פרק יד

שאלה: כיצד יש לנהוג בענין רחיצה בימי האבילות שבתחילת חודש אב? האם מותר להתקלח בתום אימון מפרך שהתקיים בשבוע שחל בו תשעה באב?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל (תענית) שהוא משום אבל, כגון תשעה באב..., אסור (לרחוץ) בין בחמין בין בצונן", וא"כ מעיקר הדין נאסר לרחוץ רק בתענית עצמה, אלא שנהגו להימנע מרחיצה אף קודם לכן, כמובא בשו"ע[2]: "יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו", וכתב הרמ"א: "ונוהגין שלא לרחוץ אפילו בצונן, מראש חודש ואילך, ואפילו בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן, ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין, למי שרגיל בכך כל שבת".

וא"כ מנהג רבים מהספרדים[3] להימנע רק מרחיצה בחמין, ודוקא בשבוע שחל בו תשעה באב, ואילו האשכנזים נמנעים מרחיצה כבר מראש חודש, ואפילו בצונן.

אמנם כבר העירו האחרונים[4] שעיקר האיסור הוא ברחיצה לתענוג, אך מותר לרחוץ להסיר לכלוך, וכשהדבר נצרך, מותר אף לרחוץ בחמין לצורך זה. ע"פ זה כתבו מפוסקי דורנו[5] שאף אשכנזי הסובל מזיעה מרובה בארצות החום מותר לרחוץ במים פושרים, ובמיוחד ניתן להקל ברחיצה כזו לכבוד השבת (ויש מקילין[6] אף לרחוץ בחמין לכבוד שבת).

לסיכום, מנהג האשכנזים להימנע מרחיצה מראש חודש אב, ואפילו בצונן[7], ואילו רבים מהספרדים נהגו להימנע רק מרחיצה בחמין, ודוקא בשבוע שחל בו תשעה באב.

לצרכי הגיינה, כגון להסרת זיעה מרובה, רשאי גם חייל אשכנזי לרחוץ בימים אלו במים צוננים או לכל היותר פושרים[8], ולכבוד שבת יש מקילים אף בחמין.

[1] תענית יג ע"א.

[2] סימן תקנא סעיף טז, ע"פ הרמב"ם פ"ה מתעניות ה"ו והטור בשם הראבי"ה ועוד, שכן נהגו הקדמונים.

[3] כף החיים שם ס"ק קפו, הערות הגר"מ אליהו לקיצור שו"ע סימן קכב הערה יט, ילקוט יוסף דיני ימי תשעה באב סעיף יח, ובאריכות בשו"ת יביע אומר ח"ה סימן מא ובשו"ת יחוה דעת ח"א סימן לח, אמנם בבן איש חי (פרשת דברים אות טז) כתב שנהגו להימנע מרחיצה מראש חודש, ואפילו בצונן.

[4] ערוך השולחן שם סעיף לז.

[5] שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן עז אות ב (אלא שכתב שירחץ אבר אבר, ולא את כל גופו בבת אחת), שו"ת אגרות משה אבהע"ז ח"ד סימן פד אות ד (שרחיצה להסרת זיעה אינה נחשבת לרחיצת תענוג), בספר מקראי קודש פרק יד סעיף ב בשם הגר"ש ישראלי, וכן כתב הגר"ע יוסף (בסוף התשובות הנ"ל) שאף האשכנזים רשאים להקל ברחיצה בצונן במקום צורך. עם זאת יש להעיר שכתב בספר הליכות שלמה (פרק יד סעיף יח) שאין הכוונה שכל אדם שההימנעות מרחיצה גורמת לו צער רשאי להקל בכך, שכן זו בדיוק תקנת חז"ל להצטער בכך על חורבן ביהמ"ק, אלא רק מי שסבלו רב רשאי להקל.

[6] כן כתב בספר פסקי תשובות שם אות מט בשם ספר משמרת שלום, וכן כתב בספר מקראי קודש שם סעיף ה בשם הגר"מ אליהו, ובספר חזון עובדיה (פרק 'דיני רחיצה' סוף הערה א) כתב בשם הרב הענקין שבימינו כולם נחשבים איסטניסים ומותרים ברחיצה בחמין לכבוד שבת.

אמנם יש לציין שכתב בערוך השולחן (שם סעיף לו): "ודע שבדורינו התחילו לזלזל ברחיצה בחמין בערב שבת חזון, ומרגלא בפומייהו שמי שרוחץ כל ערב שבת רשאי גם בשבת זו. ואינו כן, שהרי רבינו הרמ"א לא התיר רק חפיפת הראש כמ"ש, ותמיד היו המרחצאות נעולים בערב שבת חזון. וזה לא כביר התחילו לזלזל, ועתידים ליתן את הדין". וכעין זה כתב בשו"ת דברי יציב סימן רלז ובספר הליכות שלמה פרק יד סעיף כה.

[7] אולם העיר המשנה ברורה (שם ס"ק פט) שאם חל ראש חודש בער"ש מקילים לרחוץ בו אף בחמין לכבוד שבת.

[8] כן כתבו בשו"ת מלומדי מלחמה סימן פח ובשו"ת המורים בקשת סימן 160, והוסיפו שבפרט יש להקל בזה כשחוסר ההגיינה עלול לגרום לזיהום ומחלות, וכן שמענו מהגר"א נבנצל, והוסיף שגם אם נגרמת לזולת אי נעימות מהזעתו, רשאי להתקלח.