פרק כא

א. מאוד יש להיזהר מהפסק בדיבור או בשהייה באמצע ברכת המזון. חייל הנאלץ בשל צרכים מבצעיים וכד׳, לדבר או להשתהות באמצע ברכת המזון, ישתדל לסיים תחילה עד ״אל יחסרנו״, או לכל הפחות עד ״בונה ברחמיו ירושלים״, ואם אין בידו לסיים, יכוון להפסיק בין ברכה לברכה, ואף אם נאלץ לדבר באמצע הברכה - ימשיך לאחר מכן ממקום שפסק.
ב. המסופק אם ברך, וכן המנמנם באמצע ברכת המזון וכשהתעורר אינו זוכר היכן אחז, חוזר לראש הברכה, למנהג הספרדים אין דינים אלה אלא בג׳ הברכות הראשונות שבברכת המזון (עד ״בונה ברחמיו ירושלים״), ואילו מנהג האשכנזים לחזור אף על ברכה רביעית (עד ״אל יחסרנו״).
ג. יש להקפיד לברך בישיבה דרך יראה, ברם, אם הישיבה גורמת לו להיסח דעת, כגון שנחפז מאוד לדרכו, רשאי לברך תוך כדי תנועה. הנאלץ לברך בשכיבה, יברך כשהוא מוטה על צידו.
ד. יש לברך בקול כך שישמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו, במקום צורך רשאי להסתפק בלחישה, ואם אין באפשרותו ללחוש ראוי שלכל הפחות יהרהר הברכה בלבו.
ה. במקום צורך ניתן לסיים את הברכה לאחר ״אל יחסרנו״, וכשהשעה דחוקה ביותר ניתן אף להסתפק בברכת ׳הזן׳ ובנוסח מקוצר של כל אחת משאר הברכות (מובא בסוף החוברת).

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: