פרק לה

א. המנהג להימנע מעשיית מלאכה עד כ-35 דקות אחר השקיעה, וכפי המפורסם בלוחות השנה, אולם בשעת צורך ניתן להקל לענין איסורי תורה מכ- 25 דקות לאחר השקיעה, (ובשעת דחק גדולה אף מ- 20 דקות לאחריה), ולענין איסורי חכמים מכ- 18 דקות לאחר השקיעה, כל זאת תוך היוועצות ברב היחידה.

ב. מעיקר הדין, חיילים שאין להם להבדלה יין או שאר משקים (או שאינם 'חמר מדינה' - ראה להלן תשובה ה), עליהם להימנע מאכילה ושתיה (למעט מים), כל שיהיה בידם להבדיל עד יום ראשון בצהריים. אולם חיילים הנצרכים לאכול מסיבה חיונית (כגון שעומדים לצאת לסדרת אימונים, או ששבו במוצ"ש מפעילות מבצעית בשטח אויב ובשל התחקירים וההתארגנות יתאפשר להם להבדיל רק סמוך לחצות), וכל שכן חיילים הנצרכים לאכול במהלך פעילות מבצעית (כגון שיצאו לסיור הנמשך מצהרי יום השבת עד קרוב לחצות הלילה), רשאים לאכול לאחר שיבדילו תחילה באמירת 'אתה חוננתנו' בתפילה, או לכל הפחות באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

ג. מזמן שיצאה שבת מותר אדם בכל דיבורי חול, ואילו במלאכות אסורות אינו מותר אלא משיבדיל בתפילה או יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

ד. במקום צורך גדול ניתן להסתמך על דעת המקילים בזמן בין השמשות של מוצ"ש בכל איסורי חכמים שאינם קרובים למלאכות דאורייתא, כטלטול מוקצה, דיבורי חול, הכנה מקודש לחול, העברת חפצים בכרמלית או מכרמלית לרשות היחיד, וכל שכן אמירה לגוי.

ה. אם אין ברשותו יין, יבדיל על חמר מדינה (כבירה וכד', ולמנהג האשכנזים רשאי במקום צורך אף להקל במיץ פירות טבעי, או אף בתה וקפה, ויש מקילים בדוחק אף במשקאות קלים חשובים). גם כשמבדילים על משקאות אלו יש להקפיד לכתחילה לשתות רביעית שלימה (כחצי כוס מצויה), ובדיעבד אם שתה כמלוא לוגמיו (רוב רביעית), יצא. (על כן אם למשל מבדיל על תה, ימתין עד שהמשקה יתקרר מעט, שהרי בהיותו רותח לא ניתן לשתות ממנו כשיעור בבת אחת).

עוד יש להוסיף שגם שאר דיני כוס ההבדלה שווים לדיני כוס הקידוש, ועל כן לכתחילה יש להקפיד שתהא הכוס שלימה לחלוטין, ושתהא מכילה רביעית (ומן המובחר שתהא מלאה על כל גדותיה), ושיהא היין בעל חשיבות, שלא יפגמוהו בטעימה ממנו, ושלא יעמוד מגולה אפילו זמן מועט ללא השגחה. עיין באריכות בכל ענינים אלו לעיל פרק לג סעיפים יא-יד.

ו. אין מברכים על ריח שיוצר לסילוק ריח רע, ועל כן אין לברך על מטהרי אויר ודאודורנטים למיניהם, מה גם שיש הנוקטים שאין לברך על ריח שהופק מחומרים שאין ריחם העצמי טוב.

רבים נמנעים כיום מלברך על ריח פירות, הואיל ואין בריחם בכדי שיעור הנאה, אך המנהג לברך על תבלינים, עלי תה, אבקת קפה וכד' שריחם ניכר, אלא שמאחר שעומדים לאכילה, יש להקפיד לנוטלם לשם ריח.

ז. מברכים ברכת הנר על אור אבוקה, אך בדלית ברירה ניתן לברך על נר יחידי (או על להבת מצית), שהרי דין הברכה על האבוקה אינו אלא מצוה מן המובחר.

אין לברך אלא על להבה שהודלקה למאור, אך כל שהודלקה לחימום, בישול, או למצוה וכבוד, אין מברכים עליו, ועל כן יש לכבותו ולשוב ולהדליקו לצורך ההבדלה.

לכתחילה יש להימנע מברכה על תאורה חשמלית, לפי שחוט הלהט נמצא בתוך זכוכית ואינו נראה באופן ישיר, אולם במקום צורך ניתן להקל בכך, ברם, אין להקל בתאורת פלאורוסנט, שאינה אש.

ח. אין מברכים אלא על נר הסמוך לו כל כך עד שיוכל להכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.

אין מברכים על נר שהודלק בשבת, ואפילו הדליקו גוי, אך אם הדליקוהו בשבת לצורך פיקוח נפש, מותר לברך עליו.

ט. ברכות הנר והבשמים אינן קשורות לחלוטין להבדלה, אלא תוקנו לאומרם במוצ"ש ובשל כך סידרו לאומרם עם ההבדלה, לפיכך מי שאין בידו אלא יין, יבדיל בלא ברכה על הנר והבשמים (ואף אין צריך לחזר אחריהם כל כך) ואם הללו יזדמנו לו בהמשך הלילה יברך עליהם, ולעומת זאת מי שאין בידו במוצ"ש אלא נר ובשמים, יברך עליהם בלא להבדיל על הכוס, אך אם משער שתגיע לו כוס בהמשך הלילה, ראוי שימתין כדי לסדר את כל הברכות על הכוס.

י. לכתחילה יש להמתין עד שכל אחד מהשומעים יהנה מהנר ויריח מהבשמים, ואפילו אורך הדבר זמן מה, אין בכך משום הפסק באמצע ההבדלה, ברם, אם לא הספיקו השומעים להנות מהנר והבשמים קודם שימשיך המבדיל בברכת ההבדלה, עליהם להאזין לברכתו, ורק בתום ההבדלה יתפנו להריח הבשמים ולהנות מן הנר (ואין צריכים לשוב ולברך עליהם, אלא אם הפסיקו בדיבור שלא לצורך ההבדלה קודם שנהנו מריח הבשמים או מאור הנר).

   אכן, אם השומעים משערים מתחילה שלא יספיקו לקיים את ברכות הנר והבשמים כתיקונן, יתכוונו מפורשות בשעת ההבדלה שלא לצאת בשמיעת ברכות אלה מהמבדיל, ובתום ההבדלה יברכו עליהם בפני עצמם.

יא. חייל ששכח לומר 'אתה חוננתנו', ונזכר אחר שאמר השם של סיום הברכה, אינו חוזר מפני שיבדיל על הכוס, ואם טעם לפני שהבדיל (ועתה בא לשאול כיצד עליו לנהוג), קנסוהו שעליו להתפלל שנית (למעט אם כבר עשה מלאכה) ואחר כך להבדיל, אבל אם כבר הבדיל לאחר שטעם, אינו מתפלל שנית.

   אם לא יוכל להבדיל על הכוס עד יום ראשון בלילה, אם נזכר קודם שומע תפילה יאמר אתה חוננתנו ב'שומע תפילה', אם נזכר לאחר שומע תפילה חוזר ל'אתה חונן', ואם עקר רגליו חוזר לראש.

יב. במקום דוחק גדול (כגון כשיוצא קודם חשיכה לפעילות מבצעית שלא יתאפשר לו להתפלל ערבית במהלכה), ותוך היוועצות ברב היחידה, ניתן בדרך אקראי להקדים להתפלל ערבית של מוצ"ש מ'פלג המנחה' (שעה ורבע קודם הלילה), וכן להבדיל בזמן זה על הכוס (בלא ברכה על הנר והבשמים). אלא שבכדי שיוכלו להתפלל ערבית מבעוד יום, יש להקפיד לכתחילה להתפלל מנחה קודם ה'פלג', וכמו כן יקפידו להכריז בתום התפילה וההבדלה שחלילה אין להתיר עשיית מלאכה אלא בצאת השבת.

יג. במקום צורך ניתן להבדיל על הכוס קודם תפילה, אלא שיחזור ויבדיל שוב בתפילה (ומכל מקום בשעת דחק מותר אף לאכול קודם שיתפלל).

מפקד שקיבל שיחת טלפון בסעודה שלישית לאחר חשיכה, יאמר 'ברוך המבדיל בין קודש לחול' ויענה, ורשאי להמשיך בסעודה, בניגוד למי שהתפלל ערבית בסעודה שלישית, שנאסר באכילה עד שיבדיל, וזה וזה לא יאמרו 'רצה והחליצנו' בברכת המזון.

יד. מי שנבצר ממנו להבדיל במוצ"ש, למנהג האשכנזים והתימנים רשאי להבדיל עד יום שלישי בשקיעה, ואילו למנהג הספרדים רשאי להבדיל ביום ראשון בלבד. בכל מקרה אין לברך על הנר והבשמים (ואף אין לומר את הפסוקים שקודם ההבדלה) אלא במוצ"ש. (אם גם נאנס ולא התפלל ערבית במוצ"ש, יאמר "אתה חוננתנו" למחרת בבוקר בתפילת התשלומין).

טו. נהגו הנשים לצאת ידי חובת הבדלה בשמיעתה מהאנשים כשהדבר מתאפשר. על כן, חיילת שהיתה במשמרת בזמן ההבדלה בבית הכנסת, רשאית להבדיל לאחר מכן בעצמה, ואף תקפיד על שתיית היין כמבואר לעיל סעיף ה, ואת ברכת הנר תברך לאחר ההבדלה.