פרק לא

א. מצוה על חיילים וחיילות (בין רווקים בין נשואים) להדליק נרות בברכה בחדר האוכל (וידליק אחד מהם עבור כולם, ויסדירו שיהו הנרות דולקים בזמן הסעודה), ומלבד זאת ידאגו לתאורה מצומצמת באיזור חדרי המגורים (אך אין יוצאים ידי חובת המצוה בהדלקת נרות בבית הכנסת). כשאין אפשרות להשאיר בחדר אלא תאורה חזקה בלבד, והדבר ימנע ממנו לישון כראוי, עדיף שלא ידליקנה כלל, "שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער".

ב. במקום צורך ניתן להסתפק בהדלקת נרות אף שלא במקום האכילה, ובלבד שיהנה מאורם ולו במעט, אולם היוצא מבעוד יום לפעילות מבצעית שעד שישוב ממנה יכבו הנרות, לא ידליק נרות כלל, ומכל מקום רשאי להדליק (בברכה) עבור אחרים שנבצר מהם להדליק. אכן, אם שוהה בליל שבת במבנה בו יהנה ולו במעט ממאור הנרות או הפנסים, ואפילו שלא בשעת הסעודה, ידליקם בברכה לשם קיום המצוה, ולדעת רבים כן הדין אף אם המדובר בשהייה קבועה בשטח פתוח, כמחסום וכד', ומתאפשר לו להדליקם שם.

ג. מי שאין בידו נרות שבת, יוכל לאלתר נר מחומרי בעירה שונים, ובלבד שיבערו יפה ושלא יהיו בעלי ריח רע ביותר, וכמו כן יזהר שלא תהיה בהבערתם כל סכנה.

לדעת רבים מפוסקי דורנו ניתן במקום צורך לצאת ידי חובת נר שבת בהדלקת מנורת ליבון חשמלית לכבוד שבת (ויש מקילים אף בנורה חסרת חוט להט כנורת פלורוסנט), ועל כן מי שאין בידו נרות, ידליק בברכה פנס או תאורה חשמלית במקום האכילה.

ד. חייל היוצא לסיור סמוך לכניסת שבת (בחצי השעה שקודם כניסת השבת) ועתיד לשוב קודם שיכבו הנרות, או שמדליק עבור חבריו הנשארים שם, ידליק נרות בברכה קודם צאתו, תוך כוונה מפורשת שאינו מקבל שבת בכך (אולם אם לא ישוב מהסיור אלא בשעה מאוחרת, ואף לא יהיה כלל מי שיהנה מהנרות, אינו רשאי לברך עליהם).

לעומת זאת חייל היוצא לסיור בשעה מוקדמת יותר (שאינו רשאי להדליק נרות בלא לקבל שבת), יעדיף לדחות את קבלת השבת לשעה מאוחרת, בכדי שעד אז לא יהיה מנוע מעשיית מלאכה, ועל כן ידליק את הנרות בלא ברכה. אשת מפקד שהגיעה אשת מפקד שהגיעה בשעה מאוחרת לשבות עם בעלה בבסיס ועדיין לא הספיקה להערך לשבת כראוי, רשאית להדליק נרות בזמן ולהתנות (אפילו בלב) שאינה מקבלת שבת בכך עד מספר דקות לפני השקיעה.

ה. ניתן להקל בקריאה לאור נרות המצויים כיום, כנרות שעוה וכד', לפי שאורם זך ביותר ואין רגילות להטותם כלל. אולם המשתמש בנר מאולתר, ב'גוזניק' וכד', עליו להחמיר לכתחילה בענין זה.

עוד יש להוסיף שהורו מפוסקי דורנו שאין לאסור קריאה לאור מנורות חשמליות שעוצמתן ניתנת לוויסות, בשל חשש שמא ישנה מבלי משים את עוצמתן, שכן במנורות אלה אין חשש הטיה אלא חשש אחר, ועל כך לא גזרו חז"ל.

ו. במקום שהרוח מצויה, יש להימנע מפתיחת דלת כנגד הנרות, שמא יגרום לכיבוים (אולם אין לחוש לרוח המשנה מעט את צורת הלהבה, שכן אין זה כיבוי), ומכל מקום בשעת דחק ניתן להקל בפתיחת הדלת, כל שאין הרוח נושבת באותה שעה, ויפתחנה במתינות ובנחת כך שלא יגרום לכיבוי.

ז. המדליק נרות שבת על גבי שולחן וכד', נעשה השולחן בסיס לדבר האסור ונאסר בטלטול לכל השבת, אכן, למנהג האשכנזים, אם הניח חלה או יין וכד' לצד הנרות כך שהשולחן יהווה בסיס אף לדבר המותר והחשוב, ושהה כך כל זמן בין השמשות (ולמנהג הספרדים והתימנים אף אם התנה קודם השבת שיטלטלנו לאחר שיכבו הנרות), הרי שניתן לטלטלו, אך דוקא לצורך גופו (שנצרך לשולחן במקום אחר) או מקומו (שנצרך למקום השולחן). ובאותה מידה רשאי להעמיד מראש את הנרות עם החלה על מגש על גבי השולחן, במשך כל זמן בין השמשות, ובכך יוכל לאחר זמן להסיר את המגש לצורך שימוש במקומו.

ח. אין להניח כלי תחת הנר לקבל את השעוה הנוטפת, אלא אם כן יש בכלי דבר היתר בעל חשיבות, ויש שהורו להקל תמיד בהנחת נייר טואלט או סמרטוט וכד' (כמובן במידה ואין סכנת דליקה בדבר), שהרי עומדים מתחילה לקבל דבר טינוף, וממילא אין בשימוש בהם משום 'ביטול כלי מהיכנו'.