פרק לח

א.

1. אסור להתקלח במים חמים בשבת, ומנהג האשכנזים להחמיר לכתחילה גם ברחיצת כל הגוף במים פושרים, ומ"מ אף למנהג האשכנזים ניתן להקל להתקלח במים צוננים במקום דחק, כגון שהחום מעיק עליו מאוד.

לעומת זאת מותר לרחוץ במים חמים חלק מהגוף, כגון פניו ידיו ורגליו, (ובמקום צער, כגון ששב בשבת חורפית מפעילות מפרכת וממושכת, והלכלוך והזיעה מעיקים עליו ביותר, ולא רק גורמים לו לתחושת אי-נעימות קלה, אף את כל הגוף), ובלבד כמובן שאין לחוש בהם לאיסור בישול, כגון שחוממו מערב שבת בדוד חשמלי וחמים פחות משיעור יד סולדת (כך שאין חשש שהשימוש בהם יגרום לכניסת מים צוננים לדוד וחימומם שם), או כגון שהתחממו בדוד שמש (למתירים לעשות בו שימוש בשבת).

בכל מקרה ראוי למתקלח בשבת להימנע בשעת הניגוב מסחיטת השיער, ולמנהג האשכנזים אף יקפיד להשתמש בסבון נוזלי (ולא בסבון מוצק שיש לחוש בו לאיסור 'נולד' או אף לאיסור 'ממרח').

2. אין לעשות כל שימוש (כשטיפת כלים וכד') במֵי דוד חשמלי החמים בכדי שהיד סולדת בו, שהרי גורם בכך לכניסת מים קרים לתוכו ובישולם בו (אולם אם מֵי הדוד כבר הצטננו, ניתן לעשות בהם שימוש). כל שכן שאין להשתמש במערכת תרמויאל (הנפוצה מאוד במוצבים), שכן במערכת זו צריכת המים החמים מביאה אוטומטית להבערת אש בדוודי המים, וסגירת הברז גורמת מיידית לכיבוי אותה האש.

ב.

1. הסובל מחום, כאב ראש, או כאב בטן, עד שנחלש כל גופו, רשאי וצריך לבלוע כדור לרפואתו. כעין זה הסובל מפציעה הגורמת לכאב מרובה, או העלולה לגרום לזיהום ולחולשה כללית, רשאי וצריך לחבוש את פיצעו, אלא שמשום איסור 'סוחט' אין לחטא את הפצע באמצעות גזה הספוגה בנוזל חיטוי, אלא ייצוק את הנוזל ישירות על הפצע ורק לאחר מכן ישתמש בגזה לניקוי. נוסף לכך, בגלל איסור 'ממרח' אין למרוח משחה ולהחליקה על גבי הפצע (אם כי יש מקילים במריחת משחה המיועדת להיבלע בגוף), ועל כן יניחנה על גופו ורק לאחר מכן יחבוש את המקום (אף שהמשחה נמרחת אגב זה). כמו כן יימנעו מחיתוך מדוקדק (למידה מדויקת) של חומרי החבישה (כגון חיתוך זנב התחבושת לשניים לצורך קשירתה), ומקשירת התחבושת בקשר כפול, ואף יש להיזהר לכתחילה מקריעת אותיות בעת פתיחת מארז החבישה או התרופה (ומ"מ במקום חולי ניתן להקל בענין זה הואיל והוא מקלקל ואינו מוחק על מנת לכתוב, ובנוסף הוא פסיק רישא דלא איכפת ליה באיסור דרבנן).
2. החש מעט בראשו או בגרונו, אינו רשאי לבלוע כדור להרגעת הכאב, אך רשאי לאכול מאכל שדרך בריאים לאוכלו (כמו דבש, שום, או בצל), ואף כשכוונתו לצורך רפואה, וכעין זה הסובל מכוויה קלה או מידיים ושפתיים סדוקות מחמת יובש, אסור למורחם במשחה או בשמן כלשהו (אך רשאי להניח פלסטר על מכתו, לפי שעיקר יעודו לשמור על נקיון הפצע ולא לרפאותו, ואף מותר להסירו כשדבוק במקום שער שבגוף כשהדבר מצערו, לפי שתולש השער כלאחר יד והוא פסיק רישא דלא ניחא ליה. ועל דרך זו נראה שניתן גם למרוח שמן למניעת יובש בשפתיים, או שמן שיזוף נוזלי, כשיעודו למנוע כוויות עתידיות).
3. אסור להסיר מהגוף חתיכות עור יבש, או לתלוש פיסות עור קטנות שהחלו להתקלף (מצוי בשפתיים וסמוך לציפורניים), ולעומת זאת מותר לנקוב מורסא, או להוציא קוץ, ואפילו אם יוצא עימהם מעט דם, אך יש להימנע מלחיצה על המקום לסחיטת דם נוסף הבלוע בגוף. על דרך זו מותר להסיר גלדי מכה שהתרפאה, אך יש להיזהר מהוצאת דם אגב כן.

ג. לכלוך שנמצא על גבי בגד, אבל אינו בלוע בתוכו, אין בהסרתו משום ליבון, על כן מותר לנער בשבת גרגירי חול מעל הבגד, ולדעת רבים ניתן אף להסיר קוצים שהסתבכו בבגד, (אך יזהר להסירן בנחת, שלא יקרע את הבגד).

מנהג הספרדים להקל אף בניעור אבק מבגדים, ואילו מנהג האשכנזים להחמיר בכך, כל שמקפיד על נקיון הבגד עד שאינו לובשו בלא ניעור. לפיכך חיילים הלובשים מדי עבודה ואינם מקפידים על נקיונם כל כך, רשאים להקל בכך, ומ"מ טוב שינערו את האבק שלא כדרכם בחול אלא כלאחר יד.

ד. בגד שהתלכלך מבוץ וכד', אסור לנקותו בשבת, ורק ניתן להסיר את שכבת הלכלוך החיצונית שלא כבדרך כיבוס, כגון ע"י שפשוף צידי הבגד הפנימיים זה בזה, או גירודו בציפורן. ברם, מנהג האשכנזים שאם הוא בוץ יבש ומתפורר, אין לנקותו ואפילו בכסכוס הבגד מצידו הפנימי, לפי שדומה לטוחן.

ה. ניתן להסיר בשבת את הבוץ ממנעליו באמצעות חפץ שאינו מוקצה, בקינוחם על גבי סלעים או קורות וכד' המוטלים על הקרקע, או אף בגרירתם על גבי קרקע מרוצפת, ולמנהג האשכנזים ניתן גם להקל במקום צורך ולגוררם על גבי קרקע שאינה מרוצפת, ובלבד שיזהר שלא יקנח במקום גומה וישוונה. בכל מקרה יש להיזהר לכתחילה מגרירת הסולייה בחוזקה על גבי ברזלים, שיש בהחלקתה משום איסור ממחק, אך בדלית ברירה ניתן להקל בכך, ולמנהג האשכנזים אף יש להימנע משפשוף בוץ יבש ומתפורר שיש בפירורו משום איסור טוחן.

אסור לצחצח נעליים בשבת, אולם הורו מפוסקי דורנו שבהסרת אבק מעל הנעליים במטלית יבשה וכד' אין איסור, לפי שהאבק רק מונח על גביהם ואינו כלכלוך המחובר ובלוע בתוכם, ברם, יש להעיר שאין להשתמש במברשת לצורך זה, שכן לרוב מצויה משחה בעין על גבי המברשת, ועוד, שיש מן האחרונים שכתבו שיש בשימוש במברשת משום עובדין דחול.

ו. אין להדיח או להשרות מדים במים בשבת, אך מותר לנענע נעלי עור (בלא שרוכים), או שאר בגדים העשויים חומר אטום כגומי ופלסטיק, בתוך מים, ונראה שאף ניתן להסיר את שכבת הבוץ העליונה תוך כדי הדחה בזרם המים, ורק יש להימנע משפשוף הבוץ הצמוד לעור הנעליים עצמו. במקום צורך ניתן להקל לשפשף באופן שטחי 'חליפות סערה' וכד' העשויות חומר אטום, לפי שאין הלכלוך בלוע כלל בתוכם אלא רק כמונח על גביהם.

ז. בשל החשש שיבוא לידי סחיטה, יש להיזהר מהרטבת בגדים בשבת, ומטלטול בגדים רטובים (כשאינו לבוש בהם, וכשמטלטלם לבדו). ברם, מגבת וכד', שאין מקפידים לסוחטה, אינה בכלל דינים אלה, ואפשר שכן הדין במקרים רבים במציאות הצבאית, בה אין מקפידים על רטיבות המדים ומחליפים אותם במדים יבשים באפסנאות.

אין לתלות על חבל וכד' בגדים רטובים לייבוש, מפני מראית עין, שיחשדוהו שכיבסם בשבת, אולם ניתן להקל לתלותם במקומם, או לפורשם על כיסא, כאילו הם יבשים, הואיל ואין לחוש בכך לחשד כיבוס, ועל דרך זו מותר אף לתלות בגד מלוכלך במקצת, וכן מעיל או בגד גומי רטובים, כל שניכר שלא כיבסם. (מה גם שבאם המדובר בבגד העשוי כולו מחומר אטום (כחליפת סערה וכד'), הרי שמותר לתלותו גם מצד זה שמותר לשרותו במים, ואין לחוש בו כלל למראית עין).

אסור לייבש בגד באמצעות מקור חום כלשהו, כתנור וכד', על כן הנצרכים בשל נסיבות מבצעיות לייבש בגדים במהירות, יבקשו מחבר גוי שיניח עבורם את הבגדים סמוך למקור החום, או לכל הפחות יעשו כן שני חיילים יחדיו (ובלבד, כמובן, שאין חשש סכנת דליקה בהנחת הבגדים שם).

ח.             יש המורים שכביסה שהיתה רטובה בזמן כניסת השבת (כך שהנוגע בה נרטב כל כך, עד כדי שיוכל להרטיב דבר אחר), מוגדרת מוקצה, וממילא מתוך שהוקצתה בבין השמשות, הוקצתה לכל השבת. ברם, יש המפקפקים בדין זה, ועל כן בימים חמים ניתן להקל במקום צורך ולהוריד את הכביסה לאחר שהתייבשה ולהשתמש בה, אולם כל עוד היא רטובה, אין לטלטלה.