פרק כג

א. מנהג הספרדים לברך הגומל דוקא בארבעת המקרים המצוינים בגמרא (יורדי ים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא, והמשתחרר מבית האסורים), ואילו מנהג האשכנזים והתימנים לברך על כל מקרה של הצלה מסכנה.
ב. מנהג רבים מהספרדים והתימנים לברך הגומל אחר כל נסיעה בין עירונית שנמשכה למעלה מ-72 דקות, ואילו מנהג האשכנזים להימנע מברכת הגומל על נסיעה בין עירונית רגילה, אכן לדברי כולם, השב מדרך שהסכנה בה שכיחה, ואפילו אינה ארוכה, חייב לברך.
ג. דין הפלגה בים כדין הילוך דרכים, לפיכך למנהג רבים מהספרדים והתימנים יש לברך על כל הפלגה הנמשכת למעלה מ-72 דקות, ואפילו מתבצעת בקירבת החוף, ואילו למנהג האשכנזים אין לברך אלא על הפלגה בלב ים, אכן לדברי כולם, המפליג במקום סכנה מחויב לברך אף על הפלגה קצרה ואפילו בקירבת החוף.
ד. מנהג רבים מהספרדים לא לברך ‘הגומל’ אלא על טיסה הנמשכת מעל 72 דקות, למעט אם טס במקום סכנה שאז מתחייב לברך לאלתר. לעומת זאת מנהג רבים מהאשכנזים שטיסה בכלל הילוך במקום סכנה, ויש לברך עליה תמיד.
ה. החונה חניית ביניים במהלך טיסה, הפלגה, או נסיעה (למנהג הספרדים המברכים על נסיעה), לא יברך הגומל אלא בהגיעו ליעדו, ואם הגיע ליעדו ומתעתד לשוב חזרה תוך יום-יומיים, ימתין מלברך עד שובו למקומו.
ו. למנהג האשכנזים המברכים על הצלה מכל סכנה, הנחלץ מסכנה אחת אך עדיין מרחפת עליו סכנה אחרת, לא יברך אלא לכשיחלץ אף ממנה, ואכן בשל כך יש המורים להימנע מברכה בעת יציאה לחופשה במהלך הקרבות, ויש שכתבו שמחמת הספק יברך בלא הזכרת שם ומלכות, ומכל מקום הנוהג לברך יש לו על מי לסמוך.
ז. השרוי תדיר במצבי סכנה, לא יברך אלא לכשיגיע לידי רווחה (ויש שהורו שיברך בתום כל יום בשובו לביתו או לבסיסו).
ח. מי שהיה אמור להימצא במקום סכנה ובחסדי שמיים נמנע ממנו מלהגיע לשם, אינו מברך הגומל, אלא יכוון בתפילת ׳מודים אנחנו לך׳ וכד׳. (כעין זה נראה שמי שנפלט כדור בסמוך לו ובחסדי שמיים לא פגע בו, לא יברך, ואילו אם ירו לעברו ובחסדי שמיים לא פגעו בו, יברך).
ט. מנהג האשכנזים לברך הגומל דוקא על שחרור ממאסר שהיה נתון בו לסכנת חיים, ואילו מנהג הספרדים והתימנים לברך על שחרור מכל סוגי המחבוש. לדברי כולם אין מברכים על מעצר קצר של יום-יומיים.
י. לכתחילה יש לברך ברכת הגומל אחר קריאת התורה בפני עשרה אנשים ובהם שני תלמידי חכמים, וכן לכתחילה אין להשתהות מלברך יותר מג׳ ימים, כשאין בנמצא תלמידי חכמים או שלא יזדמן לקריאת התורה אלא לאחר זמן, לא ישהה בשל כך מעבר לג׳ ימים. ומכל מקום בדיעבד רשאי לברך כל זמן ששמחה בלבו, אך יש להימנע מדחיית הברכה מעבר לל׳ יום.
אף בשעת דחק לא נהגו לברך הגומל בלא מנין.
יא. כשנעשה נס לרבים ואין כולם בקיאים בברכות, ראוי שהבקי יאמר ברכת הגומל ׳ברוב עם׳ ויתכוון להוציא את השומעים ידי חובתם.
יב. הרואה מקום שניצל בו באורח פלא ובניגוד לסדרי הבריאה, מברך ׳שעשה לי נס במקום הזה׳, אבל כשניצל בדרך הטבע אלא שניכר לעין כל שעיתוי הדבר באורח פלאי בדיוק בזמן הנצרך לו מורה בחוש שה׳ בטובו זימן לו הצלה זו, אינו מברך, ומכל מקום טוב שיברך בלא הזכרת שם ומלכות.

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: