשק חיונית לצורך מבצעי. כמו כן יש להוסיף שמשום מלאכת 'ממחק' יש להימנע ממריחת חומרי סיכה למיניהם, כגריז ווזלין, ועל כן הנצרך מסיבות מבצעיות להשתמש בהם, יוציאם ממיכל האיחסון באופן גס (מבלי להחליק בתוך כך את פני החומר הנשאר במיכל), ויתנם במקומם בלא למורחם ולהחליקם שם.

ג. מותר להתיז מים על קרקע האוהל, בכדי למנוע אבק. למנהג הספרדים מותר גם לטאטא חדרי מגורים מרוצפים ומשטחי בטון בשבת, ואילו מנהג האשכנזים להחמיר בטיאטוא, מלבד אם רוב הבתים (או האוהלים) באותו מקום הינם מרוצפים.

ד. אסור לשטוף רצפה בשבת, אולם נקיון נקודתי של המקום המלוכלך ברצפה, אינו בכלל איסור זה. במקום שנדרשים בו תנאי היגיינה קפדניים, כמרפאה, מותר לנקות קרקע  מרוצפת שהתלכלכה, על ידי גריפת המים במגב גומי אטום (שאינו סופג) וללא סחבה, תוך זהירות שלא לשופכם על צמחים (כמבואר להלן סעיף ז), ובחדר אוכל שרצפתו התלכלכה לאחר שרבים סעדו בו, יש להקל כנ"ל באישור רב היחידה בלבד.

ה. מותר ליתן בשבת כלי תחת גשם הדולף לאוהל או למבנה, מכיון שמים אלו ראויים לשימוש ואינם מאוסים, שאם לא כן נמצא מבטל את הכלי מהיכנו (מהיתרו). ויש שהקילו במקום צורך גדול ליתן כלי תחת גשם שדולף אף כשהמים אינם ראויים לשימוש (וכן הדין לענין מזגן דולף, שעל מימיו חל איסור מוקצה), ולמעשה במצבים אלה יש להניח מתחילה בתוך הכלי חפץ היתר חשוב, כמזלג או בקבוק שתייה, ובכך אין הדלף גורם לביטול הכלי מהיכנו.

ו. משום איסור כיבוס, אין לשרות בגדים במים בשבת, ובשל כך יש להימנע מספיגת מים אפילו באמצעות בגד נקי, ברם, מותר לספוג דרך לכלוך, ולכן ניתן לספוג שאר משקין באמצעות בגד, או אף מים באמצעות מטלית המיועדת לכך ושאין לו כל ענין בנקיונה, אלא שאף באופן זה יש להימנע מספיגת מים מרובים, הואיל ועלול לסוחטה, ואם יש בידו בגד ישן או מפיות נייר שאין דרך לסוחטם, מותר אף לספוג באמצעותם מים מרובים.

ז. אסור להשתמש בשבת במטליות רטובות או בכריות ניקוי ספוגיות ו'צמר פלדה' לצורך ניקוי כלי המטבח ושולחנות חדר האוכל, אולם ניתן לנקותם בכריות ניקוי סינטטיות שסיביהם מופרדים הרבה זה מזה והמים אינם נספגים בתוכם (ויש אף שהורו להקל בשימוש במטלית או מגבון לחים מעט, כל שנזהר מדחיקתם בכח). לצורך ניקיון השולחנות מותר לערות עליהם מים ולגוררם באמצעות מגב גומי אטום (שאינו סופג) ובלא מטלית, ותוך זהירות משפיכתם ישירות על צמחים או על קרקע העומדת לזריעה, משום איסורי זורע וחורש, אולם אין איסור בשפיכתם על קרקע שאינה מיועדת לזריעה, וכתבו האחרונים שניתן אף להקל אם שופך את המים על משטח נוקשה (כסלע, יריעת ברזנט וכד') ורק לאחר מכן הם זורמים לאדמה, זאת מאחר שאין כוונתו להשקות, ואין ההשקיה ישירה.

   כמובן שניקיון זה מותר רק כשיש בו צורך לשבת עצמה, כגון שצריכים לאכול שם בהמשך השבת, או שמסיבות הגייניות מחויבים לנקות שם, אך לא כהכנה לחול, ועל כן יש להוועץ בזה ברב היחידה.

ח. על פסולת שאינה ראויה כלל למאכל, ואפילו למאכל בעלי חיים המצויים בסביבתו, חל איסור מוקצה, אולם מכל מקום ניתן לסלקה בשבת אם הוא דר שם והיא מאוסה ומעוררת בו גועל, על כן על האוכלים בשטח פתוח להקפיד לארוז ולסלק את הפסולת שאינה ראויה כלל, תוך כדי ישיבתם שם, ולא לאחר שכבר קמו לילך.

כל זאת לענין טלטול מוקצה, אולם כמובן שאין להקל בכך כשאוכלים מחוץ לעירוב, שכן טלטול הפסולת במקום זה, כרוך באיסורי הוצאה מרשות לרשות והעברה בכרמלית וברשות הרבים (אכן, פשוט שיש לטלטל את הפסולת כשהשארת 'תוואי לוואי' אסורה משיקולים מבצעיים, ועיין עוד להלן פרק מד סעיף י בענין דרכי היתר לטלטול מחוץ לעירוב).