במהלך ימי הלחימה, לצד האתגרים המבצעיים והטיפול באירועי קצה, ניצבה הרבנות הצבאית גם בחזית אחרת – חזית הרוח.
בין רגעי ההכרעה לרגעי השבר, נדרשו הרבנים הצבאיים לשמש כמקור חיזוק, עוגן יציב ומגדלור של משמעות בתוך המתח, העייפות והכאב.
לעיתים זה בא בדמות מילה מחזקת למפקד רגע לפני כניסה לשטח, לעיתים בליווי של לוויה קשה, ולעיתים פשוט בהימצאות רגישה ושקטה ליד לוחמים במצבים לא קלים. בכך יצרו אנשי הרבנות שפה של שליחות, של שייכות ושל תקווה.
להלן כמה סיפורים מן השטח שממחישים את הכוח שבנוכחות, במילה ובמבט – ואת תפקידם הייחודי של אנשי הרבנות גם בגזרה הרוחנית של הקרב.
