הקדמה

"אסור לאדם לשאול צרכיו בשבת"[1]

נוסח תפילות העמידה בשבת, שאין בו בקשת הצרכים הפרטיים והציבוריים, מורה ומדריך על ענינה של קדושת השבת שאין לשקוע בה בצער ובמיקוד כוחות הנפש להשלמת החסרונות הגשמיים, אלא בהפניית הנפש אל התוכן הפנימי המשויך אל העולם העליון, ועל כן התפילה ביום קדוש זה מכוונת אל בקשת הקדושה, "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך".

עוד מצינו בגמרא[2] שחז"ל קיצרו את תפילת העמידה בשבת בכדי למנוע טורח מהציבור שיתפנו לכבד את השבת, ועל פי דרכנו נחדד שאין ענין כבוד השבת במנוחת הגוף גרידא, חלילה, אלא בתוספת ריבוי קדושה ביום זה בלא טירדה מחסרונות העולם. 

[1] ירושלמי שבת פרק טו הלכה ג, אמנם נאמר שם: "תני, אסור לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעורה שאל לרבי חייא בר בא מהו (ל)מימר "רעינו פרנסינו" (בברכת המזון בשבת, והלא יש בכך משום בקשת צרכים), אמר ליה טופס ברכות כך הן", וא"כ מוכח שלמרות האיסור לשאול צרכיו, אין מניעה להתפלל את נוסח הברכות הרגיל, אולם יש מן הפוסקים שהזכירו טעם זה אף כסיבה לכך שאין אומרים י"ח ברכות בתפילת העמידה בשבת, ראה אבודרהם דיני תפילת מנחה של שבת וערוך השולחן סימן רסח סעיף א.

[2] ברכות כא ע"א.