פרק יח

א. חיילי מחנה היוצא למלחמה פטורים מנטילת ידיים לסעודה, יש הנוקטים שכן הדין אף כשמים מצויים להם, אולם למעשה נראה שאין להקל אלא כשאין המים מצויים לפניהם.
ב. המהלך במדבר וכד׳, כך שהחיזור אחר מים לנטילה עלול להביאו לידי פיקוח נפש, פטור מנטילת ידיים לסעודה, ונחלקו הפוסקים אם צריך לכרוך ידיו בכיסוי ככפפות וכד׳, או שמא נפטר לגמרי מחיוב נטילה, ולמעשה יכסה את ידיו, אם לא במקום דוחק.
ג. גם בתנאי שדה יש להקפיד על ניגוב הידיים אחר הנטילה, וראוי להצטייד תמיד באמצעי זמין לכך. לכתחילה יש להימנע מניגוב הידיים בבגדים, ועל כן עדיף שינגב בתיקי הציוד וכד’, אם אין לו במה לנגב, ניתן להקל בניעור ידיו משאריות המים וייבושם כנגד השמש, או בניגוב בבגד שאינו לבוש בו עתה (כגון בכובע), ובדלית ברירה מותר אף לנגב בבגדיו.
ד. לכתחילה יש ליטול את שטח כל כפות הידיים ולכל הפחות ברביעית הלוג (כחצי כוס מצויה) לכל יד, בשעת דחק ניתן להקל ולהסתפק ברביעית מים לשתי הידיים וליטול רק את אצבעות הידיים (בתנאי ששאר כף היד נקיה).
ה. במקום צורך רשאים מספר אנשים לפשוט ידיהם זה תחת זה וליטול יחדיו בקילוח אחד ובכך להסתפק בכמות מים קטנה.
ו. יש לחזר אחר מים לנטילה לסעודה עד כדי הילוך 18 דקות ממקומו, אם אין מים מצויים אף בטווח זה, יכסה ידיו בכפפות וכד׳, ובמקום דחק שאין הדבר באפשרותו, רשאי להסתפק באכילת הלחם כשהוא עטוף בשקית וכד׳.
ז. מעיקר הדין הנוטל ידיים שחרית (או לכל צורך אחר שחייב בנטילה) תועיל לו הנטילה אף לסעודה בהמשך היום כל שמתכוון לכך ולא הסיח דעתו משמירת נקיותם, אולם הואיל וכיום קשה להימנע מהיסח דעת, אין להקל בכך אלא במקום דוחק גדול, ועל כן עדיף במצבים אלה לכסות ידיו בכפפות וכד׳.
ח. כלי קטן (המכיל פחות מחצי כוס מצויה), סדוק, או נקוב, וכן כלי שלכשעצמו אינו בר קיבול (כשקית שתייה), או שלא נוצר לאיחסון נוזלים (כקסדה), פסולים לנטילת ידיים לסעודה.
ט. מנהג ישראל ליטול ידיים בכלי בעל פה רחב, אולם במקום צורך ניתן ליטול אף מכלי בעל פה צר כבקבוק וכד׳, רק שיזהר לערות ממנו לאורך זמן כך שיגיעו המים לכל שטח כף היד בקילוח אחד.
אם אין כלי בידו, ניתן ליטול ידיים ישירות מברז ׳עוקב מים׳, ובלבד שיפתחנו כל פעם לזמן קצר ויחזור ויסגרנו.
י. יש מתירים ליטול במקום דחק מברז שהמים זורמים אליו מדוד מוגבה, אך לא מברז ביתי המחובר לצנרת מרכזית.
יא. במקום צורך ניתן להקל ולטבול ידיו במי ים, נחל, מעין, מקוה, או שלג (במידה ולא ניתן לרסקו ולהמיסו בכלי), ויברך על טבילה זו ׳על נטילת ידיים׳.
יב. במקום דחק ניתן ליטול ידיים לסעודה אף במשקה שעיקרו מים (כתה שהתקרר, משקאות קלים וכד׳), ובמי פירות (מלבד יין), אולם אין ליטול במים סרוחים, שנשתנה מראיהן, או שנעשתה בהם מלאכה.
יג. ידיים שיש עליהם דבר ממשות החוצץ מפני ביאת מים, אינן כשרות לנטילה אלא במידה ומורגל ואינו מקפיד בכך, וכן שאין החציצה אלא על מיעוט מהיד.
יד. יש להימנע מהפסק בין הנטילה לברכה שעליה, ואף בין הברכה לניגוב, אולם בין הניגוב לברכת המוציא ניתן להקל במקום צורך, ובלבד שישמור ידיו נקיות.
טו. במקום צורך ניתן להקל וליטול ידיים בחדרי מקלחות, ויש המקילים בשעת הדחק אף ליטול בחדרי שירותים, ומכל מקום אין להקל בחדרי שירותים שהזוהמא מצויה בהם.
טז. מותר לכבד במאכל ומשתה אף את אחינו שאינם מקפידים על קיום מצוות ושלא ניתן לשדלם ליטול ידיים ולברך, ומכל מקום באם ניתן הדבר יברך הוא לפניהם בקול רם ויתכוון להוציאם בברכתו.
יז. אין לחייל לאכול קודם שיתן מזון לבעלי חיים שבאחריותו לכלכלם (ולענין שתייה, האדם קודם), ברם, במקום צורך ניתן להקל ולדחות האכלתם עד לאחר שיאכל בעצמו.

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: