פרק ב

שאלה: האם חיילים המסיימים סיור רכוב ביום ששי עם שחר ובמהלכו מזדמנת להם אפשרות לקנות בישוב סמוך מצרכים לשבת, רשאים לדאוג לצרכי השבת קודם שיתפללו? האם ראוי לעסוק בצרכי שבת כבר מיום חמישי?

תשובה: נאמר בגמרא[1]: "אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת (להכין צרכי סעודות השבת), שנאמר[2], "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו" – לאלתר", ומ"מ כתבו הפוסקים[3] שאין להקדים הכנת צרכי השבת לתפילת שחרית או ללימוד קבוע, אם לא בשעת דחק שלא יוכל להכין לאחר מכן.

עוד כתבו הפוסקים[4] שלכתחילה לא יקדים את הכנות השבת ליום חמישי, הואיל ובכך אינו ניכר שעושה כן לכבוד השבת, אך אם יש לחוש שלא יספיק להכין את צרכי השבת כראוי, ודאי עדיף שיקדים הכנותיה.

א"כ מבואר שמצות הכנת צרכי השבת מתחילה ביום ששי עם שחר (אלא שאין להקדימה לתפילת שחרית או ללימוד קבוע, אם לא בשעת דחק), אולם אם יש לחוש שלא יספיק להכין את צרכי השבת כראוי, ודאי עדיף שיקדים הכנותיה ליום חמישי, במיוחד נכון הדבר ביחס לחיילים שאין עיתותיהם בידיהם.

[1] שבת קיז ע"ב, הובאה בשו"ע סימן רנ סעיף א.

[2] שמות טז ה.

ועיין רש"י (בגמרא שם ד"ה 'והכינו') שבאר הלימוד מהבאת המן שנאמר בו "וילקטו אותו בבוקר בבוקר", ובביה"ל (שם ד"ה 'ישכים בבוקר') העיר שע"פ זה יש להתחיל בהכנות לשבת ברבע הראשון של היום, ובשבולי הלקט (סימן נה) הביא מדרש חז"ל "אין 'והיה' אלא מיד".

[3] משנה ברורה שם ס"ק א, ילקוט יוסף שם סעיף ב. ועיין בביאור הלכה (שם) שכשיש לחוש שלא יוכל לתקן לאחר מכן צרכי שבת, רשאי להקדימם אפילו אם בכך לא יתאפשר לו להתפלל לאחר מכן בציבור (עפ"ז נראה פשוט שחייל המוצא סמוך לכניסת השבת שהאוכל לא חומם כראוי וכד', רשאי לעסוק בכך אף אם יפסיד בשל כך תפילה בציבור).

ברם, העיר לנו הגר"ד ליאור שכל זאת דוקא כשאין לו צרכים בסיסיים לשבת, אך אם רוב צרכיו מוכנים לו, אינו רשאי לערוך את שאר ההכנות קודם התפילה.

[4] משנה ברורה שם ס"ק ב, ילקוט יוסף שם. ועיין עוד במשנה ברורה (שם) שהביא משבולי הלקט הנ"ל שמלבד הכנות אלה, מצוה אף משום כבוד השבת לעסוק בצרכיה סמוך לכניסתה, רמז לדבר "והיה משנה", כלומר, יוסיפו שנית להכין.