פרק ג

א. מנהג הספרדים שאף הניעור כל הלילה מברך בבוקר ברכות השחר, ואילו מנהג האשכנזים והתימנים לכתחילה לצאת ידי חובת ברכות ‘אלהי נשמה’ ו’המעביר שינה’ על ידי שמיעה מאחר, ויש מקילין שאם אין לו מי שיוציאנו, רשאי לברכם בעצמו.
ב. המשכים קודם עלות השחר (כל שהוא אחר חצות הלילה) מברך ברכות השחר כסדרם, מלבד ברכת ׳הנותן לשכוי בינה׳ שלמנהג האשכנזים לכתחילה אין לברכה אלא משיאור היום.
ג. מנהג רבים שהניעור בלילה ומתעתד לחזור ולישון קודם שיאור היום, אינו מברך ברכות השחר אלא לכשיקום בבוקר, מלבד יוצאי תימן הנוהגים לברך בלילה אף כשמתעתד לחזור לישון.
ד. לכתחילה יש לברך ברכות השחר עד שליש היום ולכל המאוחר עד חצות היום, אכן מי שאומרם לאחר מכן ואפילו בלילה עד שעת השינה, יש לו על מי לסמוך.
ה. יש להקפיד ולומר ברכות השחר, ולכל הפחות את ברכת ׳אלהי נשמה׳, קודם התפילה. בדיעבד כשלא ברך קודם התפילה, יברכם לאחריה, מלבד ברכת ׳אלהי נשמה׳ שיברכנה בלא הזכרת שם ומלכות.