פרק יג

א. מצוה גדולה על הכהן לשאת כפיו ולהחיל את ברכת ה׳ על ישראל, לפיכך חלילה מלהתרשל במצוה זו, ומאוד יש להשתדל בקיומה אפילו במקום דחק, וכבר הבטיחונו חז״ל ״לפום צערא אגרא״. אכן במקום דוחק גדול רשאי הכהן להתחמק מחיוב הברכה בכך שיתרחק מהמתפללים קודם שיגיע הש״ץ ל׳רצה׳ ולא יימצא שם בשעה שיקראו לכהנים לעלות לדוכן.
ב. כהן שכבר נשא כפיו באותו יום, רשאי, אם ירצה, לשאת כפיו שנית, ומכל מקום אם אינו רוצה לעלות שוב לדוכן, יצא מבית הכנסת מפני החשד.
ג. הנאלצים לצאת מבית הכנסת קודם סיום התפילה, ישתדלו להישאר ולזכות בברכת ה׳ המושפעת על ידי הכהנים, ומכל מקום אם אין באפשרותם להישאר עד אחר ברכת כהנים, עדיף שיצאו קודם שיקראו לכהנים לברך, שכן היוצא לאחר מכן נראה כמבעט בברכותיו של הקב״ה.
ד. במקום דחק רשאי כהן להימנע מחליצת נעליו לברכת כהנים, אלא שיקפיד לברך מהקרקע ולא יעלה על דוכן וכד׳. ומכל מקום מאוד יש להשתדל ולהתגבר בקיום מצוה חשובה זו ולקיימה כתיקונה.
חייל כהן החושש שהתמשכות חליצת הנעליים הצבאיות תגרום לו להפסיד את ברכת כהנים, רשאי להקל ולהתפלל מתחילה בנעליים שאינן שרוכות.
ה. במידת האפשר, ראוי להדר ולברך מעל משטח מוגבה, ואפילו יהא מוגבה קצת, כקרטון וכד׳.
ו. מברכים ברכת כהנים אף במקום שאין ספר תורה.
ז. מותר לשאת כפיו בהיותו חמוש, ומכל מקום ראוי שיפקיד נשקו בידי חבירו לזמן זה.
ח. יש ליטול ידיו במים קודם שיישא כפיו, ואין להסתפק בקינוח הידיים בבגד וכד’. לכתחילה ראוי שיטול בכלי כשר ויקפיד על שאר דיני נטילת ידיים. בשעת דחק ניתן להקל ולסמוך על נטילת שחרית, ובלבד שיקפיד לשמור ידיו נקיות ולא ייגע בנעליו ובשאר דבר טינוף.
ט. נחלקו אחרונים אם כהן המתפלל במנין מצומצם רשאי לצאת ליטול ידיו באמצע חזרת הש״ץ, או שמא ראוי שיטול ידיו לפני חזרת הש״ץ, אף שבכך לא יסמוך הנטילה לברכה.
י. בשעת דחק, רשאי כהן לעבור בדרכו לדוכן כנגד המתפלל, לפי שהיא מצוה דרבים, ויש מתירים אף לנהוג כך בדרכו ליטול ידיו, אולם יש שכתבו שבמקרה זה יסמוך על נטילת שחרית, ונראה שהמנהג להקל בכך.
יא. יש לברך ברכת כהנים בעמידה, ומכל מקום במקום צורך רשאי להישען בין תיבה לתיבה.
יב. כהן שמנוע מלהגביה ידיו אינו רשאי לשאת כפיו.
יג. נחלקו אחרונים אם כהן שאין בידו טלית רשאי לכסות ידיו בשמיכה וכד׳, ונראה שבמסגרת הצבאית שישנה חשיבות גדולה לקיום המצוות כסידרן, בכדי שלא תיגרם שחיקה רוחנית לחיילים, ראוי לסמוך על הדעה המקילה.
יד. בשעת דחק ניתן להתכסות בטלית פסולה, אלא שיתכוון במפורש שאינו מתעטף בה ללבישה אלא לכיסוי ידיו בלבד.
טו. ראוי שהעומדים להתברך יעמדו מול הכהנים, ומכל מקום הברכה חלה אף על שאר המתפללים העומדים חוץ לבית הכנסת, ואפילו על העם שבשדות האנוסים מלבוא לתפילה, ורק הנמנעים במכוון מלבוא להתברך אינם מתברכים.
טז. כהן שלא התפלל ונכנס לבית הכנסת בשעה שהציבור הגיעו לברכת כהנים, נושא כפיו קודם שיתפלל, ומכל מקום אם עומד להפסיד זמן תפילה, ישתדל לצאת מבית הכנסת בכדי שלא יתחייב בנשיאת כפיו, ברם, אם לא יצא וקראוהו לעלות, הרי שחלה עליו חובה מן התורה לברך, ויעלה לדוכן למרות שיפסיד תפילה בזמנה שחיובה מדרבנן.
יז. העומד באמצע קריאת שמע וברכותיה והגיע הש״ץ לברכת כהנים ואין שם כהן מלבדו, יפסיק בין הפרקים ויישא כפיו. נחלקו הפוסקים אם כן הדין אף כשעומד באמצע שמונה עשרה, והמנהג להימנע מכך.
יח. כהן שפניו או ידיו צבועות, רשאי לשאת כפיו, הואיל וכיום כולם מתכסים בטלית.
יט. כהן, כל זמן שלא קראוהו לעלות לדוכן, מותר באכילה (במידה ואין מניעה מצד אכילה קודם תפילה), אולם עליו להקפיד שלא לשתות רביעית (כחצי כוס) יין. על כן אם נצרך לקדש, ישתדל לצאת בשמיעת הקידוש מאחר, או שיקדש על מיץ ענבים שאינו משכר, או על ׳חמר מדינה׳ (משקה חשוב שנוהגים לכבד בו אורחים כקפה וכד׳).
כ. יש ליטול ידיים לאחר שחוזר ונועל נעליו קודם שימשיך בתפילה, במקום דחק ניתן להסתפק בקינוח ידיו בבגד וכד׳.
כא. מנהג קהילות האשכנזים בחוץ לארץ שאין נושאים כפיהם אלא במוסף של יו״ט, הנמצא בשליחות בחוץ לארץ ינהג כמנהג המקום ולא ישא כפיו (אלא אם כן מתפלל במנין ספרדי). כהן הנמנה על משלחת קצינים (אשכנזים וספרדים) העורכת תפילה לעצמה במקום שאין בו קהילה יהודית, רשאי לשאת כפיו.
כב. אף בבסיסי צה״ל שבצפון הארץ המנהג לשאת כפיים בכל יום.
כג. חייל כהן שלדאבון הלב הרג נפש בשוגג בשעת אימון, רשאי לשאת כפיו, לפי שכשעסוק במצוה אינו בכלל ״ידיכם דמים מלאו״.
כד. הורו האחרונים שמחללי שבתות בדורנו מוגדרים כתינוקות שנישבו לבין הגויים, לפיכך כהן ׳חילוני׳ רשאי לשאת כפיו ובפרט כשבא לתפילה מיוזמתו, ברם, אם במוצהר אינו מאמין ומגיע רק בכדי לסייע לחבריו, לא שייך שיחיל את ברכת ה׳ עליהם.
כה. מנהג רבים מהכהנים להימנע מעלייה לדוכן במנחה בתענית, מלבד אם מתפללים אותה סמוך לשקיעה.
כו. כהן שנבצר ממנו לצום בתענית, ישתדל להימנע מנשיאת כפיים במנחה, ברם, אם אין שם כהן אחר, יסמוך על השיטות המקילות ויישא כפיו.

עקבו אחרי הרבנות הצבאית: