פרק לג

א. אם אין יין ברשותו בליל שבת יקדש על פת באופן הבא: יטול ידיו תחילה, יניח ידיו על החלות המכוסות ויאמר 'ויכולו', יגלה את החלות יגביהם ויברך 'המוציא', ישוב ויכסם ויאמר ברכת 'מקדש השבת', יבצעם ויאכל כזית בכדי אכילת פרס (כארבע דקות) לחובת הקידוש, וכזית נוסף לחובת הסעודה.

   אם אין בידו לבצוע על שתי חלות שלמות, יבצע על לחם אחד שלם בצירוף פרוסה, ואם אין בידו, יבצע על שתי פרוסות, ובדלית ברירה רשאי אף לקדש ולבצוע על פרוסה אחת.

   בשעת הדחק כשאין לו לחם, יקדש אף על שאר מיני מאפה כשקובע סעודתו עליהם, דהיינו כשנוטל עליהם ידיים, מברך 'המוציא' ואוכל מהם (למנהג הספרדים למעלה מכ-220 סמ"ק, ולמנהג האשכנזים כשיעור פת שרגיל לאכול בארוחה קבועה, ואפילו אכלם עם שאר מאכלים כשיעור פת שרגיל לאכול עם שאר מאכלים, חשוב כקובע סעודה).

   אם אין בידו לבצוע על שתי עוגות שלמות, יבצע כנ"ל בנוגע למי שאין בידו לבצוע על שתי חלות שלמות.

   אם אין ברשותו בערב אלא 'חמר מדינה' עדיף שיקדש עליו מאשר ייבטל לגמרי מקידוש (עיין בענין זה בסעיף הבא).

ב. אם אין יין ברשותו ביום השבת, יקדש על 'חמר מדינה' (כבירה וכד', ולמנהג האשכנזים רשאי במקום צורך אף להקל במיץ פירות טבעי, או אף בתה וקפה, (וכן מקילים אף הספרדים בדלית ברירה בקידוש הבוקר), ויש מקילים בדוחק אף במשקאות קלים חשובים כקולה), ויקפיד לקדש על רביעית (כחצי כוס מצויה) ולשתות כמלוא לוגמיו (רוב רביעית).

אם אין בידו גם חמר מדינה, יקדש על פת, ובדלית ברירה אף על מיני מזונות, כפי שהתבאר בתשובה הקודמת.

ג. חייל שאין בידו לקדש לעת עתה, אך יודע שיתאפשר לו לקדש לאחר זמן – ראה דינו להלן סעיף י. לעומת זאת, מי שאין ברשותו יין, פת, או מיני מאפה, לצורך קידוש, יתכוון לצאת בהזכרת עניני השבת בתפילה, ולכל הפחות בהזכרת קדושת השבת באמירה (כגון שיאמר את נוסח ברכת הקידוש בלא הזכרת שם ומלכות, או כגון שיאמר: "ברוך שנתן שבת קודש לעמו ישראל זכר ליציאת מצרים"), ויאכל מאכלו בלא קידוש. כמובן שאם אחר כך הובא לו יין, פת, או מיני מאפה, חייב לחזור ולקדש.

ד. חיילים שבגלל כשל אספקתי אין ברשותם אלא כוס יין אחת (ויודעים שבמוצ"ש ימצאו יין להבדלה), יקדשו עליה בליל שבת, ולמחרת יקדשו על הפת.

ה. מי שברשותו: כוס יין אחת (ואין לו חמר מדינה) - ישתמש בה להבדלה ויקדש בשבת על החלות, שתי כוסות יין - ישתמש בהן לקידוש הלילה ולהבדלה, ובבוקר יקדש על הפת, כוס יין וגם חמר מדינה - יקדש על היין בלילה וישתמש בחמר המדינה לקידוש היום ולהבדלה, שתי כוסות וחמר מדינה - ישתמש ביין לקידוש הלילה ולהבדלה, ואילו בחמר המדינה ישתמש לקידוש היום.

ו. מי שלא קידש בלילה, בין בשוגג בין במזיד, יאמר בבוקר את נוסח הקידוש לליל שבת (אך ישמיט את 'ויכולו'), ויפתח 'ושמרו', 'זכור' בורא פרי הגפן, עד 'מקדש השבת'. למנהג הספרדים יקדש עד צאת הכוכבים, ואילו למנהג האשכנזים יקדש עד השקיעה, ולאחריה בבין השמשות יקדש ללא שם ומלכות, אך אם לא התפלל בשבת כלל (כך שלא יצא ידי חובה בהזכרת קדושת השבת בתפילה), יקדש בשם ומלכות אף בזמן בין השמשות.

ז. אין לטעום דבר משעה שקיבל שבת קודם הקידוש בליל שבת, אפילו מים, ובשעת הדחק ניתן להקל לשתות מים עד השקיעה, ובדלית ברירה אף בזמן בין השמשות.

   לוחמים שהוזעקו בערב שבת לאירוע מבצעי, שבסיומו אכלו בשטח בלא קידוש, יקדשו ברגע שיזדמנו להם בלילה יין וחלות, יאכלו כזית לחם כדי לקיים דין 'קידוש במקום סעודה', ולא ימתינו לקידוש הבוקר. (ולענין הנצרך לאכול מסיבות מבצעיות ואין בידו לקדש, עיין להלן סעיף י).

   במקום צורך ניתן להקדים לקדש ולאכול בליל שבת קודם תפילת ערבית, ובלבד שידאג לאמצעי תזכורת כלשהו שלא ישכח להתפלל (ולכתחילה יקרא קריאת שמע תחילה), ואם קיבל את השבת למעלה מחצי שעה קודם צאת הכוכבים (עיין לעיל פרק ל סעיף ד), רשאי אף לכתחילה לקדש ולסעוד לאלתר קודם תפילה.

ח. אין לאכול בבוקר יום השבת קודם תפילה, אלא ששתייה (וכן אכילה קלה בשיעור של פחות מ'כביצה', למי שרעב ביותר עד שאין דעתו מיושבת עליו לתפילה) אינה כלולה באיסור זה, ואם נצרך מסיבות מבצעיות לאכול סעודה משמעותית בזמן זה, מחויב לקדש תחילה, אא"כ אין באפשרותו לקדש, או שאין יין בהישג ידו וכד', שאז יסתמך על שיטות האחרונים שאין לקדש אלא לאחר התפילה (ולענין הנצרך לאכול מסיבות מבצעיות ואין בידו לקדש, עיין להלן סעיף י).

אולם יש להוסיף שאיסור אכילה קודם תפילת שחרית מתחיל מחצי שעה קודם עלות השחר, ועל כן חייל הנצרך לאכול בשעת בוקר מוקדמת, ישתדל, במידת האפשר, לאכול לפני זמן חלות האיסור, ובכך יוכל לאכול בריווח.

ט. מפקד שהמשימות המוטלות עליו מונעות ממנו להתפלל מוסף מיד לאחר תפילת שחרית, רשאי לקדש ולטעום קודם תפילת מוסף, פירות, מזונות או פת עד שיעור 'כביצה' (56 גרם), תבשיל מחמשת מיני דגן אף יותר מ'כביצה', אך לא יסעד סעודה, מחשש שימשך וישכח להתפלל.

   לפיכך, חייל שמינה 'שומר' שיזכירו להתפלל, או שהיא סעודה שסועדים בה חיילים דתיים שיזכירו אחד לשני להתפלל, רשאים בעת צורך להקל אף בסעודה ממש, וכן רשאי להקל חייל שחלש ליבו, אף בלא העמדת 'שומר', ונראה שאף חייל שיודע שלא יתאפשר לו לסעוד סעודת שבת אלא קודם שיתפלל מוסף, רשאי להקל בכך, ובלבד שיקדשו קודם לכן.

   מי שאין לו אפשרות לקדש, רשאי לאכול פירות, והוא הדין תבשיל מחמשת מיני דגן קודם מוסף, אף בלא קידוש, בהסתמך על השיטה שאין איסור אכילה קודם קידוש של הבוקר, ועל השיטה שאין חובת קידוש קודם מוסף (ואכן המקדש קודם מוסף ורוצה לחוש גם לשיטה זו, ראוי שישוב ויקדש לאחר מוסף).

י. אם אין בידו לקדש בליל שבת אך יודע שיתאפשר לו לקדש לאחר זמן, ראוי שישהה מלסעוד (אפילו מספר שעות) עד שיקדש (אך על כל פנים אין צריך להמתין מעבר לחצות הלילה), אלא אם כן הינו חלוש, או נצרך לאכול מסיבות מבצעיות, שאז יסמוך על הזכרת קדושת היום בתפילה ויאכל בלא קידוש.

לעומת זאת, אם אין בידו לקדש בשבת בבוקר, אין צריך להמתין כלל.

יא.לכתחילה יש להקפיד שתהא הכוס בעלת חשיבות ושלימה לחלוטין, אכן במקום צורך ניתן להקל ולקדש על בקבוק היין, על מימייה, על כוס חד פעמית, ואף על כוס שבורה, מלבד אם ניקבה עד שאינה מכילה רביעית יין מן הנקב ולמטה, שאז אין עליה שם כוס כלל.

יב. לכתחילה אין לקדש על יין 'פגום' (ששתו ממנו), ברם, ניתן לתקן הפגימה על ידי שיוסיפו בו מעט יין, ואם לא ניתן הדבר, רשאי אף לתקנו במעט מים, ובשעת הדחק רשאי לקדש אף על כוס 'פגום', אלא שבליל שבת יעדיף לקדש על החלות. לפיכך, אם אין לו אלא כוס אחד, מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו שלא יפגימנו, אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם מיין הקידוש מהכוס השני, ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון. ואם לא היה בו אלא רביעית בצמצום ונחסר ממנו בלילה, מוזגו למחר להשלימו לרביעית, ןמאחר שלכתחילה יש להקפיד לשתות מכוס חשובה שיש בה רביעית, על כן כשאין לו אלא כוס אחת, יעביר מעט ממנה לאחר הקידוש לכוס אחרת כך שבכוס הקידוש תשאר רביעית, ולאחר שיטעם מכוס הקידוש יתקן את היין הנותר באמצעות מעט היין שבכוס השניה.

יג. במקום צורך ניתן לסחוט ענבים (ביום ששי) ולקדש על המיץ.

אין לקדש על יין 'מגולה' (ששהה ללא כיסוי וללא השגחה), אולם במקום צורך ניתן להקל כל שהיה גלוי לזמן מועט בלבד, ויש אף המקילין בדוחק כל שלא שהה כך יותר מלילה שלם, יתר על כן, יש שהורו שביין מבושל או מפוסטר אין כלל לחוש לגילוי. 

יד. צריך שתהא הכוס מכילה לכל הפחות רביעית יין (86 סמ"ק כחצי כוס מצויה, ויש מחמירים להצריך 150 סמ"ק), ומן המובחר שתהא מלאה על כל גדותיה, אך אין צורך לטרוח לשם כך.

טו. בזמן הקידוש יש לכסות גם את החלות שלפני שאר המסובים, אך יש מקילים בכיסוי חלות פרוסות או עוגות שעל השולחן, ובמקום צורך ניתן להסתפק בכיסוי שקוף (כשקית שמצוי שהחלות נתונות בה). כמובן שיש להסיר את הכיסוי לפני הברכה על החלות.

טז. קידוש שנעשה כדין אך השומעים שמעוהו רק באופן חלקי, בליל שבת- כל ששמעו את ברכת 'מקדש השבת', ובדיעבד אף את עיקר הברכה (פתיחת הברכה וחתימתה, והזכרת קדושת השבת זכר ליציאת מצרים), יצאו ידי חובתם (אלא שראוי להשלים את אמירת פסוקי 'ויכולו'), ואילו ביום השבת ניתן להסתפק בברכת היין בלבד.

חייל הנמצא בחדר אוכל גדול ואינו מצליח לשמוע בבהירות את הקידוש, רשאי לאומרו בלחש עם המקדש, ואף שאינו אוחז את היין בידו, מ"מ מאחר והיין לפניו, נחשב לו כמקדש על היין (אולם לכתחילה ראוי שיאחוז גם כוס יין בידו) ויקפיד לשתות מן היין כשיעור, וכמו כן להימנע מעניית אמן על ברכת המקדש, שמאחר וברך בעצמו, הרי שעניית האמן מהווה עבורו הפסק בין הקידוש לטעימת היין, ועיין בזה עוד בסעיף הבא.

יז. בשעת דחק ניתן לצאת ידי חובה בקידוש שנערך על ידי מי שאינו שומר מצוות, ובלבד שיש לו יחס של כבוד לעבודת ה'. בפרט נכון הדבר כשהידיעה שאין קידושו מקובל עלולה לגרום לו צער ועלבון, ואף להתרחקות מן הקודש.

ברם, אם המקדש מצהיר בריש גלי על חוסר אמונתו בה', לא ניתן לצאת בשמיעת קידוש זה, ועל כן יקדשו עימו בלחש, דהיינו, יאחזו כוס יין בידם ויאמרו את הקידוש בלחש עם המקדש, ואף כשנבצר מהם לאחוז כוס בידם, יאמרו את הקידוש עם המקדש על כוס היין שבידו, או שיקדשו על החלות שלפניהם (ויברכו ברכת המוציא). על המקדשים באופן זה להקפיד לשתות מן היין כשיעור, וכמו כן להימנע מעניית אמן על ברכת המקדש, שמאחר שברך בעצמו, הרי שעניית האמן מהווה עבורו הפסק בין הקידוש לטעימת היין.

יח. המקדש צריך לשתות מן היין כמלוא לוגמיו (מלוא לחי אחת מפיו, והוא רוב רביעית), ובשעת דחק ניתן לצאת ידי חובה אף בטעימה בעלמא, וכשהמקדש אינו בקיא בדין זה, יוכל אחד המסובים לשתות מן היין כשיעור, ובכך יצאו כל המסובים ידי חובה.

   כמו כן, ראוי ששאר המסובים יטעמו גם כן מעט מן היין, משום חיבוב מצוה, אולם אם יש בידם כמות יין מצומצמת, מוטב שישתה המקדש כמלוא לוגמיו ושאר המסובים לא ישתו כלל, וישמרו את שארית היין לקידוש היום ולהבדלה.

במקום צורך, כגון כשהיין חריף ביותר, או בדיעבד כשכבר שתו מספר חיילים מכוס הקידוש כשיעור, יצאו ידי חובתם אף אם המקדש עצמו שתה פחות מהשעור הנדרש כנ"ל.

יט. קידש וקודם שטעם הפסיק בדיבור, חוזר ומברך 'בורא פרי הגפן', אך אינו צריך לחזור ולקדש, ואם ההפסק היה בעניני הקידוש או הסעודה, אף אינו צריך לחזור ולברך, ברם, אם קודם שטעם עקר ממקומו (או שהסיח דעתו לגמרי מן הקידוש), עליו לשוב ולקדש. נוהגים שגם שאר המסובים היוצאים ידי חובת הקידוש נמנעים מדיבור עד שיטעם המקדש, אולם בדיעבד אף אם דיברו קודם שיטעם המקדש מן היין, אין זה לעיכובא, אלא שאז עליהם לשוב ולברך על היין במידה וחפצים לטעום ממנו.

כ. אין קידוש אלא במקום סעודה, לפיכך לכתחילה יש לאכול במקום הקידוש כזית פת או מיני מזונות, ובמקום דחק ניתן אף לצאת בשתיית רביעית (כחצי כוס) יין (אלא שבקידוש הלילה יש להקפיד לשתות רביעית מלבד שתיית מלוא לוגמיו בקידוש), אולם אף במקום דחק אין להסתפק באכילת פירות וכד', אלא בקידוש של שחרית.

   במקום צורך, אם המקדש קיים דין קידוש במקום הסעודה, הרי שחל הקידוש לכולם ורשאים שאר השומעים לטעום מעט אף שאין בטעימתם משום סעודה, ומ"מ לכתחילה אין ראוי לנהוג כן.

עוד יש להעיר שכל זאת לענין דין קידוש במקום סעודה, אך מעבר לכך עליו לקיים מצות סעודת השבת כדיניה (כמפורט בפרק הבא), ועל כן אף כשיצא ידי קידוש, עדיין מחויב לאחר מכן לקבוע סעודתו על פת.

כא. אין קידוש אלא במקום סעודה, ואם קידש ולא סעד או שסעד במקום אחר (כדלהלן), לא יצא ידי חובת קידוש וצריך לחזור ולקדש.

   בחדר אחד – אם היתה דעתו בעת שקידש לסעוד בפינה אחרת אינו צריך לחזור ולקדש, ואף אם לא היתה דעתו לסעוד בפינה אחרת ואחר כך נמלך והלך, אינו צריך לחזור ולקדש, ומכל מקום לכתחילה טוב שלא לעבור לסעוד בפינה אחרת, כי יש מחמירים גם מפינה לפינה באותו חדר.

   מחדר לחדר – במקום דוחק יש להקל לכתחילה לקדש בחדר אחד על דעת לסעוד בחדר אחר (הנמצא תחת אותה קורת גג), אם רואה את מקום הקידוש וגם היתה דעתו לכך מתחילה, ועל כן חיילי חפ"ק שקידשו בג'יפ מחמת הגשם, רשאים לאכול מחוץ לג'יפ כשפסק הגשם.

   ממבנה למבנה – בדיעבד או בשעת הדחק כשאינו יכול לסעוד במקום שקידש, יש מקילים לקדש בבית אחד ולסעוד בבית אחר או בחצר, כל שרואה מקצת מקומו שקידש בו, אם אין שביל היחיד מפריד ביניהם, אפילו אם לא היתה דעתו לכך מתחילה, והוא הדין בנוגע למעבר מכלי רק"מ אחד למשנהו. אך אם אין רואה את מקומו ואין באפשרותו לחזור ולאכול מעט במקומו הראשון, עליו לחזור ולקדש.

כב. יש להקפיד להישאר במקום הקידוש ולאכול מיד לאחר הקידוש, אולם בדיעבד, כל שלא הסיח דעתו מן הקידוש אין צריך לחזור ולקדש, ואפילו נאלץ לצאת ממקומו ושב לשם לאחר זמן רב, ובלבד שהיתה דעתו בשעת הקידוש לאכול שם מיד (ובמיוחד ניתן להקל בענין זה כשנשארו מספר סועדים במקומם). ברם, אם דעתו מתחילה היתה לאכול לאחר זמן, אם שהה מעט, אינו חוזר ומקדש, שהה יותר מכדי שיעור עיכול (72 דקות) – חוזר ומקדש.

כג. יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, ובמיוחד אם אינם יודעים לקדש בעצמם, אך לכתחילה יש להימנע מקידוש לאחרים הבקיאים לקדש בעצמם, אם לא במקום צורך שאז ניתן להקל בכך.

המקדש לאחרים מבלי לאכול עמהם, והוא עצמו עדיין לא קידש, יתן לאחד המסובים לשתות כמלוא לוגמיו מן היין, שהרי אסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו.

המקדש לאחרים תוך כדי סעודתו אינו רשאי לברך שוב על היין, אך אם מוציא בברכתו את השומעים שישתו מן היין, רשאי המקדש אף לברך על היין עבורם.

כד. מנהג רבים לערוך את הקידוש בעמידה דרך כבוד, כפי שמקובל בציבור הרחב ובצה"ל. כשמקדשים באופן זה, יש להקפיד   שהמסובים לא יהיו מפוזרים לא כל קביעות ביניהם. במקום צורך ניתן לקדש בישיבה, ואפילו בשכיבה.

כה. ניתן להוציא בקידוש אף אחרים הנמצאים בבית אחר, כל שהשומעים נמצאים במקומם וסעודתם ערוכה לפניהם.