פרק מ

א. מנהג הספרדים להקל לכתחילה לקשור בשבת קשר הדיוט (ראה גידרו בסעיף הבא), כל שנועד לפחות משבוע, ואילו מנהג האשכנזים לקשור לכתחילה רק קשר שנעשה לפחות מיממה, ורק במקום צורך מקילים אף כשנעשה לפחות משבוע.

לפיכך נראה שגם למנהג האשכנזים ניתן ביום שרבי להקל להעלות ולקשור את יריעות האוהל בקשר הדיוט, אף כשרגילים להשאירם כך מספר ימים, לפי שהוא מקום צורך. מאידך, גם למנהג הספרדים אין להקל ולקשור בקשר הדיוט מיתר שהשתחרר מרצועת הנשק, שהרי רגילים לבטלו שם לעולם (אלא יעשה קשר עניבה, כמפורט בסעיף הבא). ברם, פשוט שמותר לקשור את המיתר כשהדבר נועד לאפשר יציאה לפעילות מבצעית בשבת, או מיד בצאתה.

ב. קשר כפול נידון למנהג האשכנזים כקשר אומן, ורק במקום צער (כקשירת עגינת אוהל בתנאי חורף קשים) מקילים להגדירו כקשר הדיוט ולקושרו למספר ימים, ואילו הספרדים מקילים בו אף במקום צורך גרידא.

לעומת זאת, עניבה על גבי קשר מוגדרת כקשר הדיוט, ועל כן לספרדים מותר לקושרה כל שמתעתד להתירה בתוך שבוע. ואילו למנהג האשכנזים מותר לקושרה כל שמתעתד להתירה תוך יממה, ובמקום צורך או מצוה (כגון בקשירת ספר תורה) ניתן לקושרה אף למספר ימים. (ואכן אם מעריכים שיפתחו את ספר התורה שנית רק לאחר זמן רב, יסתפקו בקשר בודד, ולאחר מכן יחזקו את הקשירה באמצעות תחיבת קצוות החוט לתוך הכריכה).

עוד יש להוסיף שהקושר עניבה ע"ג קשר, ובטעות נוצר לו קשר כפול, דינו כקשר שעשוי להתיר בכל יום, ומותר להתיר קשר זה.

ג. לכתחילה ראוי להימנע בשבת מיצירת סגר באמצעות ליפוף חוט ברזל ומפתיחתו, אולם במקום צורך ניתן להקל בכך, במיוחד כשמדובר בסגר שמיועד לזמן קצר של מספר ימים בלבד ואינו לקיימא, וכן שאינו מלופף אלא במעט. כל שכן שיש להעדיף סגירה באמצעות ליפוף חוט ברזל על פני קשירה גמורה.

ד. מותר לחבר בשבת את יריעות האוהלים זו לזו באמצעות השחלת חבל בנקבים המיועדים לכך, ובלבד שניכר שדעתו לחברם באופן זמני בלבד.

ה. הנצרך לחלקי יריעה, פלנלית, אזולירבנד וכד', לצורך מבצעי, ישתדל להכינם מבעוד יום, ואם נצרך לחותכם בשבת, ישתדל לחותכם בשינוי, וכן יימנע, במידת האפשר, מחיתוך מדוקדק ע"פ מידה מסוימת.

ו. הנצרך להכין בשבת 'סדין מפות' לצורך תדריך מבצעי, ישתדל להסתפק בקיפול שולי המפות במקום לחותכם, ובאם לא ניתן הדבר, כגון כשנצרך לחבר תצלומי אויר זה לזה, ולא די בקיפול שוליהם, ישתדל לכל הפחות לחותכם בשונה מדרכו בחול.

לעומת זאת, ניתן להקל בפתיחת מעטפה, או מסמך ששוליו מחוברים, שהרי אינו קורעם לצורך הדבקה, ומכל מקום יש להעדיף קריעה דרך השחתה, על פני פתיחה במקום ההדבקה, הניקוב, או ההידוק.

ז. הלכה רווחת היא שחיבור ע"י קרסים, לחצניות, סקוטשים וכד', ולדעת רבים אף באמצעות מחט (או סיכת ביטחון), אין בו משום איסור תופר, והיינו לפי שניכר הדבר שחיבור זה אינו גמור, והוא עומד לפתיחה וסגירה. ברם, יש להימנע משימוש באזיקון, ומכל מקום בנסיבות מבצעיות יש להעדיף, במידת האפשר, שימוש בו על פני קשירה הדוקה במיתר, או חבל וכד', שיש בה איסור תורה גמור.

ח. חיבור דפים באמצעות מהדק סיכות ('שדכן') אסור משום תופר, ועל כן הנצרך להדק מעטפה בשל נסיבות מבצעיות, כגון להעביר חומר מעודכן לבכירים, ובשל סיווגו עליו לשולחו במעטפה סגורה, יהדקה בשינוי.

יש מתירים להשתמש בשבת במדבקות רב פעמיות (הנפרדות בנקל מן הנייר שהודבקו בו בלא לקורעו), ויש אף שהקלו להשתמש בנעצים (צבעוניים) בעלי ראש נשלף, כשנועצם בלוח שעם.

הנצרך, בשל נסיבות מבצעיות (כגון בעת היערכות שאינה סובלת דיחוי לקראת מבצע), להדביק בשבת מפה על לוח תצוגה וכד', יעדיף, במידת האפשר, להדביקה על משטח קשיח, ולא על דפים אחרים וכד', שכן יש שכתבו שמעיקר הדין אין איסור 'תופר' בחיבור לעצמים קשים, כמו כן יש לציין שמאחר שניכר במצבים אלה שההדבקה עראית, לפיכך ניתן לחברם כדרכו בחול.

ט. מנהג רבים להקל ולפתוח בשבת קופסאות שימורים (וכן יש להקל בפתיחת מארזי תחמושת וכד'), הואיל וכלל אין כוונתו לתיקון המארז, ואינו אלא כמסיר קליפה מפרי (אלא שלכתחילה יש להיזהר מניקוב וקריעת האריזה במקום האותיות, בכדי שלא יעבור על איסור 'מוחק'. ואגב ענין זה, יש לעורר על איסור בורר שיש בשפיכת שמן משימורי דגים וכד').

ומכל מקום החושש לשיטות המחמירים, ופותח מארזים מבעוד יום, ובמיוחד מארזים הממשיכים לשמש לאיחסון התכולה עוד זמן מה, או מקפיד לנקוב תחילה את קופסת השימורים בתחתיתה ולבטלה מתורת כלי, תבוא עליו ברכה (כל זאת כמובן, רק במידה שאין הדבר נוגד את ההנחיות המקצועיות או התברואתיות הרלוונטיות).