פרק ג

שאלה: חייל שנישא לאחרונה ומשרת במקום שהדרכים אליו בחזקת סכנה, שוחרר לביתו ביום ששי בשעה מאוחרת, בכדי שלא להדאיג את אשתו מעונין הוא לצאת לדרכו מבלי להודיע על כך, האם רשאי לנהוג כן, או שמא מדיני הכנה לשבת מוטל עליו להודיע שיערכו לבואו? אילו פעולות ינקטו צוות לוחמים האמורים להסתפח למוצב קטן סמוך לשבת, ומאחר ובאופן בלתי מתוכנן נוספו להם לוחמים נוספים, חוששים שאין צרכי השבת ערוכים להם שם?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר אייבו משום רבי אלעזר בר צדוק אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלוש פרסאות (כשנים עשר ק"מ)" - כלומר, אין לצאת ביום ששי למקום מרוחק לשבות שם, לפי שלכשיגיע בשעה מאוחרת לא יספיק להכין את צרכי השבת כראוי, ונמצא פוגם במצות עונג שבת[2].

אכן, מבואר בראשונים[3] שהכל לפי הענין, ואם יודעים מראש על הגעתו לשבת ויערכו לקראתו, הרי שאין לחוש לכך ורשאי אף לצאת לדרך ארוכה. יתר על כן, אם במקום הימצאו אין באפשרותו להכין צרכי שבת, ודאי עדיף שיצא למקום אחר שיתכן ויוכל לקיים שם את השבת כראוי.

וכן פסק השו"ע[4]: "אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול ויוכל להכין צרכי סעודה לשבת כו', והני מילי כשהוא ביישוב במקום שיוכל להכין צרכי שבת, אבל אם במקום שהוא שם אי אפשר לו להכין צרכי שבת, או שאינו מקום יישוב בטוח, מותר לילך אפילו כמה פרסאות. ואם שלח להודיעם שהוא הולך שם לשבת (ויש מקילין[5] אף כשהוא נושא עימו את צרכי השבת), מותר לילך כמה פרסאות בכל גוונא".

העירו האחרונים[6] שכיום, שרבים רגילים להכין את צרכי השבת בריוח, לרוב ניתן להקל בהילוך יותר מג' פרסאות (ואעפ"כ ראוי תמיד להודיע על הגעתו). מאידך עוררו לנהוג בצורה מושכלת ולהימנע מיציאה מאוחרת לדרך העלולה להביא חלילה לידי חילול השבת, ובענין זה יש להוסיף שפקודות הצבא[7] מחייבות שעיתוי שחרור החיילים לשבת יהיה באופן שיוכלו להגיע לבתיהם שעתיים קודם השבת.

[1] סוכה מד ע"ב.

[2] כן משמעות הרמב"ם (פ"ל משבת הי"א) שכתב: "אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות יתר משלוש פרסאות מתחילת היום, כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב ויכין סעודה לשבת", וא"כ מאחר שגדר האיסור הוא בהילוך ג' פרסאות מתחילת היום (היינו כדי הילוך שליש היום, שכן מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום), הרי שעיקר הדין שאין לצאת לדרך לאחר שליש היום, ולפי"ז אף אין לצאת לדרך קצרה לאחר שעה זו.

ברם הקשה הערוך לנר (שם ד"ה 'אל יהלך') שלפי"ז היה לגמרא לקבוע שאין לאדם לאחר מלבוא לביתו לאחר שליש היום, ולא שאין ללכת ג' פרסאות בערב שבת, ועוד צ"ע בשיטת הב"ח (סימן רמט אות ב) שנקט שכשנוסע בעגלה וכד' רשאי לאחר אף יותר מכך, ועל כן כתב לחדש ששני ענינים יש בדין זה, האחד, שאם יאחר לביתו לא יספיק להכין צרכי שבת, והשני, שהילוך הדרך יעייפנו כל כך עד שלא יוכל להכין צרכי שבת כראוי, ועל כן יש להימנע מהילוך ממושך ששיערוהו חז"ל בג' פרסאות, ומלבד זאת יש להקפיד להגיע לביתו בשעה סבירה, אך לענין זה לא קבעו חז"ל שיעור קבוע, והכל ע"פ האדם והמקום. 

[3] רבינו ירוחם נתיב יב ח"א, וכן משמעות הרמב"ם שם.

[4] סימן רמט סעיף א.

[5] עיין ביאור הלכה (שם ד"ה 'ויוכל להכין') שהביא מחלוקת פוסקים בענין זה, שיש נוקטים להחמיר לפי שלא חילקו חכמים בתקנתם.

[6] משנה ברורה שם ס"ק ג.

[7] הפ"ע 3.0903.